שלום כולן,
ידידה קרובה פגשה אותי והביעה בפני פליאה: איך זה שלא כתבת על כל האסונות שקרו לנו?
כל כך הרבה אירועים כואבים…
נכון. היא צודקת.
אירועים משמעותיים מאד וכואבים כל כך תכפו עלינו בתקופה האחרונה…
בחורים קדושים היוצאים להביע מחאה נגד גזרת הגיוס, הי"ד.
עוללים שלא טעמו טעם חטא…
ועוד ועוד… אסון רודף אסון…
ולמה לא כתבתי?
לא נעים להודות, אבל, הרגשתי שלא היה לי מה לכתוב… או ליתר דיוק מה להוסיף ולחדש…
מה אפשר לכתוב על עוד אסון ועוד אחד ועוד…???
איך אפשר בכלל לכתוב?
ובנוסף לכאב האדיר, יש כאן גם עוד דבר: רואים בכל האסונות האלו את כאב וצער השכינה.
אפשר לראות כחוט השני בין כל האסונות הקשים שפקדו אותנו לאחרונה, איך יש הסתרה בתוך ההסתרה…
ואני הקטנה הרגשתי, ולא-לא כסיסמא – שאכן אין לי מילים לכתוב…
לפעמים יש. ולפעמים אין…
ולא כתבתי כלום.
אבל השבוע בפרשתינו,
פרשת גאולת עם ישראל ממצרים,
הרגשתי הארה חדשה, שהאירה לי שגם ברגעים שאנחנו בתוך חושך גדול וצרה –
דווקא אז המקום להבין ולראות את יד ה' כי הגאולה בא תבוא
קריעת ים סוף:
אחרי שנות גלות ארוכה וקשה – זוכים העם לניסים גדולים.
שבוע של בריחה, הליכה במדבר, מצוקה נוראית שנראה כי הכל 'סוגר' ואין תקווה…
ואז מגיעה הישועה הגדולה: קריעת ים סוף, מפלת מצרים והרכוש הגדול שנפלט מהים.
"… ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שמות ט"ו כ')
חשבתן פעם על השאלה: איך היה להן, לנשות דור המדבר תופים ומחולות?
התשובה טמונה ברש"י הקד' והיא גם מנחה אותנו איך לנהוג בזמני מצוקה וקושי:
"בתופים ובמחולות" –
מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים
לנושת מצרים היה קשה. קשה עד מאד.
אבל כל כך ברור היה להן שיום יבוא והבטחתו של הקב"ה לגאולת עם ישראל בא תבוא,
הם ידעו שיהיה אור גדול,
ידעו שיהיה ניסים מופלגים,
ידעו שיום אחד ייעלם הכיסוי והצער והעם יצא בשירה גדולה לה'
ובתופים. ובמחולות…
ולכן הכינו להן את כלי הנגינה לאותו מעמד שוודאי בא יבוא.
****
אין ספק. אנחנו בתקופה קשה… קשה מאד.
אחינו התועים נמצאים בעמדת כח המאיימת להתנכל קשות לעולם התורה,
מכל עבר מקשים עלינו את הדבר הכי מתבקש, שאותו רצינו לעשות
לעבוד את ה'… בדבקות. בקדושה. בשמחה…
אבל חוכמתו יתברך גזרה אחרת:
נסיונות, קשיים, כאבים וצער בוחנים אותנו – איך נצליח בכל זאת…
ואנחנו?
אנחנו צריכים להחזיק חזק גם בשעת שבר וכאב ותהיה והסתרה
להאמין
להאמין שיום אחד זה יהיה אחרת…
***
אתמול זכיתי לשתי הארות גדולות וחיזוקים בעניין הזה
הראשונה,
כשזכיתי להשתתף בחתונת אחותו של הבחור הצדיק משה לודמיר ז"ל
כבר בשבעה אמרה האמא הצדקנית והמיוחדת, "הקב"ה יודע הכל. הוא תכנן את כל התאריכים במדוייק" ראו בחוש איך אור
האמונה קורן על פניה, גם בשעות הקשות…
ואכן- שמחה גדולה של 'תופים ומחולות' היתה שם…
פרק חשוב כל כך של אמונה הם לימדו את כולנו:
ככה אנחנו כיהודים. שמחים עם הקב"ה, ויודעים לעשות את זה גם מתוך הכאב והצער…
נזכרתי במה שאמרה אז הכלה המיוחדת הזאת:
רק לחשוב על זה כמה הקב"ה מצטער עכשיו… הוא בצער יותר מאיתנו בכל צרה וצרה…
ולמראה הכלה הזוהרת והשמחה הגדולה לא יכולתי שלא לחשוב:
כמה נחת רוח יש לבורא עולם לראות את בניו, למרות הכל, חבוקים ודבוקים בו…
ודאי וודאי שהחודש האחרון קירב את הגאולה לעם ישראל כולו…
הלוואי בקרוב!
ואז המשכתי. המשכתי לחתונה נוספת
חברה קרובה שזכיתי לעבוד תחתיה שנים רבות בעבר.
לא יכולתי שלא להיזכר בנסיעה משותפת אי אז לפני למעלה מעשור,
ובה היא ספרה לי על בנה ז"ל שנהרג בתאונת דרכים.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי אז: איך? איך אפשר להמשיך עם החיים? איך אפשר להכיל כאב נורא כל כך ולהמשיך לתפקד
מושלם כל כך בכל החזיתות?…
אתמול הגעתי לחתונת הבת הצעירה במשפחה.
נכנסתי בדיוק ברגע עוצר נשימה:
ריקוד הנכדות…
וואו…
לא ספרתי כמה,
אבל זה היה משהו בלתי נתפס…
נראה לי שמעולם לא ראיתי כזה ריקוד…
עשרות עשרות של נכדות
חינניות, מתוקות, מאושרות,
מחוללות לפני הכלה-
יכלו להרגיש את ההתרגשות באויר
התרגשות שקשה להכיל…
כי כן!
יש שעות קשות,
אבל זמנים מאושרים מגיעים
לפעמים ממש מתערבבים,
לפעמים קצת אחרי
ולפעמים 'מחר שהווא לאחר זמן'
אבל הם תמיד מגיעים!!!
***
אני חושבת על נשות מצרים המופלאות שבזכותן נגאלנו
ועל אלו שבזכותן נגאל…
ונזכרת במילים שאמרה לי דודתי הרבנית הלינה שלזינגר ע"ה (ואל תגידו לי שעדיין לא קראתן את 'מי זאת עולה'… מתנה לכל אישה יהודיה…). התקשרה אלי בדיוק ברגעים שבעלי נכנס לזהות את בני היקר בבי"ח 'זיו' שבצפת:
"אני רק רוצה לומר לך, שתדעי כמה כח יש לאשה שבבית!! אני זוכרת מהתקופה של אליעזר הי"ד שראיתי בחוש כמה השפעה יש להרגשה שלי בתוך הבית!!!"
וכך המשיכה וחיזקה אותי במילים חמות… כי אכן – יש דברים שהן כוחן של נשים.
כח גדול יש לנו בהעצמה של הבית כולו…
מאחלת לכולנו גאולה שלמה בקרוב!!
ועד אז?
שנזכה לחוש את האור כבר מתוך החושך…
בכל רגע מחדש!!
שבת שלום,
לאה
