שלום כולן,

השבוע יצא לי להגיע לאיזה מפגש של קבוצת סטודנטיות ש(עדיין) אינן שמתו"צ.
ב"ה יש כל כך הרבה מה לעשות במפגשים פנימיים, שאין לי הרבה זמן להקדיש גם לזה, אבל עכשיו, רגע לפני האינטנסיביות של מפגשי 'יקיר לי' – יצא לי לשלב…
היה מעניין. דווקא האינטראקציה עם עוד חרדית שאירחה את הקבוצה, נתנה לי הרבה חומר למחשבה (ובעיקר לכתיבה…) נשאיר את זה לד"ש של המגזין הבא ('ויגבה ליבו'… מתרגשים פה כבר על החומרים היפים:)
אבל על משהו אחד שקשור 'בול' לפרשה, אני רוצה להתעכב היום.
תוך כדי משפט שמתי לב שאני מזכירה מילים שאני מורגלת בהם – אבל אולי הן לא מבינות אותן. יצא לי לצטט להם אמירה של בעלי המוסר, שהיו אומרים: "אם אתה רוצה לדעת אם יש לך 'עולם הבא', תבדוק האם 'עולם הזה' יש לך…"
עצרתי ושאלתי אותם אם הן מבינות מה אני מתכוונת 'עולם הזה והבא' חלקן הנהנו חלקן לא,
אבל כאן אני רוצה לעצור רגע ולשאול את עצמנו:
עד כמה אנחנו מבינות מה זה 'עולם הבא ועולם הזה'?…

אז הנה, ה' הטוב פתח בפני שערי חכמה וניגשתי השבוע בדיוק למאמר נפלא של מו"ר הרב מרדכי מילר זצ"ל בספרו "שיעור ליום השבת" מבט חדש על המריבה, אולי הכי ארוכה בהסטוריה,
ההתגוששות של יעקב אבינו ע"ה ועשיו הרשע בטרם לידתם:
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כ"ה כ"ב)
רש"י: …כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות
שואל על זה רבי מילר זצ"ל שאלה נפלאה מסוג 'איך לא חשבנו על זה קודם…':
אם יעקב אבינו רוצה לדבוק בבתי מדרשות, ועשיו הרשע – בפתחי ע"א, אז מה מקום למריבה יש כאן? רואים שתי קבוצות רבות על 'שורה ראשונה' באותה אירוע- זה מובן. אכן, יש כאן מריבה… אבל אם קבוצה אחת רוצה להגיע לכנס שמורה, וקבוצה שניה לאצטדיון טדי, אז מה הבעיה…אין כאן שום מקום למריבה בכלל!
אם יעקב אבינו רוצה את חיי עולם הבא, ועשיו את חיי העולם הזה – אז מה היה מקום למריבה בכלל?
ועונה על זה תשובה מאירת עיניים ומרחיבת לב ונפש:
על עשיו הרשע נאמר שהיה "איש יודע ציד" (שם כ"ח)
רש"י: לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו: 'אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן' כסבור אביו שהוא מדקדק במצות…
עשיו הרשע 'צד' את יעקב אבינו בכך שהתחזה כאילו הוא מדקדק במצוות.
אבל היה בזה משהו עמוק יותר מאשר רמייה בעלמה,  יש כאן תפיסה שקרית מן היסוד.
מלח – זה משהו שבא 'לצד' האוכל
תבן – החלק החיצוני של החיטה
עשיו הרשע תופס את העולם בצורה שטחית וחיצונית. הוא רואה רק את מה 'שכאן ועכשיו', לא רואה את החלק העיקרי והתכליתי של כל דבר.
גם הבקשה שלו מיעקב אבינו לקבל את נזיד העדשים מצביעה בדיוק על זה:
"מן האדום האדום הזה" (שם כ"ט)
רש"י: …בישל יעקב עדשים להברות את האבל ולמה עדשים שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם…
יעקב אבינו לא ראה את ה'עדש' הוא ראה את שמעבר.
צורה עגולה? אה… זה מזכיר גלגל חוזר בעולם. וכו'
ועשיו הרשע? לא ראה כלום! לא ראה משמעות, לא ראה מהות!
ראה רק צבע חיצוני: האדום האדום הזה… נתפס אך ורק לטפל!
***
גם יעקב הצדיק וגם עשיו הרשע רצו את שני העולמות!
עשיו רוצה 'עולם הבא' בשביל עולם הזה.
מתהדר כאילו הוא צדיק ומדקדק במצוות, בשביל לקבל יותר הערכה, כבוד וממון.
בדיוק ההפך מיעקב הצדיק, שכל דבר של העולם הזה, הוא מבקש למצות את 'העולם הבא' שבו!
אצלנו, הדרך ל'עולם הבא' עוברת במסלול ארוך של 'עולם הזה',
אבל השאלה היא תמיד – האם אנחנו יודעות לברור את העיקר מן הטפל?
האם אנחנו יודעות מה חיצוני ומה פנימי?
יודעות מה אמצעי ומה מטרה?
האם אכן אנחנו מצליחות  לתת מקום לחומר ככלי לעולמות של רוח…?
***
לסיום אני רוצה כן להעלות שאלה ששאלה אחת הסטודנטיות,
חוץ מהשאלות של 'את מניחה בלהט שהתורה היא אמת, האם אכן?' או  'למה אתם לא מתגייסים?' היתה שאלה שלא ציפיתי לה:
"איך אתן, נשים היוצאות לפרנס, שלכאורה הכסף 'בידיים שלכן',
מרגישות מול בעלים המקדישים את חייהם למשהו רוחני"
המארחת, המייצגת קו שונה מאד מ'שמורה', ובתפיסה שאישה נשארת בבית ובעל יוצא לעבוד, נעמדה מיד ואמרה את מה שכולנו יודעות לדקלם…
אבל אותי, השאלה הזאת ריגשה,
משום שהיא פותחת נושא עמוק ומשמעותי שאנחנו עובדות עליו במסגרת 'יקיר לי':
איך להביא את ההרגשה הנכונה ללב, גם כשאנחנו מבלות כל כך הרבה בעולם ש'צועק' אחרת באלף קולות…
אז אם את מרגישה שנושאי זה ודומיו מושכים אותך… ועדיין לא נרשמת,
אמנם, חלק נכבד מהקבוצות כבר יצא לדרך,
אבל יש עוד מעט מקומות בקבוצות: בית שמש, מודיעין עילית, נתיבות, חיפה
רוצה לנסות את מזלך?

שבת שלום,

לאה