שלום יקרות,
אתמול הגעתי סוף סוף לפגישה ה'חשובה מאד' כפי שהגדירה אותה רואת החשבון הנפלאה שלי, אביגיל וכסלר המסורה והמדהימה (כן, רוצה לנצל את ההזדמנות להביע קצת ממה שאני מרגישה כלפיה). אל הפגישה הצטרפה גם אביגיל שיקוביצקי, כשלאט לאט הבנתי למה.
הנסיבות הרבה יותר חמורות ורציניות ממה שחשבתי. הן חיכו לי בסבלנות בעיתות העומס הגדול: כנסי אלול, מגזין, יקיר לי… ב"ה – עומס גדול ומבורך. והנה, סיימנו שבוע של שתי ועידות מופלאות ב"ה – והגיע הזמן גם לזה.
פגישה עם רואות החשבון.
פתאום אני שומעת מהן שהאיומים שאני מקבלת בהמשך להתנכלות הממשלתית הישנה – הם לא פשוטים. נכון, זה לא הגיוני, רואים פה התנהלות אכזרית וגם לא מוצדקת ובעיקר – לא מובנת…
ישבנו יחד בועדת ערעור במשרד האוצר, הן ליוו אותי במסירות וראו עד כמה הגורמים המעורבים היו איתי- ואז, כנראה 'הוראה מגבוה' הקערה נהפכה על פיה – הערעור נדחה…
הרגשתי כמה לא פשוט המצב
ה' הטוב, מה בסך הכל ביקשתי? מה ביקשנו כולנו? קצת 'קמח' כדי להגיש מנחה לפניו יתברך…
למה כל כך קשה?
למה המצב כל כך מאיים?
השאלה הזאת היא שאלה שמציפה אותנו כל הזמן, דיברנו עליה הרבה השבוע גם בועידת 'יקיר לי'
כל כך הרבה קשיים, נסיונות, כאבים וצער מעורבבים פה בעולם…
איך עוברים את כל זה בטוב, בגבורה, ב'התענגות על ה'?…
אז היום, בנסיון למצוא את דבר ה' אלי מתוך הפרשה-הגעתי אל הבאור היפה של הרב הירש זצ"ל על מהות הקשיים בעולם – ואני מרגישה שאת המילים הללו אני כותבת לעצמי…
מי שזה מעניין אותה גם – בכבוד:)
"וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר" (בראשית כ"ו ט"ו)
הם קנאו בזר שבא מבית אברהם ומיד לאחר שמת אברהם,… סתמו את הבארות מתוך רשעות לשמה, למרות שבארות המים הם ברכה לכלל בכל מקום שימצאו.
אני רואה את זה מולם במקרה שלנו בשמורה, אבל העיקרון הזה פוגש אותנו כעם, כציבור, כחברה וגם כיחידות… אנחנו מוצאות את עצמנו בעשייה. לפעמים חיובית באופן מובהק ואבסולוטי (מה? אתן לא רוצות שנשים חרדיות תתפרנסנה ותצאנה לעבוד??? למה לסתום ברשעות בורות מים חיים שטובים לכולם?). ושופך על הסוגיה אור, הרב ההירש זצ"ל:
קנאה זו פותחת שרשרת מאורעות המציינת שלב חדש בהסטוריה היהודית שמתחילה עם יצחק
אברהם אבינו היה בעשירות גדולה ובהצלחות מפליגות – ומעמדו היה 'נשיא' הערכה והערצה מצד העולם. עם יצחק נפתחה הגלות והחלה להתקיים הנבואה "גר יהיה זרעך" שלוות יצחק נפגמה על ידי קנאה ומעשה איבה של צרות עין ועל יעקב היה כבר לעמוד בפני מצב של שעבוד מוחלט. אלו הם שלושה אופנים של עמידת בית אברהם בין האומות: א. כעבדים ב. כדמויות גדולות המעוררות קנאה ג. כשרים נכבדים
בכל אחד משלוש תהפוכות גורל אלה, שמרה הברית האלוקית על עם ישראל… שמות האבות אינם מייצגים אישים בודדים אלא סוגים שונים של התגלות כוחה של הברית האלוקית, כפי שבאה לידי גילוייה השונים בחיי האבות. ברית יעקב, שנות הנסיון בתוך השעבוד, שנים בהן הברית האלקית נותנת לנו כח לעמוד בנסיונות ובמצוקות…"יאה עניותא ליהודאי" (חגיגה ט'). המבחן השני, ברית יצחק: להתהלך באופן חופשי ועצמאי בין האומות, לא לחשוש להיות שונים… להמשיך הלאה את מורשת אברהם, אף לאחר שקיבלנו שוויון זכויות, תוך ביטחון מלא שברית ה' תשמור עלינו מקנאה וצרות עין. זהו אחד ממבחני הגלות שעלינו עוד לעבור אותו. רק אז נוכל לִצְפּוֹת קדימה לשלב האחרון של הגלות, ברית אברהם, שלב שבו נזכה לכבוד ולהכרה מהאומות, לא למרות היותנו יהודים, אלא בגלל היותנו יהודים, ובו נתהלך בראש מורם בין האומות כאברהם – נשיא האלקים.
ומה נדרש מאיתנו?
בכל שלב בגלות לחפש את 'הברית' שמאחרי הצרה, את דבר ה', את התכלית של הדבר:
ולכל שלב בגלות יש סיבה מהותית שהיא כולה להיטיב עימנו – גם אם לא תמיד קל לנו לראות את זה… והנה לנו הדרך לשאוב כח מ'מעשה אבות': (וכן, גלות יכולה להיות גם בין יהודים… לצערינו)
"לך מעימנו כי עצמת ממנו מאד" (שם ט"ו)
ממשיך הרש"ר הירש זצ"ל:
…בכך הם רמזו לנו, שקנאת האומות, צרות העין והתרעומת שיש להן על אושרו של ישראל בגלות – עצם הקנאה הזאת, אשר בשלב של "יצחק" אומרת: "לך מעמנו כי עצמת" וגו' – היא עצמה מהווה אחד מהמכשירים של הקב"ה לישועת ישראל.
אלמלא קנאה זו של הפלישתים, שכפתה על יצחק התבודדות בעל כורחו הוא יכל בנקל להיות שקוע ראשו ורובו בניהול עושרו הגדול, ובעמדה הבולטת הכרוכה בעושר שכזה באופן שאינו יאה לבן אברהם, נושא השליחות הרוחנית של אברהם. יתכן שקנאה זו היא שהצילה אותו מבלבול דעת זה. דבר אחד ברור: צאצאי יצחק בזמנינו אלה, הנהנים משוויון זכויות מלא, והמתקדמים לקראת השלב בו הוא עצמו עמד, חוזרים תמיד למהותם העצמית על ידי הקנאה הדוחה הזאת. לכן קנאה היא אחד המפתחות להישרדותנו, היא מלווה את אושרנו, כדי לבטל את בלבולי הדעת המפתים של ההצלחה הגשמית, ולהזהירנו שוב ושוב על תפקידנו היהודי העיקרי.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כ"ה כ"ב)
רש"י: …כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות
כל אחת עוברת תקופות פחות נעימות בחייה,
לעיתים קושי אישי, לעיתים משפחתי ולעיתים – ציבורי
אבל תמיד עלינו לזכור לשים על לב שלכל קושי שבורא עולם שולח לנו-
תכליתו למנף אותנו לגבוהים
ולסייע לנו לזכות לצלוח את שנות הגלות
ולהגיע למזוככים ושלמים וראויים, בעזרת ה'-
לגאולה השלמה!
שבת שלום וכל טוב,
לאה
