היא היתה כזו עדינה וטובה,
זו שתמיד תגיד בוקר טוב עם חיוך,
תתעניין למה את נראית קצת מצוברחת
ותזכור להכין כוס תה עם מילה טובה גם למנקה.
ביני לבין עצמי הגדרתי אותה כמענט'ש,
בן אדם,
אחת היותר אנושיות שפגשתי.
נכון, היא לא שמרה תורה ומצוות
ולאו דווקא מחוסר ידע…
אבל ראיתי בה בנאדם אנושי, מוסרי, עם ערכים.
אחת שלפחות בבין אדם לחברו היא משתדלת להגיע למקסימום.
עד שיום אחד הבנתי כמה היא מוסרית,
שיחה תמימה שהתגלגלה וגילתה עד כמה היא "רחמנית" ו"חומלת"
ובאיזו קלות היתה מוכנה להפסיק את חייו של עולל שעדיין לא בא לעולם
רק כי פחות בא לה בטוב…

דוד המלך עומד לעזוב את העולם,
הוא מותיר אחריו את שלמה,
נער רך, בן שתים עשרה שנה
שעליו תוטל הנהגת עם ישראל כולו.
ויקרבו ימי דוד למות
ויצו את שלמה בנו לאמור
מילותיו האחרונות של דוד המלך עליו השלום,
צוואה שהוא מותיר לשלמה בנו
אנכי הלך בדרך כל הארץ
אני עוזב את העולם הזה ומשאיר אותך כאן לבד
וחזקת והיית לאיש–
תהיה מענט'ש!
תהיה בן אדם!
מתרגם יהונתן "ותהא לגבר דחיל חטאין"
תהיה לגבר ירא חטא.
מה זה להיות בן אדם? להיות ירא חטא!
האנושיות היחידה היא יראת שמים!
כל השאר אלו חיקויים עלובים…
רק התורה היא זו שמכתיבה לנו
מהי אנושיות אמתית, חמלה טהורה ומוסריות נכונה.
בלי היצמדות מוחלטת לדרישות התורה וההלכה
אפשר אולי להיראות נחמדים,
לעשות פרצוף של מוסריים
אבל לא לגמרי להיות אנשים.

אותי זה ממש חיזק.
אותך?
אשמח לשמוע HB.Haya.Bar@gmail.com