לכל אחת מאיתנו יש דוגמא בראש למישהו שהוא כל יכול או בעיקר כל יודע. אבל… כשאנחנו נמצאות במחיצת אותו 'כל יודע', זבוב טורדני מתחיל לזמזם לנו… האם אכן מדובר בידיעה או שמא…
חושבת שבעולם החיצוני או בעולם המנותק מדרך האמת אפשר לראות הרבה דוגמאות לכך. כמה מאיתנו מכירים מנהלים בכירים שלא מתביישים לומר אני לא יודע?
דווקא על רקע זה מתעצם ומאיר לנו באור חזק יותר דבריו של רש"י הקדוש.
אותו רש"י שאין לומד תורה אחד ברחבי תבל שכל הבניין הלימודי שלו מושתת על דבריו הקדושים, הוא זה שכותב לנו על הפסוק: "וישלח יצחק את יעקב…אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשיו.." את המילים הבאות: "איני יודע מה מלמדנו"
אנחנו בשכלנו הדל ובקוצר השגתינו היינו חושבים שמן הסתם יש הרבה לימודים שאפשר ללמוד מכך, אבל אצל רש"י הקדוש כל מילה זה אמת לאמיתה ברוח הקודש ולא סתם גיבובי מילים והפעם רש"י הקדוש אומר לנו: איני יודע. או כדברי השפתי חכמים: "יש מקשים מה בא להודיענו שאינו יודע, אם לא יודע ישתוק, וי"ל דרש"י ידע שיש לישב בכמה אנפי כפירושי המפרשים וע"ש, אבל לא ידע איזה הוא אמיתי לישב הפשיטות של מקרא"
דווקא הדברים האלה, מלבד לימוד הענווה העצום שזכינו ללמוד מהם, מחזקים בנו עוד את הידיעה שכל שורה שנכתבת הרי היא אמת צרופה דברי אלוקים חיים.
שבת שלום!
לאה
