נרות החנוכיה המרצדים בפתחי הבתים, יחד עם ניחוח הפסוקים על יוסף הצדיק במצרים 'משכנעים' אותי לכתוב כמה מילים עליהם. כן. על הלהבות…
כי בכל העולם כולו, ובכל ההסטוריה ארוכת השנים אין נצחון כזה כמו הנצחון שלנו – במלחמת הרוח.

יש מלחמות על טריטוריה, על משאבי טבע, על מיצרי ימים. אבל על רוח?
זה יש רק אצלנו…
ורק לנו יש את הכלים לנצח את המלחמות הללו.

אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְנַפָּח שֶׁהָיָה פָּתוּחַ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, וּפֶתַח בְּנוֹ זֶהָבִי פָּתוּחַ כְּנֶגְדוֹ, וְרָאָה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל קוֹצִים וְנִכְנְסוּ לַמְּדִינָה, אָמַר, אָנָה יִכָּנְסוּ כָּל הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ, וְהָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר לוֹ מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא גֵּץ אֶחָד יוֹצֵא מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתָּה שׂוֹרְפָן. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָירֵא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא גֵּץ אֶחָד מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתֶּם שׂוֹרְפִים אוֹתָם כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה

עשיו הוא שורש לכל הטומאה שמגיעה מיוון. טומאת יוון, כמו כל כוחות היצר זה רק אשליה. זה נראה כאילו לעולם יש מה להציע לנו, אבל מי שרק מנסה מבין – שזה רק מצג שווא.
בדיוק כמו החבילות האדירות של הקש. נראה כאילו יש שם מי יודע מה… והאמת? ניצוץ אחד קטן, מדליק ומכלה את הכל.
אבל כדי שזה יקרה, צריך את מגע האש, את הניצוץ שידלק לכיוון ההוא…
צריך גץ שיוצא ומדליק את הקש הנערם סביבו.

בחנוכה אנחנו מניחים את החנוכיות בפתחי הבתים,
אנחנו מצהירים ואומרים שלא די שיש לנו את האמונה בלב, אלא היא כזאת היוקדת החוצה!
אנחנו לא מסתפקים בדרגה קיימת, תמיד מנסים" להאיר יותר, לחמם עוד, להיות "מוסיף והולך…

****

שואלות אותי הרבה, אז מה זה ה'יקיר לי' הזה? מה חסר לנו ב'שמורה' שצריך עוד משהו?…
ואני עונה שזה נכון, השמורה היא נפלאה והיא מעניקה לנו המון חום!
היא מסייעת לנו לשמר את האוצרות היקרים שלנו בטמפרטורה הלוהטת של 'עובדות ה'
אבל 'יקיר לי' זה משהו נוסף… יקיר לי זה האש, הלהבה…
זה הניצוץ שמכלה את חבילות הקש, הניצוץ שמבעיר עוד ועוד שלהבות, שיאירו ויחממו עוד ועוד אזורים.

איך זה קורה?
זה קורה בזכות פיזור העשן מעל המסכים,
בזכות ההחלטה שלנו לצאת ולפגוש עוד חברות עם רצון גדול למצוא את ה' יתברך, גם בתוך החשיכה/

והניצוצות הללו שפוגשים אחד את השני – מתחברים יחד לאבוקה גדולה,
כזאת שבזכותה נזכה להאיר את העולם באור האמיתי, כמאמר המדרש:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה, וּמַאי טַעַם קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (איוב כח, ג): אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, נֶעֱקַר יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, אֵין אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם.

רוצה להדליק את האש הזאת גם אצלך?

מצורפת חוברת עם תשובות לכל מה ששאלתן!

שבת שלום,
חנוכה שמח,
וחודש טוב

לאה