יחד עם כל בית ישראל, המבכים מרה את סילוקו של מרן הרב שמעון בעדני זצוק"ל, קיבלתי גם אני בכאב עצום את הידיעה הקשה. הרגשת היתמות אותה אנחנו חשים שוב ושוב, עם סילוקם של צדיקים גדולי הדור, מתגברת והולכת…
עוד גדול ועצום בישראל – שעזב אותנו בדור הקשה הזה… לאנחות…
קשה לנסח את הרגשות הלב,
ועוד יותר מזה –
להעיז ולכתוב אחר מיטתו של הצדיק.
קטונו כל כך ביחס לענק שבענקים, גדול בישראל, תלמיד חכם מופלג, מנהיג דור מפואר וממקימי עולם התורה של עדות המזרח.
ובכל זאת… כמה מילים ורסיסי מחשבות שעלו בי והלוואי ואזכה, לפחות אני, להתחזק מהם.
הרבה סיפורים, עובדות חיים והנהגות בקודש נקראים על ידינו בימים הללו.
כל אחת משיבה אל נפשה זוית אחרת מהגדלות הנוגעת לה. ארשה לעצמי להביע כאן את הנקודה שריגשה אותי כשקראתי את תולדות חייו של מרן זצוק"ל,
בהתוודעי לסיפורים כיצד היה אוסף במסירות נפש עוד בחור ועוד אחד מתוך העליה הגדולה של יהדות ספרד המפוארת, שבאכזריות וברשעות נחמסה מהם המורשת המזוקקת עימה עלו לארץ, והלחץ הגדול שהופעל לאבד מהם את היהדות.
הרב בעדני הצעיר של אז, לא חסך מאמצים לנסות, להציל, לשקם ולהחזיר את העטרה ליושנה.
למרות שנראה היה שהמצב חסר סיכוי, ומוסדות המדינה האימתניים ודאי ירמסו ברגל גסה את קומץ הקדושים שניסו לפעול, הוא לא אמר נואש. השקיע רבות בבחורי ישראל, ובהמשך באברכי כוללים בכל אתר ואתר: בבני ברק, בתל אביב, בבת ים, בדימונה, בגליל ובעוד מקומות… כך ממצב שהיה נראה נואש וחסר סיכוי, הוקמה יהדות מפוארת – שאלפים מתוכנו הן ההוכחה הניצחת לכך…
כולנו יודעות ששעת פטירת צדיק זה זמן 'לחטוף' דרגות רוחניות…
זה הזמן לקבל תעצומות רוח של: לפעול… גם כשנראה שאפסו הסיכויים…
וכמובן, גם ברעיון הזה מתלווה אלינו מילות הפסוק מהפרשה:
"ותשלח את אמתה" (שמות ב', ה') – ודבריו המאירים של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל שהאיר את עינינו בהבנה ששלחה ידה למרות שלא היה סיכוי שתגיע עד לתיבה המרוחקת, אולם אחרי ששלחה את ידה – נעשה לה הנס של "נשתרבבה אמתה אמות הרבה" ( רש"י)
מרן הרב שמעון בעדני זצוק"ל הורה לנו דרך. דרך של עשייה ומאמץ ללא פשרות. חתירה לפסגות הגבוהות ביותר, גם כשמסביב נראה מצב של אין אונים…
כמו שאומר בעל מסילת ישרים על דרגות והשגות בקדושה: "תחילתו השתדלות וסופו מתנה"
***
מחשבה נוספת. קשה, אבל חובה עלינו לזכור ולא לשכוח:
מרן זצוק"ל היה ילד עשירי ממשפחה תימנית שעלתה לארץ. בתקופה הזאת טוו והוציאו לפועל ראשי הציונות, תוכנית שטנית של חטיפת ילדי תימן.
אני לא רוצה לחשוב מה היה ההפסד הגדול לעם היהודי כולו לו חלילה היינו מאבדים גם את הילד היקר הזה… ומי יכול לשער את ההפסד הגדול מכל נשמה ונשמה שזממם עלתה בידם.
גם היום נטווית סביבנו רשת שטנית לאיבוד נשמות.
נכון. זה לא נראה אותו דבר,
אבל התוצאה זהה…
רבי שמעון בעדני היה מראשי הלוחמים נגד פגעי הטכנולוגיה. הוא היה מתריע בכל הזדמנות על הסכנה הגדולה מפריצת גדר והכנסת תרבות התקשורת הזרה למחננו.
גם היום יש לנו עוד הרבה נשמות להציל.
בעיקר את נשמתינו שלנו,
מי יתן ונזכה לאזור תעצומות של קדושה
ולהתחזק, גם במקומות שנראה כי אפסו הסיכויים,
לשמור על עצמנו,
על נפשות משפחתינו,
ועל נשמות עם ישראל כולו.
הלוואי ובמהרה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן
ומחה ד' דמעה מעל כל פנים
שבת שלום,
לאה
