שלום יקרות,
דרמה בתל אביב. דרמה של ממש. אמנם, מאחר וכל החדשות שלי מגיעות מכמה דקות האזנה לקו ביום, אוכל לכתוב רק בתמצית – אבל את השאר, את הסערות המתחוללות בעקבות – תשלימו מסברה…
ובכן, ראש עיריית תל אביב הודיע שהוא מתכנן הטלת איסור מוחלט על הבאת סמארטפונים על ידי תלמידים לבתי הספר בעיר.
מדוע הוא הגיע להחלטה הזאת, דווקא די מובן לנו. מערכת חינוך לא יכולה להתקיים באופן הזה. חד וחלק. אי אפשר לתת לכל ילד צינור ישיר ממרכז השופכין העולמי ועד לשולחן הלימודים, ולצפות שבכיתה לא תהיה צחנה. וסליחה על הביטוי.
זה לא רק מדרדר מוסרית, יש לכך גם השלכות נפשיות, ופיזיות (פיקנטריה, הוכחות והרחבה השבוע בועידת 'חוסן בעידן טכנולוגי בעז"ה)
אבל, ברשותכן, ברצוני להתייחס לנקודה אחרת:
חברות, כמה אחוזי סיכויי הצלחה אתן נותנות למהלך הזה?
כי לעניות דעתי, למהלך הזה יש אפס סיכויי הצלחה!
זה ברור לי כגשם הדופק בעוז על חלוני כרגע – שאין לזה סיכוי. זה לא יצליח.
לא יודעת מה תהיה הסיבה הטבעית שתכשיל את היוזמה. אולי לעיריה לא יהיו מספיק משאבים להקמת רשות אכיפה, ואולי סיבה אחרת. אולי תתפתח התקוממות צעירים שתיצור מהפכה אלימה או מהלך שיסלק את ראש העיר מהעיריה, או בית משפט שיורה על ביטול או משהו אחר בכלל. אבל המסקנה היא אחת: זה ודאי לא יצליח.
כל הנ"ל, אלו רק סיבות טכניות, יש שורש יסודי לעניין.
זה לא יכול להצליח, בדיוק כמו שאי אפשר לעצור מגפת קורונה עם תרסיס לניקוי חיידקים, אי אפשר להילחם נגד מגפה טכנולוגית עם החלטה מקומית כזאת או אחרת.
חשבתי לעצמי, האם אנשי הסגל החינוכי ('חינוכי'…) בתל אביב יסכימו גם הם לוותר על מכשירי הסמארטפון?
כל עוד זה לא קורה, אין סיכוי בעולם שאפשר לצוות על התלמידים לעשות את זה.
הצלחה של כזה דבר יכולה לקראת – רק אם היא חלק ממערך שלם. זה לא דבר נקודתי.
שבוע שעבר קיבלתי עשרות רבות של תגובות על מה שכתבתי. כל כך הרבה תגובות זה משהו של 'אישי לשלישי'… לא של חלקינו. עשר עשרים חברות שטורחות להגיב – זה יפה… אבל כל כך הרבה, זה נדיר. אז ראשית כמובן, ולאור העובדה שלא הספקתי להגיב ולהודות אישית – אני מודה בזאת לכל אחת ואחת שטרחה לחזק.
קראתי כל מילה, ונצרתי את התגובות, לא רק בליבי…
באמת תודה אישית לכל אחת ואחת!
אבל כן, היום,  אני רוצה להגיב לקול הזה: …לדעתי במקום כל הזמן רק להשקיע בפתרונות סינון שמביאים מגבלות פיזיות, שזה יפה וחשוב, אבל מה שבאמת צריך להשקיע- זה יותר לעבוד על האישיות של האדם …
והאמת, שהשבוע קיבלתי לכך חיזוק נוסף, במסגרת הבירורים חובקי עולם על נושאי הAI, והטענה שלי שמדובר במערכה ולא בפתרון כזה או אחר, שוחחתי גם עם הרב נחמיה גוטליב שליט"א – מייסד ויו"ר ארגון "הנני" בארץ ובעולם שציטט וחידד לי שוב את דבריו של הגאון רבי מתתיהו סלומון זצ"ל שהיה מדגיש שוב ושוב שמול נסיונות הטכנולוגיה נדרש בראש ובראשונה: חוסן רוחני! חיזוק ביר"ש ובקדושה!
כל הפתרונות והסינונים הם אמצעים (חשובים ביותר) כחלק ממערכת זו. ירא ה' נזהר ומציב לעצמו גדרים. אבל הגדרים (והסינון) – הם אינם חוד החנית של המאבק!
והיום, בזכות התל-אביבים והדיונים שלי עליהם עם המשפחה… עלתה בי הארה נוספת:
ערכים בלשון הקודש נגזרים מאותו שורש של 'מערכה', של 'מערכת'.
אי אפשר לנהל נקודה אחת קטנה כ'ערך' אם לא מדובר על 'מערכה' שלמה.
וכן, רק תורת ישראל מנחילה לנו מערכה הוליסטית אמיתית!
