השבוע כתבתי לידידה, שאני מרגישה שאני צריכה חיזוק בנושא הזה של סבל ויסורים בעולם הזה. רק השבוע הייתי פעמיים בניחום אבלים כואב של חברות שמורה. במוצש"ק הגעתי לניחום אבלים בביתו של הגאון רבי דוד ברונר שליט"א.

הגעתי בכלל לנחם חברה – אחות. בעקבות הקריאה בעיתון בכתבה המצמררת על גדלותו של הנפטר, ידעתי שמדובר בדמות מיוחדת. אבל לא הכנתי את עצמי כלום למה שקרה שם באמת…

בחורי ישיבה עומדים וממררים בבכי על השבר והאבידה הגדולה,

משפטים מרוסקים בדמעות קורעות לב:

"אני חתן, בעוד שבוע אני מתחתן… אני חב לו את חיי… איך אני יכול לצעוד לחופה כשהוא איננו איתנו?"….

ובירכתי החדר,

יושבת האלמנה הצעירה, בנה התינוק קטנטן בידיה,

לצידה ביתה הבכורה – שחלפו אך ימים בודדים מרגע בו ילדה תינוקת שבדרך הטבע היתה אמורה להפוך אותה ואת בעלה ל'סבא וסבתא' מאושרים ואוהבים…

בתוך כל האבל והצער הלא נתפס הזה,

יושבת אישה גדולה, ענקית…

יושבת ומחזקת את כולם:

"הוא ישתתף איתך בחתונה גם מלמעלה… הוא ממשיך להיות איתכם…"

אני מתקרבת לאט, רוצה להרגיש ולהכניס פנימה ללב עוד מטללי הנוחם, שהיא מרעיפה על כולם ומגיעה עד אליה.

הלב דומע רק מלחשוב על הרגעים האלו,

כמה כח… כמה תעצומות…

אני בקושי מצליחה להתנתק מהגדלות הזאת שניכרת בכל פינה (ואחרי שהיא לא שוכחת לספר שאמנם היא עובדת במשרד חרדי – אבל מתחזקת מאד תמיד מהקהילה… מעבירה לכן את התודה)

ומרגישה שיש כאן מסר לכולנו…

זה לא רק למשפחה הגדולה הזאת…

לא עוברים יומיים וכבר מגיעה הבשורה המרה על האסון בבית ידידתינו המופלאה, הרבנית פריידי דיסלדורף.

שוב,

אני מגיעה לבית עצוב ואבל,

יושבת נערה אצילית שאיכשהו הוטל עליה, לרגעים, לקבל את כל המנחמות כולן. היא מספרת על האבא אציל הנפש והמידות, על מסכת חיים מופלאה, על אוירה מיוחדת שהשרה תמיד בבית, על אחריות ורגש של קדושה (ב12 בלילה התקשר לאמא וביקש אם היא יכולה להגיע עם שקיות אשפה… יש ספרי קודש המונחים בביזיון וצריך למהר להצילם מהגשם…, תחשבו גם מה זה אומר על 'אמא'…) על לימוד תורה בלתי פוסק, על שמחה של קרבת אלוקים…

על מסכת חיים של גדלות…

ומספרת על רגעי העירות האחרונים של האבא הגדול:

אמא שאלה אותו מה להגיד לילדים,

והוא אמר (וסליחה שאני לא מדייקת… המקור טוב יותר…):

"אני מקבל עלי באהבה את דין שמיים"

"צריך להתחזק מאד מאד מאד מאד"…

"הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט – קל אמונה ואין עוול"…

ועוד דיבורי אמונה מחזקים… שהלב לא מכיל את הכאב… את הגדלות… את העוצמה…

ה', מי כעמך ישראל!

כתבתי השבוע לידידה, שאני מרגישה שאני צריכה חיזוק בנושא הזה של סבל ויסורים בעולם הזה, רק השבוע הייתי פעמיים בניחום אבלים במעגלים קרובים…

והיא ענתה לי:

"כל עם ישראל צריך את החיזוק הזה… יש כל כך הרבה אסונות מכל כיוון…"

אז הנה המדרש שכבר שלושים שנה מחזק אותי ברגעים הקשים,

הוא בדיוק מהפרשה שלנו

והלוואי ואזכה להעביר מעט ממה שספגתי אני מרביי מילר זצ"ל בשיעורי 'מדרש' המעצימים, ובכלל…

אני זוכרת את זה כמו זה קורה ברגעים האלו, שיעור חדש התחיל. 'רביי מילר' נכנס בפנים כאובות לכיתה. 152 בנות עומדות ביראת כבוד ובדממה, ממתינות לכניסתו המסודרת של הרב, הנושק לגיל גבורות ומטפס בקושי בגוף שבור וחולני עד הקתדרה העתיקה, מתיישב ומנסה לאתר בת אחת מסויימת.

"מיס הולצברג", הוא קורא, "האם תוכלי לחזור על מה שלמדנו במדרש על נסיונות? מהם שלושת הסיבות שהקב"ה מנסה את הצדיקים?"

"מיס הולצברג", נערה חיננית ומוכשרת, יודעת כמובן מיד לחזור על התשובה ברהיטות.

הוא מקשיב, מהנהן, מחדד ומבהיר.

ואז נפתחת הדלת האחורית ו"רביי כהן" המנהל מסמן ל'מיס הולצברג' לגשת ולצאת מהכיתה. או אז, היא מגלה את האסון הנורא.

אחיה היקר, הבחור החשוב אברהם הולצברג מישיבת מיר, נפטר במוות פתאומי וטרגי אי שם בארץ ישראל…

הסיטואציה הזו מלווה אותי פעמים רבות כל כך מחיי, ויחד איתכן אני רוצה לחזור על דברי המדרש היקר הזה בפרשתינו (בראשית רבה)

כתיב (תהלים י"א, ה'): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כ"ב, א'): "והאלהים נסה את אברהם".

אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".

א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".

"ה' צדיק יבחן" זה נח שנאמר "ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני".

יש פעמים שהקב"ה מביא צער ויסורים על מנת להוכיח לעולם את חוסנו של הצדיק, בדיוק כמו סוחר שכאשר הוא משתבח בסחורה הוא לוקח את הקנקן החזק ומקיש דווקא עליו…

יש פעמים שמגיע ניסיון בשביל להשביח את האדם – כמו פשתני שככל שמכה על הפשתן, הוא משתבח. וכל אחת שעברה ניסיון יודעת, כמה קרבת אלוקים והשגות גבוהות אפשר להשיג דווקא ברגעים הקשים…

והסיבה השלישית – מידת דין שצריכה להיעשות בעולם. צריך 'לתת את העול על הפרה'… על מי יינתן העול? במי תפגע מידת הדין?

בצדיקים…

הם נושאים בעוון הדור כולו.

הצרות קשות, הזמן קשה…

בואו יחד נבנה לעצמנו תיבות נח מקומיות,

כל אחת ואחת במקום שלה-

להציל מהמבול הקשה.

שיאמר ה' די לצורתינו,

ולא נדע עוד שוד ושבר בגבולינו

שבת שלום ובשורות טובות,

לאה