שלום כולן,
"תגיד לי, התקינו אצלכם כבר פנסי רחוב"? שאל החזון אי"ש זצ"ל את רבי יענק'לה גלינסקי זצ"ל, פעם, בשעה שטיילו ברחובות בני ברק, המושבה המתפתחת של אי אז – כשפנסי רחוב התחילו להפציע בצידי שביליה הנסללים.
"ומדוע שואל כבוד הרב על פנסי רחוב?" התעניין רבי יענק'לה
והחזון אי"ש בתשובה, שאם רק נזכה להפנים אותה – נזכה לגדול, אבל לגובה אמיתי, עונה לו כך:
"שים לב, שכאשר אתה קרוב לפנס – אתה נראה כל כך קטן, אבל כשאתה מתרחק – פתאום אתה רואה את הצל של עצמך ונראה לך כאילו אתה ממש גדול.
וכך זה גם במציאות: כשאנחנו קרובים למקור האור, לבורא עולם: אנחנו מרגישים קטנים, ככל שאנחנו מתרחקים יותר מבורא עולם – אנחנו מקבלים אשליה בעיני עצמינו – כאילו שאנחנו גדולים יותר…"
השבוע בפרשה, כשאנחנו באות ללמוד מן הפסוקים איך בונים בית שזוכים בו ל: "ושכנתי בתוכם" – מלמד אותנו בעל ה'כלי יקר' פרק בענייני ענווה:
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת (שמות כ"ה ב' ג')
שלוש פעמים כתוב על לקיחת תרומה. פעמיים מיוחס לה' "ויקחו לי" ו"את תרומתי" ואילו הפעם השלישית כתוב סתם "ואת התרומה"
אומר על כך בעל הכלי יקר פירוש עם לימוד נפלא עבורינו:
והנה קרוב לשמוע טעם אחר, על מה שייחס שני תרומות ראשונות אל השי"ת ולא השלישית לפי שבכל מקום שיש שם גדר ענווה והכנעה בין התחתונים שם חביון עזו של הקב"ה השוכן את דכא ושפל רוח, אבל בכל מקום שיש נדנוד גאוה אין הקב"ה רוצה לייחד שמו ית' שם לפיכך שני תרומות ראשונים שהיה יד כל אדם שווה בהם כי העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ואין מקום לשום אחד להתפאר על חבירו לומר תרומתי גדולה מתרומתך אותן ייחס השי"ת אליו… אבל תרומה שלישית שלא היו הכל שווין בה והיו מתחלפים בפחות ויותר כי העשיר הנותן הרבה יש לו מקום להתנשאות על העני לאמר יש לי חלק גדול בבית אלקינו יותר מן העני בהרבותי מוהר ומתן… מכל מקום, מאחר שמצד גביית הנדבה היה שם צד גאווה והתנשאות למרבה על הממעיט ע"כ לא ייחסה הקב"ה אליו.
הרבה מאיתנו מתחככות לצערנו עם עולמות הרחוקים מעולמם של עובדי ה'
ולפעמים… המושגים קצת מתבלבלים לנו.
בעולם מוחצן שבו נראות, וחשיפה הם הא' ב' של ההתנהלות – בואו נזכיר לעצמנו איך באמת ראוי להיות.
עניין הענווה וההכנעה כל כך מושרש בDNA של עמינו – מאברהם אבינו ע"ה דרך כל גדולי ומאורי האומה, ועד – הנהגת גדולי ישראל בימינו אנו.
אני זוכרת איך יצא לי פעם להיות נוכחת בפגישה עם אחד מראשי הישיבות הגדולות בעולם, זה היה אצלו בבית יחד עם שני גבירים ועוד שני עסקנים גדולים בציבור. הרבנית ביקשה שנהיה שם גם, אולי כדי להביא את קולן של ציבור הנשים.
ניסו לשכנע את ראש הישיבה שליט"א להכניס איזה עניין טכנולוגי, שהוא פריצת גדר מהנהוג עד כה, ותחת מסגרת מסויימת שנאמר שהיא הכרחית.
לא יכולה להגיד על המה בדיוק קרה בעקבות הפגישה, בכל אופן, לא דברים שאני יודעת עליהם… אבל משהו אחד גדול שאני יצאתי ממנו – לראות מקרוב איך מנהל ראש ישיבה וגדול בישראל את הדיון.
בענווה עצומה כלפי כל אחד ואחד מהנוכחים,
שיעור מוסר גדול עד מאד, וחוויה שהותירה בי רושם עמוק בנפש.
***
אתמול פגשה אותי אשת חינוך, ושאלה אותי למה אנחנו לא כותבות יותר על חגית וקסלר ע"ה, הרי היא דוגמא ומופת אמיתית לאישה עובדת באשר היא…
אז בעז"ה כן, מקוות מאד לכתוב עליה עוד מהאישיות הכל כך מאירה וגבוהה הזאת – גם במגזין, אבל עם זאת, נזכרתי בעוד אנקדוטה שמראה לנו עד כמה היא היתה – פשוט: ענווה…
כי מי שהכיר אותה, יודע שהיא התברכה בכל!
היו לה גם כישורים, וגם יכולות, וגם לקחה את הכל ותמיד ניתבה אותם כלפי מעלה…
באמת השתמשה בכל דבר שקיבלה מה' להגדיל עוד ועוד את שם ה' בעולם.
אישיות למופת, לשם ולדוגמא – בכל פרמטר אפשרי.
האם כל זה גרם לה להרגיש שהיא 'שווה יותר' מכל אחד אחר?
מספרת חברה שלה:
סיפרתי לה שבסדנת SKILLS בתרגיל של 'דמות מעוררת השראה' בחרו אותה,
היא הגיבה בביטול, בסגנון של:
"שעשעת אותי לגמרי…"
ואחרי שהכותבת התעקשה שכן! זה היה והיא אכן ראויה לכל זה, והשם הוזכר, וגרף הסכמה כללית שהיא אכן מיוחדת,
היא כותבת: הא… זה רק כי הכירו אותי במקרה בגלל …
בכל אופן תודה,
לפחות שעשעת אותי בערב עבודה ארוך ומשמים עם 144 מיילים שלא קראתי כי אני עצלנית…
כל כך הרבה שמענו על האישיות הבלתי נתפסת הזאת,
אבל לדעת שעם כל זה היא עצמה חיה בתחושה עממית ופשוטה,
מעולם לא הרגישה התנשאות – כאילו היא איזה מודל לדוגמא,
מוסיף אור חדש על הגדלות שלה…
****
אשרינו,
אשרינו שזכינו להיות חלק מעם כזה, היודע להרכין ראש בהכנעה ובענווה
ואשרינו כפול ומכופל שזכינו להיות אמונות על כך – כנשים.
אני לא מקנאה באישה נשואה שלא יודעת להרגיש לעומק, הכנעה וענווה מה היא…
מאחלת לכולנו שנזכה להקים בכל יום מחדש
בתים בהם שורה שכינה
שבת שלום,
לאה
