לא יודעת מה הסיטואציה שעולה בראשכן (או בליבכן…) כשאתן רואות את בחורי החמד, סלתה ושמנה של הבריאה כולה, שמים פעמיהם לעבר הישיבות הקדושות, עם תחילתו של זמן חורף. לראות אותם במדי הכבוד שלהם, בידם האחת גמרא גדולה ובשניה מזוודה עמוסה בלב של אמא (או אחיות…) והכי חשוב- בעניהם אור גדול, זו חוויה מרגשת, שוודאי נוגעת לכל אחת מאיתנו במקום כלשהו בלב…
אולי אני שקועה מידיי בענייני 'יונים' וגוזלים, אבל כשאני ראיתי אותם פוסעים על המדרכות, בהשראתה של פרשת נח, כמובן, נדמו לי הדרכים כאילו כאן בדיוק סלולים השבילים המוליכים אל התיבה.
זאת, שהצילה את כל העולם והבטיחה את המשך קיומו.
כי לא לחינם ענה החוז"א זצוק"ל בתשובתו המפורסמת לאדמו"ר מסאטמר זצ"ל שהאופן לקיים את דברי הרמב"ם על החובה המוטלת עלינו להתרחק מחברה רעה, עד כדי בריחה למדבריות מפני חברה רעה – ההימצאות בהיכלי הישיבות.
אז, היתה נדרשת מידה של רוח הקודש כדי להבין שקיום העולם תלוי אך ורק בישיבות הקדושות… היה נראה שיש עוד דרכים לשמר תורה ומצוות.
גדולי ישראל בעינם הצופיה הגדירו לנו שעולם התורה ובראשם הישיבות הקדושות – הם תיבת הנח של דורינו.
היום הזה, יום פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, זמן ראוי להזכיר ולראות עד כמה 'אין אומתינו אומה אלא בתורתה'. להתבונן מסביב ולראות כיצד יהדות מפוארת היתה 'בסכנת הכחדה' כפשוטו, לו אכן היה עולה זממם של החפצים בהשמדתם הרוחנית, ואיך שקמו לדור גדולים ומנהיגים ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והצילו אותם מיד שוביהם, כפשוטו…
עולם התורה שנבנה בכל חלק בעם ישראל, בני עדות המזרח, חסידים וליטאים – הוא הוא ההגנה היחידה שעמדה להם לשמירה ולהישרדות…
היום להוותינו, אפשר כבר להיווכח איך נראה עולם ללא תורה… היום, כשהמושג 'אנושיות' הולך ומאבד משמעות וערכים בסיסיים כמו משפחה, כיבוד הורים, קדושת החיים ועוד נהיים אט אט זנים הסטוריים ורעיונות אנתרפולוגיים שמקומם בארכיונים מיושנים… זאת כבר לא שאלה.
עולם התורה המקיף אותנו במעטפת חמימה של חיבור, מסורת, מצוות, הנהגות, הליכות ואורחות חיים – הוא הוא הערובה האמיתית להמשך הקיום שלנו כעם, כיהודים וכבני אנוש.
הימים האחרונים זימנו לנו, למרבה הכאב, הרבה נקודת עצירה. גדולי תורה שנקטפו מעימנו והתירו חלל בדור ובראשם מרן פוסק הדור, הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל, שפסקיו היוו עבורינו תיבת נח אמיתית של שמירה על דברי אלוקים חיים והליכה לאורם בכל דור ודור!
זה הזמן להשיב אל ליבנו ולהתחזק בהכרה הברורה, שצורת האדם האמיתית, גדלותו ורוממותו – נוצרת ומתפתחת רק בזכות הדבקות המוחלטת בתורת ה'.
נכון, אנחנו לא שם בהיכל הישיבה.
לא די שאיננו שם, אפילו אין לנו את הפריוולגיה לשבת בבית ולהמתין בחלון:(
אבל… יש לנו את האפשרות להמשיך ולהיות קשורות, שייכות, אוהבות, מוקירות, תומכות ומכבדות,
את תלמידי עולם התורה!
זאת היא גם הערובה שלנו להמשך קיומינו וחיותינו
על אף המבול שמסביב,
שבת שלום!
לאה
