שלום יקרות,

מתוך הודיה גדולה לבורא עולם שמזכה אותנו לעוד שנה של כמה דקות חיבור מתוק ומענג לדברי התורה הקדושה, רוצה להזמין אתכן למסע נוסף בעולמות הרוח האין סופיים של עמינו.
תענוג אמיתי. למי?
"טעמו וראו כי טוב"!
קצת שקט מכל המבול שסביב, וזה מגיע…
והשנה, בשורה חדשה:
סיכום תמציתי ומאיר עיניים על הפרשה.
אז אם פעם ידעת את שם הפרשה מהקטן שבגן,
ואפילו קיבלת את התמצית שרצית,
השנה בעזרת ה' יש לך ההזדמנות ליותר!!!

ממליצה בחום!

ואם יש לך עוד 5 דקות גם בשבילי… אז הנה:
המדרש הזה, שמתאר את דור המבול כל כך אקטואלי לימינו אנו,
שלמרות שזה עצוב, והלוואי ולא היינו במקום הזה-
זאת האמת…

הפסוק אומר: ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" (בראשית, ו' י"א)
תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה, אמרו: כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי? בה אני דן אותן, שנאמר: "ואני הנני מביא את המבול מים" (ילקו"ש נח)

כשאנחנו מסתכלות מהצד 'עליהם' נראה לנו אבסורדי לגמרי,
מה? בורא עולם משפיע עליכם כל כך הרבה טובה-וככה אתם מקבלים את זה???
אבל זה קורה, וזה טבע האדם,
וזה בדיוק המקום שלנו לעבוד ולהתייגע…
ואחרי הכל – על זה מקבלים שכר,
על העבודה 'למרות'
לפעמים 'למרות' קשיים, לפעמים 'למרות' שפע.

למה זה מתחבר לי כל כך חזק עם ה'מלאה הארץ חמס'?
כי בדיוק לפני שנה כשראינו את המילים 'מלאה הארץ חמס'-
זה היה ככה – כפשוטו.
הארץ מלאה חמאסניקים מרצחים נתעבים!!!

מי מאיתנו אז, בימים בהם נראה היה שכל מערכי הגבולות וההגנות קורסות כמו מגדלי נייר,
כשהארץ שותתת דם, טילים מאיימים מכל עבר ואימה בלבבות-
מי העריך שכך יהיה המצב שנה אחת אחר כך:
רחמי ה'  יתברך רבו עלינו – גם מתוך האפילה והחושך,
אלפי טילים שיכלו ליצור כאוס, נזקים, והרוגים בלי סוף –
הסתיימו בניסי ניסים – ללא פגע.
כמה פעמים שמענו על טיל ש'כמעט פגע'?
על מחבלים שנתפסו על חם?
על תחמושת שלא עבדה?
ובואו…
כל הדבר הזה שמלחמות הסייבר הכל כך ניסיות מול חיזבאללה וכו' הצליחו בגדול. זה לא נס אמיתי?
דווקא אנחנו, שהרבה מאיתנו קרובות כל כך למערכות טכנולוגיות, יודעות כמה קריטי שתיהיה סייעתא דשמיא במבצעים כל כך מורכבים.
עברנו שנה כואבת מאד שגבתה מחירים כבדים כל כך,
הרבה דם, יזע ודמעות היו מעורבים – אפילו במקומות של ההצלחה,
אלפי הרוגים, נרצחים, שבויים, חטופים,  פצועים.
כל כך הרבה יתומים והורים שכולים,
צער, כאב ומצוקה.
אבל בתוך כל זה יש גם הרבה הארות, בחסדי ה':
גלריה מפוארת ומרשימה מאד של 'מחוסלים'
תמיכה בלתי מוסברת של העולם
ועוד כל כך הרבה ניסים שזועקים: ה' הוא האלוקים!!!!
וברוך ה' שיש מתוך העם התקרבות גדולה .
אבל…

ועל ה'אבל' הזה רציתי לכתוב:
אני יודעת שאני לא 'אובייקטיבית',
אבל כשאני שומעת על גלי ההסתה נגד בני הישיבות –
זה הכי מהכל – מפחיד אותי.
נכון – מדובר כאן בסוגייה מורכבת ולא פשוטה
אבל דווקא מתוך הדאגה לכל אלו המסתכנים בקרב,
יש לנו את החובה לסייע לעם!
הנלחמים נגד התורה לא קולטים עד כמה ההגנה העורפית שלנו מתוך עולם הישיבות היא זאת שמגינה ומצילה?
אתם לא רואים בחוש איך כל הסיפור הזה לא מנוהל, לא בבונקרים במטות או 'בבורות',
אלא מהלכים שמימיים?

טוב,
ברור לי שלא נשנה את העולם ואת תפיסותיו
אבל בכל זאת – יש לנו מה לעשות:
כי מול גלי ההסתה ניצבים בעוז בני הישיבות, בני משפחותיהם והציבור החרדי כולו.
סופגים מהלומות, איומים, הפחדות, קנסות (ולא רק במעונות!)
אבל רוחם נשארת איתנה!

בורא עולם מנסה אותנו, גם בטובה:
ואם שוב עולה השאלה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי?
יש לנו מה לעשות כדי שחלילה לא נגיע למצב של 'מכעיסין אותי'!
ככל שנתחזק בלימוד תורה,
באמונה אמיתית בצדקת דרכנו,
בהתקרבות לבורא עולם
ובעשיית עוד ועוד טובה-
וודאי נקרב את הגאולה השלמה בעזרת ה'
במהרה בימינו
וזוהי תשובת המשקל מול הרוח הרעה

שבת שלום,
לאה