שלום כולן,

כמה מתוקות יכולות להיות דמעות?

חשבת שדמעות הן בטעם מלוח? כנראה שלא תמיד…
השבוע זכיתי לשבת יום שלם עם כמה 'גיבורות חיים' בסטודיו הצילום, במסגרת הפקת 'מכל מקום' – יצירה מופלאה, המביאה את עולמן הפנימי של חברות שניאותו לשתף ברגעים מעוררי השראה.
(וזה המקום לשלוח עוד מילת ההערכה לכל אחת ואחת שהגיעה גם לחברות שהיו איתנו בסצנת הסיום המרגשת… כאחת ש'שונאת' צילום (חזרתי מ3 שנים בגיטסהד ובאירופה עם כמה תמונות בודדות … אה… וגם – בתמונת מחזור של כיתה ח' התעקשתי שהתמונה שלי לא תהיה שם, והיא הוסרה…:) אני יודעת היטב להעריך את מסירות הנפש של כל מי שניאותה לשתף את צפונות הנפש והלב, ולהיות שם ביום המתיש ובחום המעיק ("אין מזגנים… שלא יהיה רעש. לא ידעת?")
היה קשה – אבל שווה…
ישבתי שם, צופה בדרמות הנרקמות מולי על הבמה, ולא יכולתי שלא להזיל דמעות…
כל כך הרבה רגעים גדולים מתרחשים אצלנו בעולם העבודה של דורינו…
כל אחת הביאה סיפור אחר לגמרי,
אבל היה שם משהו משותף לכולן:
האור בעיניים!
ועל זה רציתי לדבר היום, גם בעקבות הדברים שהאירה את עיני חברתינו אילה כמון – והשיר הנפלא שהיא שלחה לכולנו…

אנחנו יודעות ש'לעשות את הדבר הטוב – זה הכי טוב שיש'…
אבל כשזה פוגש אותנו מכל כך הרבה זויות – זה מפעים!
והנה בפרשה שלנו האור החיים הקדוש 'מסביר' איך זה עובד לנו …

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום – ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'…" 
(דברים י"א כ"ב, כ"ג)

האור החיים מבאר שכשאדם רוצה להביא את השני לבחירה בדבר אחד מבין שני דברים, עליו להיות כזה המכיר היטב את שני הדברים, אחרת – אי אפשר לסמוך על ההמלצה שלו.
"כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה…
גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע …
וכי הוא (מרע"ה) השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול… גם בטוב העליון הכיר כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים…. שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא"

בפרשה הזאת, משה רבינו מראה לנו שהבחירה ב'טוב' – היא ברכה, ועזיבת התורה היא 'קללה'.
רק משה רבינו, שהיה מצוי היטב והיה לו, כדברי המדרש, כל טוב העולם הזה
ובנוסף, היתה לו השגה חושית, ולא רק אמונית, ב'טוב העולם הבא' – שהרי עלה למרום וטעם מתענוג ההשגות העליונות…
הוא זה שיכול לבוא לעם ולאמר: חיי תורה – הם ברכה, עזיבת התורה חלילה, היא קללה…

רק משה?
כנראה שלא ממש…
משום שהאור החיים ממשיך ואומר עוד:

"…ובדרך רמז ירמוז על פי דבריהם ז"ל שאמרו שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה"
זאת אומרת שלכל אחד ואחד מבני התורה, יש את הכח היום לחוש ניצוץ ממה שהרגיש אז משה רבינו עליו השלום ולהרגיש "והוא אשר תשמעו כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו שמעו ותחי נפשכם, והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב למתן מתנה טובה מופלאת" 

לכל אחת מאיתנו, החיה חיי 'בני תורה', יש את הכח והיכולת להרגיש את תחושת העונג, הטוב והברכה – מהליכה בדרך התורה…

אני חושבת שאין מתאים מלססים בשיר הנפלא שכתבה אילה כמון על המילים הללו של אור החיים הקדוש, לכבוד כל אחת העומדת בימים אלו להיות חלק מהיום המרגש של 'תחילת זמן אלול' בעולמם של בני התורה…

שבת שלום ומבורך,
לאה

פרשת דרכים / אילה כמון

בָּחוּר צָעִיר רָכוּן עַל סֵפֶר

מִצְחוֹ מִתְקַמֵּט, שְׁאֵלָה

צָפוּף בַּחֶדֶר, הַמַּזְגָן בְּתֶקֶר

אַךְ בְּעֵינָיו זִיק הַתְחָלָה

יוֹשֵׁב, מְשַׁנֵּן יָשָׁן כְּחָדָשׁ

לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל הָרִיק

מִחוּץ לְכָתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ

צַו עִם חוֹתֶמֶת 'עָרִיק'

זֵעָה מְלוּחָה, אֲמָרוֹת מְתוּקוֹת

טְבוּלָה בְּסִפּוּק הִיא פִּתּוֹ

כִּי מִזְוָדָה טוֹמֶנֶת מִינֵי מְתִיקוֹת

לֶאֱלוּל שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ..