כולם מסכימים עם הקביעה שלא כל ילדון שהרים ידו על מישהו כבר ראוי לתואר 'מרביצן'. נכון?
וגם לא כל אי מי שפתח פעם את ידו ונתן נדבה כבר התעטר בתואר 'נדבן'.
על אותו משקל, טענו בקבוצת המייל 'עשינו זאת יחד', (wedidittogther@mkb.minisite.ms) כי לא כל חודש שנעשה בו נס נקרא 'ניסן.' ובכל זאת ניסן הוא שיאן.
ניסן הוא החודש שבו התרחש המאורע הכביר. ושפע של ניסים. ועל שמם התעטר החודש בשם "ניסן" – 'חפצא' של נס.
כמו כל שם תואר המסתיים באות נ' ומעיד על מהות הדבר. [עיין בדברי רבותינו דקדקני התורה, לגבי חמור נושא משא, אם רובץ הוא או 'רבצן'…]
ניסן שמו, הווי אומר, מהות של ניסים בו. חודש שצבר שיאים בניסים…

ושבת הגדול – היא בודאי שיא השיאים.
יתכן שכבר כתבנו על כך בעבר; על עוצמתה של השבת הזו.
שהלא כל הימים יונקים חיותם משבת קודש.
וגם ליל הסדר, שעתיד לחול ביום חמישי בשבוע – אף הוא, הלילה הגדול והנשגב הזה, הלילה המשומר מן המזיקים, בו כולנו מתעלים לדרגת ישיבה בגן עדן – אף הוא יונק חיותו משבת קודש הקודמת לו.

בכל שבת אומרים שלוש פעמים "מזמור שיר ליום השבת":
בקבלת שבת , בפסוקי דזמרה ובשיר של יום.
המזמור פותח במילים: טוב להודות לה'. 
בפרושו על המשניות , כותב ה"תפארת ישראל":
"טוב להודות לה',
רצה לומר כי זה היום שאין אנחנו טרודים בו בעסקי הזמנים,
טוב ונאות להודות בו לה'."
דוקא בשבת קודש, בה פנויים מטרדות החול, דוקא בה נאה וטוב ומתאים להודות לה'. כאשר ליהודי יש פנאי, מה הוא עושה? – מודה ומשבח לאלוקיו!

בשבת קודש שקורים בה פרשת צו, בה מופיעים ענייני הקרבנות ופירוט הלכות וסדר הקרבת קרבן תודה:
"וזאת תורת זבח השלמים…אם על תודה יקריבנו…"
בשבת הזו שחלה בחודש ניסן, חודש הניסים, והיא גם שבת הגדול – מה ראוי ונאה בה להתעמק בהודיה לה'.

כשאנו מדברים על הקב"ה ומפרסמים את חסדיו,
אנו מעבירים לאנשים סביבנו שמחה, בריאות, כל דבר טוב ויפה,
כי על ידי סיפור מעשיו של ה',
אנשים באים לידי הכרה בהשם יתברך ואף לאהבת השם ודביקות בו –
שהיא מקור כל הטוב שבעולם."

הרב פינקוס מבאר את פרק ק' "מזמור לתודה":
"עבדו את השם בשמחה" – שמחו שיש לכם את השם יתברך,"
אנחנו לא 'זרוקים סתם כך' ברחבי הקוסמוס. יש לנו אלוקים גדול קרוב אלינו בכל קוראינו אליו. כמו שמעידה התורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו".
ואותו ה' שבחר בנו אז וגאל אותנו ביד חזקה, בחודש ניסן שנת ב' אלפים רמ"ח,
נשבע שלעולם לא ימיר אותנו באומה אחרת
אנחנו שלו, ובידו ניגאל!

"בואו לפניו ברננה" – כאשר תבוא לפני השם עשה זאת ברננה, לא עם פנים נפולות, אפילו אם אתה נמצא בצרה. עצם הדבר שאתה עומד לפני השם משמחת."
העובדה שאנו כיהודים עומדים תמיד לפני ה', וקל וחומר בשעת תפילה או הודיה – היא עצמה כל כך משמחת. ולכן נבוא לפניו יתברך ברננה.

"דעו כי השם הוא אלוקים" – לו יש את כל הכוחות."
שם 'אלוקים' פירושו: תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כ ו ל ם !
ה' הוא מקור הכוחות ויש לו את כל הכוחות.
וכדי לסבר את האוזן: אם זקוק אתה להלוואה – פנה לה'. הוא הכי עשיר בעולם. כל הכסף והזהב, היהלומים הדולרים והנפט… הכל הכל שלו!
נצרך לרפואה? – ה' יתברך בורא רפואות. מצמיח ישועות. רופא חולים ואפילו מחיה מתים!

"הוא עשנו ולו אנחנו" – הוא היוצר שלנו ואנחנו ברואיו. הוא מכיר אותנו, ורק הוא יכול לתת לנו הכל!!!"
ברור שמי שיצר את היצור יודע טוב מכולם מה הכי נכון ומתאים לנוצר.
ה' מכיר כל אחד ואחת בהיכרות העמוקה והפנימית ביותר. לא רק שהוא יכול לתת לנו הכל, אלא כשה' נותן – זה ניתן באופן הכי מדויק ומותאם!

"עמו וצאן מרעיתו" – הצאן לא יודע לשמור על עצמו, הוא נכנס ליער משוטט בין זאבים בלי להיות מודע לסכנות. הרועה הוא השומר על עדרו."
כמה שאנחנו מוכשרים, חכמים, חזקים ומוצלחים – עדיין אין ביכולתנו באמת לשמור על עצמנו לגמרי. כמו שאמר רבי משה מקוברין: "בלי הקב"ה אי אפשר לעבור אפילו את מפתן הדלת… ועם הקב"ה אפשר לעבור את הים!"
אנחנו כצאן. כגדיים רכים. זקוקים לרועה שיגן עלינו.
"צאן מרעיתו".

"בואו שעריו בתודה. חצרותיו בתהילה" – לשערי ירושלים מוזמנים אנו. לחצרות בית ה'. להקריב קרבן שלמי תודה. להודות לה' ולברך את שמו.

"כי טוב ה' לעולם חסדו
ועד דור ודור ישועתו" – דומה כי אין אנו זקוקים להסברים על פסוק זה.
רואים אנו בחוש עד כמה ה' טוב.
עד כמה חסדו רב ולעולם. גם בדור אחרון ורחוק.
גם בזמני סכנה ומלחמה.
"ועד דור ודור ישועתו" – שבכל דור ודור
עומדים עלינו לכלותינו
וישועת ה' ניצבת למגן לנו
להצילנו מידם!

אכן, לא כל חודש
שקורה בו נס – הוא ניסן…
אבל נפלאות עד גודש
הפכו את ניסן ל- שיאן.
וגם אם החודש הזה מבולבל
בואו נזכור כמה שהוא מסוגל

וכמה שאנחנו
עייפות, מאותגרות. מתַרגלות
אליו במיוחד
עדיין מסוגלות;

להריע לפני ה'
רוענו בכל הדורות
לבוא לפניו
בשערים, בחצרות
ברנן. מזמור. ושמחה.
לעובדו
כל הכוחות כולם
בידו.
כי טוב ה' לעולם
חסדו!

עד דור ודור
ישועתו
אנחנו לנצח
נספר הוֹדוֹ – – –