שלום כולן,
אין מצב שאני מצליחה.
אני לא יכולה בשום אופן.
מעולם לא עשיתי את זה ואני גם לעולם לא אצליח…
מי אמר את זה? כולנו!
אני מניחה שלכל אחת ואחת מאיתנו יש איזה כח מחליש, לפחות לפעמים, שכשהיא רוצה לעשות משהו גדול מיד צצים ועולים הקולות המחלישים של "אין לך סיכוי"!
לא מזדהות?
מה, זה רק אצלי?…
והאמת-
שהידיעה היא ממש לא התנאי להצלחה!
התנאי להצלחה הוא משהו אחר לגמרי-וזה מה שאנחנו לומדות השבוע מהפרשה
"ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו" (שמות ל"ה, כ"א)
רמב"ן: כי לא היה בהם מי שלמד את המלאכה ממלמד, או מי שאומן בהם כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן ויגבה ליבו בדרכי ה' לבא לפני משה לומר לו אני אעשה כל אשר תדבר
דווקא בעולם 'מלומד' כשלנו, יש נטיה גדולה להכנס ל'מוד' של ראש קטן… למדת? יש לך את ההכשרה הספציפית? אשרייך!
אחרת, מה את יכולה בכלל?
הרמב"ן מלמד שההפך הוא הנכון-
יש התעוררות פנימית הבאה ממקום עמוק בלב, בנטיות הטבעיות והיא היא שדרכה ניתן להגביה את עצמנו בדרכי ה'.
לנסות, להגיע, להציע להיות חלק – ובעז"ה להצליח!

***

לפעמים… ברגעים של נסיון וקושי אנחנו מגלים כוחות שלא ידענו שהם קיימים בנו.
שבוע שעבר זכיתי להיכנס 'לקודש פנימה' להגיע לנחם אצל הצדקת גב' (הרבנית?) תמר ביטון, אמא של שלושת הקדושים הי"ד. אני יודעת שאין בכוחי לתאר בבמה קצרה זאת, אפילו לא נגיעה מהתחושות (קצת קצת ניסיתי בד"ש של המגזין… בעז"ה השבוע בתיבות) אבל כן מרגיש לי שאי אפשר להביא את דבריו של הרמב"ן בלי להזכיר גם את הגילוי המופלא לו היינו עדים באירוע הקשה הזה.

את נכנסתת לחדר ורואה אישה 'כאילו רגילה' אם תסתכלו מבחוץ, היא נראית ממש 'כמוך וכמוני'
אבל מהר מאד אני שמה לב שלא. מדובר באישה 'מעולמות גבוהים'
די להביט עליה, להקשיב לכמה משפטים… כדי לקלוט שיש כאן עוצמות בלתי נתפסות שצריך לעבד…
ישבתי שם נפעמת. הרגשתי שבעצם מדובר במלאך.
אבל אחר כך, כששוחחתי עם אלו שמכירים אותה התרשמתי שלא. תמר היא לא מלאך.
היא אישה ששנים נשאה ליבה, וגבה ליבה – להיות מאלו המקימים משכן לבורא-במלוא התפארת!
היא גדלה לאט לאט לתוך המשמעות האמיתית של 'אמא' יהודיה
היא לא הזניחה את החיים על מהלכם הטבעי
היא פשוט חיפשה בכל רגע ורגע-לראות מה ה' אלוקיך רוצה מעמך. ועשתה.
וכך לאט לאט היא גדלה צעד אחר צעד…
עד שזכתה להגיע לרגעים הכל כך מיוחדים האלו – בהם היא עומדת ליד שלוש קורבנות וכולה שלווה…
אמונה יוקדת ומקרינה.

הנסיונות שמשפחת ביטון עומדות בפניהם – הם נסיונות של 'חד בדורא'
בורא עולם נוהג עמנו במידה של חסד והנהגה רחומה עד בלי די.
ניסים ונפלאות עוטפים אותנו מכל כיוון אפשרי…
אבל חלילה לנו להיכנס לשאננות!
כל זה אמור לעורר אותנו עוד יותר ל'נשיאת הלב' שלנו
בואו לא נחכה לטלטולים כואבים…

"חכם לומד מנסיונם של אחרים"
החוכמה היא להתבונן בבעלי הנסיון, ולהשיא עצמנו מתוך הלימוד מהם.
לגעת בשולי הגלימה ולאמץ הנהגה כלשהי בדרך העולה
כל אחת ואחת מאיתנו יכולה 'יותר'
הטבע האנושי הוא להתייאש… אבל חז"ל מלמדים אותנו שהכח נמצא בפנים
התפקיד שלנו "למצוא בטבענו" את נקודות החוזק
"להגביה ליבנו" לעבודת ה'
ולהתקדם…
שבת שלום
הלוואי שבת של גאולה שלמה…
לאה