שלום כולן,

מליארדים עוקבים בדריכות אחרי הSpaceX, האם החברה תצליח במשימת שיגור החללית?
אני לא רוצה לכתוב: "העולם עצר את נשימתו", כי ה'עולם' זה אנחנו, ואנחנו עוצרים נשימה ברגעים אחרים… אבל מאי אילו קטעי 'עצירת נשימה' שלהם, מלדמיין את רגעי המתח האדירים – אנחנו יכולים קצת להקיש ולהרגיש קצה קציה של ההרגשת הדריכות שהעם חווה.
חוזרת בי, זה לא קצה קצהו,
זה כמו טיפה מול אוקיינוס,
אבל אם מותר להמשיל מלכות ה' למלכות של מלך בשר ודם,
אז אולי גם את רגעי השיא האלו מותר להמשיל…
העולם עוצר את נשימתו,
והפעם זה אמיתי.
העולם! העולם האמיתי! ה'עולם' שהוא נזר הבריאה, תכליתה, וסיבתה…
עומד דרוך אחרי שבועות של בניית משכן לשכינה, מזבח, מנורה, שולחן, כיור לרחצה כלי עבודה ובגדי כהונה… הכל הכל הוקם בהידור ובהתלהבות של קדושה…
ומחכה לרגע 'האמת'
רגע האמת האחת והיחידה-
האם נזכה למציאות הנשגבה של:
"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן"(שמות מ' ל"ד)???

חברותי היקרות,
עסקנו בשבועות האחרונים יחד עם כל ישראל העוסקים בפרשיות יציאת עם ישראל מגלות מצרים, קבלת התורה ובניית משכן ה', בנושא שאנחנו בדרך כלל לא מתמקדים בו עד כדי כך…
חוסן בעידן טכנולוגי.
האמנה לי שלא פעם ולא פעמיים, התחלתי וכתבתי משהו אחר בכלל… אבל איכשהו, מצאתי עצמי שבוע אחר שבוע, נמשכת לנושא הזה.
סובבה ההשגחה, שבמהלך התקופה, הייתי גם בקשר עם חברות מופלאות שזיכו אותי לדבר על הנושא במסגרות חיזוק קהילתיים, וכך גם אני זכיתי לשמוע עוד ולהתחזק בנושאים הללו…
השבוע אנחנו מסכמים את הפרשה,
ואין מתאים מלסכם בהרגשה שהחומש הקדוש מסתיים עימה:
עשינו, בנינו, השתדלנו, טרחנו…
עכשיו אנחנו מחכים ל'כבוד ה' מלא את המשכן", כי מי כמונו יודעות שאפשר ליצור ולעשות, לתכנן ולרצות – אבל התוצאה – בידי שמים.
הפרשות הקדושות מלמדות אותנו מסירות לעבודת ה', היצמדות לדבר ה', ורוח קדושה פנימית –
המביאות אותנו לקדושה ולרוח ה' שתשכון בליבנו.
עניין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו, שתחילתו הוא מה שאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו.
(מסילת ישרים, מעלת הקדושה)

זכיתי להיות השבוע פעמיים בעיר הדרומית והמיוחדת: אופקים. פעם אחת במסגרת כנס קהילה מרומם, ופעם אחת לסמינר המיוחד המפאר את המקום.
אולי מדובר בשני מקומות על ה'סקאלה' של עובדי ה' בתקופתינו:
מצד אחד, קהילה קדושה, המושתתת על יסודותיו הנלהבים של הרב פינקוס זצ"ל: מקסימום שמירה, מקסימום התרחקות שאפשר, הקמת בתים מפוארים שהם כל כולו קדש…
ובערב השני, אני מוצאת עצמי מדברת מול מאות בנות, שהצמא לדבר ה' מורגש היטב בחלל… העניים קורנות רצון וחיבור ואהבת ה',
למרות שאפשר לראות שהרבה מהם מגיעות מבתים מרקע אחר…
אבל גם שם וגם שם היה מכנה משותף מובהק:
כבוד ה'!
"כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ' ל"ח)
בכל מסע של הנשמה, בין אם באור היום – והענן עליה,
ובין אם בלילה – ואש תהיה בו…
יש לנו את היכולת לזכות לכבוד ה'
שישכון פנימה בליבנו,
ובבתינו!

שבת שלום וחודש טוב,
לאה