כן, כשכולם אומרים לא
לאשה הזו לא קוראים מחלה, וגם לא חוגלה או מילכה.
אולי קוראים לה רבקי, אולי אילה. אשה רגילה של תשפ"ו שקמה בבוקר, שולחת ילדים מתוקים לחיידר והולכת לעבודה.
ככל הנראה, היא אף פעם לא נכנסה למנהיגי הדור לשאול שאלה. היא רק נכנסה למשרד, ישבה בו 8 שעות וחזרה הביתה.
אבל עם זאת, היא ממש דומה להן לבנותיו הצדיקות של צלפחד, אלו שחבבו את הארץ, "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן… תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (במדבר כז)
ולמה היא דומה להן? כי גם היא כמותן אומרת כן למה שכולם אומרים לא.
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל (במדבר יד, ד) נִתְּנָה רֹאשׁ. אמר להן משה: והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ? אמרו, יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ. (ילקוט שמעוני רמז תשעג)
בנות צלופחד אמרו כן לחיבת הארץ, כשכולם אמרו לא.
והיא, אותה אשה של תשפ"ו, אומרת כן לכל כך הרבה דברים שרבים אומרים להם לא.
היא אומרת כן לצניעות, כשהרחוב זועק לה לא.
היא אומרת אום אני חומה, כשהטכנולוגיה פורצת גדר.
היא אומרת כן לבית של תורה, כשבחוץ אומרים קריירה ונהנתנות.
היא אומרת כן לנשמה, כשמסביב אכול ושתה כי מחר נמות.
שתדע לה אותה אשה של תשפ"ו, ששכרה הרבה מאד יותר מכפי פעלה. כי הבורא יתברך גומל טוב לשומרי מצוותיו, לא רק על עצם המעשה, אלא גם על ההתמודדות בהתאם לדור, לתקופה, למקום, לסביבה.
הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן.
נח – עומד בדור המבול זכה ליטול שכר כולן.
אברם – עומד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולן.
אלו (בנות צלפחד) עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן. (ילקוט שמעוני שם)
והיא, אותה אשה של תשפ"ו, כלומר, את, ואני ואנחנו, עומדות איתנות בדור אחרון, שמורות בדור של מבול רוחני, ובודאי זוכות ליטול שכר כולן.
לאשה הזו לא קוראים מחלה, וגם לא חוגלה או מילכה.
אולי קוראים לה רבקי, אולי אילה. אשה רגילה של תשפ"ו שקמה בבוקר, שולחת ילדים מתוקים לחיידר והולכת לעבודה.
ככל הנראה, היא אף פעם לא נכנסה למנהיגי הדור לשאול שאלה. היא רק נכנסה למשרד, ישבה בו 8 שעות וחזרה הביתה.
אבל עם זאת, היא ממש דומה להן לבנותיו הצדיקות של צלפחד, אלו שחבבו את הארץ, "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן… תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (במדבר כז)
ולמה היא דומה להן? כי גם היא כמותן אומרת כן למה שכולם אומרים לא.
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל (במדבר יד, ד) נִתְּנָה רֹאשׁ. אמר להן משה: והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ? אמרו, יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ. (ילקוט שמעוני רמז תשעג)
בנות צלופחד אמרו כן לחיבת הארץ, כשכולם אמרו לא.
והיא, אותה אשה של תשפ"ו, אומרת כן לכל כך הרבה דברים שרבים אומרים להם לא.
היא אומרת כן לצניעות, כשהרחוב זועק לה לא.
היא אומרת אום אני חומה, כשהטכנולוגיה פורצת גדר.
היא אומרת כן לבית של תורה, כשבחוץ אומרים קריירה ונהנתנות.
היא אומרת כן לנשמה, כשמסביב אכול ושתה כי מחר נמות.
שתדע לה אותה אשה של תשפ"ו, ששכרה הרבה מאד יותר מכפי פעלה. כי הבורא יתברך גומל טוב לשומרי מצוותיו, לא רק על עצם המעשה, אלא גם על ההתמודדות בהתאם לדור, לתקופה, למקום, לסביבה.
הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן.
נח – עומד בדור המבול זכה ליטול שכר כולן.
אברם – עומד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולן.
אלו (בנות צלפחד) עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן. (ילקוט שמעוני שם)
והיא, אותה אשה של תשפ"ו, כלומר, את, ואני ואנחנו, עומדות איתנות בדור אחרון, שמורות בדור של מבול רוחני, ובודאי זוכות ליטול שכר כולן.
