לאמר? או לא לאמר?
שלום לכן,
מעניין, שדווקא בפרשה ששמה 'אמור' יש לנו את אחת ההנחיות הכי משמעותיות בענייני 'אמירות' במרחב שאינו המרחב המשפחתי.
הנושא הזה של איך, מה וכמה 'לדבר' כשאנחנו מחוץ ל'בית' הוא בודאי אחד הנושאים המורכבים והמאתגרים, וכל הנחיה והכוונת חיים שהתורה הקדושה נותנת לנו, היא בהחלט מתנה לחיים…
בואו ניזכר יחד ברש"י שכנראה רובינו יודעות בעל פה כמעט:
"ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן" (ויקרא כ"ד י"ד)
רש"י: …היא לבדה היתה זונה שלמית – דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל בת דברי – דברנית היתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה
המילים הללו כל כך מדברות בשם עצמם, שאין כל כך צורך להוסיף כלום…
בכל זאת, בעקבות דברים שקרו השבוע:
גם שיח שערכנו בקו למען אמהות, וגם דברים שעלו בפאנל סמינרי שקיימנו –
יש לי כמה מילים להוסיף…
אז כך: בקו הנפלא 'למען אמהות' (וזאת ההזדמנות שלי 'להחזיר' להן על הצנזור שעשו לי… כשקטעו את מילות התודה והשבח לחדוי חכמוב המופלאה ולכל העושות מאחורי הקלעים והקולות… עבודת קדש מדהימה ומעוררת השתאות!!!) ביקשו מאיתנו לעשות שיח על נושא זהירות בסביבת עבודה מחלישה, ושם עלתה תהילה, אותה הכרתי אישית דרך קבוצת 'יקיר לי אחיסמך' וסיפרה על חוויה שהיתה לה כשתפסה עצמה פתאום חברה טובה של מעגלים מחלישים…
וואו! כמה גדלות נדרשת להכיר בכוחם של מילים. לטוב או למוטב…
עוד נושא משיק עלה בפאנל, כשנעמי תיארה איך עבדה בחברת מישהו שלכאורה היה 'מסכן חברתית' והרגש הטבעי, במיוחד לרגישות ובעלות לבבות הזהב שביננו, מטעה כאילו מוטל עלינו 'לעזור לו'…
או כמו השאלה הנוקבת שמהדהדת לי עוד מכנס אלול, שתיארה מירי בעקבות אירוע בעבודה:
"את חושבת שזה התפקיד שלך לשמח את שלומי"???
אז לכל המהססות, והמרגישות אי נוחות או בלבול או תהייה… בואו נתחזק ממילותיו הברורות של רש"י הקדוש: מדוע קלקלה שלומית בת דברי? איך בעצם הגיעה לדרגת קלקול איומה של 'היא לבדה היתה…"?
מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל, דברנית היתה, מדברת עם כל אדם – לפיכך קלקלה…
מאחלת לכולנו שלא נעמוד בנסיונות… ובמה שכן – נזכה ויהיו לנו הכוחות לעמוד בהם…
והנה הנה… שוב מגיעה השבת,
שוב אנחנו מקבלות את מתנת הבית והמשפחה…
שוב יש לנו את ההזדמנות הנפלאה לפטפט ולשאול בשלום..
במילים, באופן, במקום ובזמן – שיביאו גאולה לעולם בעז"ה
שבת שלום,
לאה
שלום לכן,
מעניין, שדווקא בפרשה ששמה 'אמור' יש לנו את אחת ההנחיות הכי משמעותיות בענייני 'אמירות' במרחב שאינו המרחב המשפחתי.
הנושא הזה של איך, מה וכמה 'לדבר' כשאנחנו מחוץ ל'בית' הוא בודאי אחד הנושאים המורכבים והמאתגרים, וכל הנחיה והכוונת חיים שהתורה הקדושה נותנת לנו, היא בהחלט מתנה לחיים…
בואו ניזכר יחד ברש"י שכנראה רובינו יודעות בעל פה כמעט:
"ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן" (ויקרא כ"ד י"ד)
רש"י: …היא לבדה היתה זונה שלמית – דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל בת דברי – דברנית היתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה
המילים הללו כל כך מדברות בשם עצמם, שאין כל כך צורך להוסיף כלום…
בכל זאת, בעקבות דברים שקרו השבוע:
גם שיח שערכנו בקו למען אמהות, וגם דברים שעלו בפאנל סמינרי שקיימנו –
יש לי כמה מילים להוסיף…
אז כך: בקו הנפלא 'למען אמהות' (וזאת ההזדמנות שלי 'להחזיר' להן על הצנזור שעשו לי… כשקטעו את מילות התודה והשבח לחדוי חכמוב המופלאה ולכל העושות מאחורי הקלעים והקולות… עבודת קדש מדהימה ומעוררת השתאות!!!) ביקשו מאיתנו לעשות שיח על נושא זהירות בסביבת עבודה מחלישה, ושם עלתה תהילה, אותה הכרתי אישית דרך קבוצת 'יקיר לי אחיסמך' וסיפרה על חוויה שהיתה לה כשתפסה עצמה פתאום חברה טובה של מעגלים מחלישים…
וואו! כמה גדלות נדרשת להכיר בכוחם של מילים. לטוב או למוטב…
עוד נושא משיק עלה בפאנל, כשנעמי תיארה איך עבדה בחברת מישהו שלכאורה היה 'מסכן חברתית' והרגש הטבעי, במיוחד לרגישות ובעלות לבבות הזהב שביננו, מטעה כאילו מוטל עלינו 'לעזור לו'…
או כמו השאלה הנוקבת שמהדהדת לי עוד מכנס אלול, שתיארה מירי בעקבות אירוע בעבודה:
"את חושבת שזה התפקיד שלך לשמח את שלומי"???
אז לכל המהססות, והמרגישות אי נוחות או בלבול או תהייה… בואו נתחזק ממילותיו הברורות של רש"י הקדוש: מדוע קלקלה שלומית בת דברי? איך בעצם הגיעה לדרגת קלקול איומה של 'היא לבדה היתה…"?
מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל, דברנית היתה, מדברת עם כל אדם – לפיכך קלקלה…
מאחלת לכולנו שלא נעמוד בנסיונות… ובמה שכן – נזכה ויהיו לנו הכוחות לעמוד בהם…
והנה הנה… שוב מגיעה השבת,
שוב אנחנו מקבלות את מתנת הבית והמשפחה…
שוב יש לנו את ההזדמנות הנפלאה לפטפט ולשאול בשלום..
במילים, באופן, במקום ובזמן – שיביאו גאולה לעולם בעז"ה
שבת שלום,
לאה