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א א')
רש"י: "אשר תשים לפניהם" – אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נא' אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם
ראשית, התורה זה לא עניין של 'רעיונות' ומעמד מרומם – היא תורה מעשית המכוונת את דרכינו עד הפרט האחרון. אבל יש עוד מימד עמוק יותר. לא די שמיד אחרי המעמד המרומם מביאה התורה סדרה מדוקדקת של מצוות המורות לנו דרך חיים, אלא צריך שתהיה גם 'ערבות וטעם' במצוות. כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם
התורה הקדושה, לא מוגשת לנו כאבות מזון המוחדרים לגוף באינפוזיה, אלא כשולחן ערוך.
כזה המדבר אל כל החושים של האדם.
מותאם לצרכיו, לסדר יומו, לבריאות הגוף והנפש.
כמובן זה לא כי התורה מותאמת לאדם, אלא כי האדם בנוי לפי התורה, אבל התוצאה היא אחת:
ערכים של מערכה שלמה!
****
הפרשה שלנו מדברת על עניין עבד עברי, המבקש להישאר כעבד אצל אדונו.
והגישו אדניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו (שם כ"א ו')
רש"י: …אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע
אחד הערכים הכי משמעותיים במערכה הזאת, היא "כי לי בני ישראל עבדים" – עבדי הם ולא עבדים לעבדים!
עולם הטכנולוגיה של היום מזמן לנו עבדות מודרנית. תלות בלתי ניתנת להפרדה.
הסיבה שאנחנו לא מעוניינים במכשיר זה לא רק בגלל הקלקולים שהוא עשוי לייצר. (במכשיר זה, וכמובן גם בכניסה ובתלות בעולם הAI שיעצים מאד את תלות האדם במכשירים) זה גם בגלל שבסופו של דבר, תוך כמה שנים בודדות, העולם ה'חופשי' נעשה משועבד למכשיר. הם לא מסוגלים היום להתנתק ממנו… עבדות מוחלטת!
אני זוכרת איך לפני כמה שנים, כשעוד עבדתי בביטוח לאומי, היינו צריכים למצוא דרך עוקפת לכניסה למערכת במקום סמארטפונים. רכשנו אז, דרך חברת ה'רב קו' קוראי כרטיסים לכל החרדיות. המנהלת כל כך התרשמה שאנחנו טורחות ומתאמצות כדי לעקוף את הכניסה באפליקציה שהיא הודיעה לי שהיא תממן לכולן את הרכישה. טוב שזה היה רק חמישה שקלים, כך יכולתי לספוג את המחווה שלא מומנה בסוף, אבל התובנה שאני רכשתי על הדרך היתה כי מה שנראה אצלנו פשוט, טבעי, קל, זורם, מתבקש ונחשב – נראה אצל אחרים – כהר גבוה שמגיע עליו מדליה…
הם לא מבינים שמדובר בדרך 'ארוכה שהיא קצרה'.
נכון, אנחנו נדרשים לשלם מחירים מסויימים בדרך – אבל זה שולי ביחס לרווחים מהעיסקה כולה…
אז לא! זה לא האיך יסעו תלמידי תל אביב ברכבת הקלה? מה הם יתקפו בכרטיס????
זה הרבה מעבר… לא חלף עשור מתחילת ממהפיכת הסמארטפונים וכבר ניתן לראות בחוש – שעבד ה' הוא לבד חופשי…
אנחנו לא עבדים, לא בגלל קושי שעבוד כזה או אחר, אנחנו לא עבדים כי אנחנו עבדיו של מקום!
מערך שלם שכולנו סובבים סביב ציר מרכזי אחד לכולנו: "עבדי הם!"
נכון, בשביל לקיים את המערכת הזאת, אנחנו צריכים מערך תמיכה שלם.
אבל אף לא אחד ממרכיבי המערכה הוא ערך בפני עצמו!
וזה סוד ההצלחה!!
ההצלחה של כל אחת ואחת מאיתנו
הצלחה שלנו כעם ששורד חרף כל הנסיונות…

בשבועות האחרונים היו ברחבי העולם 'שבתות טהרייני'
שבתות חיזוק בנושאים הטכנולוגיים בחצרות החסידיות השונות.
אט אט זה חודר גם לקהילות רבות בעוד ציבורים – ב"ה!
אין ספק שככל שיגבר ציבור יראי ה', ההתמודדות תהיה קלה יותר ומצליחה יותר!
לנו, קהילת העובדות, חשוב מאד שנחדד נקודה חשובה:
להצליח לנתק את חיובי הפרנסה שלנו, מחיי היום יום.
להפריד את המכשירים המשמשים לצורך פרנסה ממכשירים המלווים אותנו בחיים-
ההפרדה הזאת – היא זאת המבטיחה לנו את הדבר הגדול ביותר שניתן להבטיח לאדם
חיי בן חורין!

מאחלת לכל אחת ואחת במקום בו היא נמצאת-
עוד התקדמות,
עוד עליה,
עוד שחרור בחיים…
שבת שלום,
לאה