טרם מיתתו, אוסף יעקב את בניו ומברכם. את יהודה בנו הוא מברך ברכות מפליגות, ופותח מעין שמו: "יהודה אתה יודוך אחיך". כותב ה'כלי יקר': "לפי שאתה יהודה הודית במעשה תמר כהוראת שם יהודה, על כן מידה כנגד מידה 'יודוך אחיך' יודו לך על המלכות ולא יבושו כשם שאתה היית מודה ולא בוש מלהודות על האמת…"
יהודה מלשון הודיה, כמו שאמרה לאה כאשר נתנה לו את שמו, ככתוב: "ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'"; יהודה מלשון הודאה, כמו שכתוב בפרשתנו: "יהודה, אתה יודוך אחיך…" – "יודו לך על המלכות" ויודו בפה מלא שהיא מגיעה לך וראוי אתה לה.
רבי יצחק הוטנר כותב בספרו 'פחד יצחק'-חנוכה, כי תחת המילה הודאה בלשון הקדש הצטרפו שתי משמעויות; הודאת בעל הדין והודאה של החזקת טובה, הכרת הטובה.
ושתיהן – אחת היא. כי המודה על הטובה מודה הוא שיש כאן טובה.
ההודיה על הטובה היא הודאה והכרה שיש כאן משהו הראוי להכרה ויש כאן מישהו שהשפיע את הטובה.
כל בני ישראל מכונים יהודים. לא "ראובנים" ולא "יוספים". רק על שם ההודיה וההודאה שבכוחו של יהודה.
כשנתנה לאה אמנו לבנה יהודה את שמו, על שם ההודיה שפעפעה בה – הקנתה היא מאז בנפשות כל בני ישראל את כח ההודיה לדורות.
כשיהודה מצא בתוכו את הכח להודות על האמת במעשה תמר, "כשם שאתה היית מודה ולא בוש מלהודות על האמת…" – כדבריו של בעל 'כלי יקר' – הוא הטביע במהותם של כל היהודים לעולם את כח ההודאה.
ושתי משמעויות אלה – אחת הן. כי המודה שיש כאן טובה, בא בהכרח להודיה עליה.
בכח ההודיה אפשר להגיע למעלות נשגבות ולהשפיע ישועות.
בשבוע שחל בו יום "תחילת הפורענות", יום המר 'עשרה בטבת', התעוררה בכולנו הכמיהה לבנין בית המקדש ולגאולת ירושלים.
ה'שפת אמת' אומר כי בכח ההודיה ניתן להביא את הגאולה השלמה.
הבה נטעם מעט מהזדמנויות שכיחות בחיי השגרה, לנצל את כח ההודאה וההודיה.
מידי בוקר אומרים ב"מזמור לתודה": …"אנחנו עמו וצאן מרעיתו". עפ"י המלבי"ם אנו מציינים פה את האמת הבסיסית שהקב"ה דואג לכל הצרכים והנוחיות שלנו, כרועה נאמן הדואג לפרטי הפרטים ולכל הצרכים של צאנו ומכלכל אותם בדאגה ומסירות.
כשאומרים פסוק זה יש לפתוח את העיניים ואת הלב, להרגיש כמה נפלא העולם שאנו נמצאים בו, וכל מה שאנו רואים. כל הבריאה וכל מה שיש לנו, הם מתנות מהשי"ת הניתנות מתוך נדיבות ואהבה מופלגת.
מבט זה הוא המפתח לאהבת ה', שמחה בעבודת ה' והודיה לה', והוא ירומם את האדם להרגיש שמחת חיים עמוקה ואמיתית. ( עפ"י קבוצת "מזמור לתודה")
בתפילת שחרית קודם העמידה אומרים: "ועונה לעמו בעת שועם אליו, תהילות לא-ל עליון".
אומר המהרי"ד מבעלזא: מתי עונה הקב"ה לעם ישראל בשועם אליו ? תהילות לא-ל עליון – אם לא שוכחים את ההודיה לו יתברך. כאשר מודים לקב"ה ונותנים לו תהילה, אזי זוכים שיענה ה' בעת השוועה.
ב'שערים בתפילה' מובא: "וסגולה עצומה היא זו, כאשר האדם בצרה ושערי ברכה סגורים לפניו, שיתבונן ברוב טובותיו יתברך- על כל העולם בכלל, ואליו בפרט. וכמו שכתוב במסילת ישרים פ"ח וזה לשונו: "והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. כי העשיר והבריא כבר הוא חייב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו."
אם רק נפקח את העיניים נגלה ש"אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות… אפילו על אחת" מתוך מליארדי הטובות שה' יתברך גומל עימנו באהבתו. כל אדם בכל מצב יש לו נפלאות רבות וטובות המקיפות אותו בכל מצב שהוא.
פוקחים את העיניים,
יהודים!
על טובה תמידית
מודים.
מודים באמת
בלי לֵבוֹש. ישרים.
ראויים למלכות.
בטובה מכירים.
מזמרים תהילות
כצאן לרועה נאמן
הוא עונה נפלאות
ונותן. כל הזמן.
