במכת דבר מצוה הקב"ה את משה להזהיר את פרעה ולומר לו, בין היתר: "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ". (ט', ט"ז)
מסביר ה"אבן עזרא", שהקב"ה מודיע לפרעה, שאמנם יבוא דבר כבד אשר יכחד חלק גדול מארץ מצרים, אולם פרעה ינצל וישאר חי לאחריו. "בעבור זאת העמדתיך", יש לה' מטרה מיוחדת בהשאירו אותו.
ומהי המטרה? – "ולמען ספר שמי בכל הארץ": "אין הטעם שפרעה ישוטט בכל העולם לספר כבוד ה', רק יסופר שמו בכל דור ודור בעבור אלה האותות".
מדגיש לנו ה'אבן עזרא' שלא פרעה יהיה זה שיפרסם את שם ה' ואת כבודו ומעשיו, אלא אנחנו, בני ישראל, כאשר נספר מדור לדור את מעשי ה' וגבורותיו במכות מצרים – נרבה כבוד שמיים!
לא פרעה יהיה זה שיזכה לשוטט בכל העולם לספר כבוד ה'! לא! כך בפרוש כותב 'אבן עזרא'. פרעה לא יזכה. אבל, כל האותות שה' עשה במצרים. כל המכות שה' הפליא בהם, ובאמצעותם נגלתה והתבססה השגחת ה' על עולמו והיותו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לרשעים. כל אלו יסופרו מדור לדור ובכך יתגדל שם ה' בעולם.
את לומדת את הפרשה; אולי מספרת לתלמידותיך בשיעור פרשת שבוע או בשיעור תורה; יתכן שאת מעבירה 'ריכוז' בגן; או מנחילה לילדיך שבבית עוד מאוצרות הרוח והנצח של עמ"י – זכרי מה את פועלת באותה השעה!
את מקיימת את רצונו הנצחי של הקב"ה, שכתב אותו בתורתו הקדושה והנצחית: "למען ספר שמי בכל הארץ".
אולם כדאי לדעת ולזכור, כי לא רק בסיפור מעשי ה' אנו פועלים גדולות. אלא,
לכל מעשה שלנו ישנה השפעה כבירה גם אם אין אנו רואים ויודעים מכך!
סיפרה השבוע 'שמורה' יקרה, באחת מן התגובות ל'אישי בשלישי': נצרכתי לקיים פגישת עבודה ב'זום' באחד הימים היותר חמים. באותו בוקר, כשהתארגנתי ובחרתי את העליונית שאלבש, הוספתי 'ליבית' לסגירה יותר מהודרת של פתח הצואר. בשעת ה'זום' שמתי לב שכל המשתתפות היו שומרות מצוות ונראו בהתאם, למעט אחת, חילונית לגמרי ולבושה מינימלית… בלי שאף אחת מאיתנו אמרה או רמזה משהו, מהר מאד חשה החילונית לא בנוח. היא ביקשה לעצור את הפגישה בהסבירה: "כולכן כ"כ צנועות, אני לא יכולה להופיע ככה. חכו לי רגע, אשים על עצמי משהו." היא נעלמה לזמן קצר מהמסך ושבה עטויה בסודר קל שכיסה אותה לגמרי והעניק לה מראה שמור כיאות לבת ישראל.
בלי מילים, רק במעשה הנכון ובעצם הופעתן – גרמו היקרות האלה לנקודה היהודית הפנימית להתעורר ולאישה ההיא להיטיב את לבושה.
הסיפור ה'קטן' הזה כ"כ מפעים ומחייב.
תמיד ידענו שכאשר 'תלמיד ישיבה בליטא לומד יותר טוב, יהודי רחוק בפריז ימנע מחילול שבת'; אולם למען האמת זה היה מרגיש כאילו קר אי אז בדורות עברו היתה כזו השפעה ממשית של כל מעשה.
ולא היא!
גם בדור שלנו. גם כשהחושך מכסה ארץ, והטומאה מתגברת.
כח הקדושה עוצמתי וכביר הרבה יותר, בסופו של דבר.
ערב שבת שמברכין בה את חודש שבט.
שוב ניתן בידינו הכח לפעול למען טובת העולם כולו, ועמ"י בפרט, ע"י תפילה מיוחדת שתקנו לנו חז"ל פעם בחודש. ברכת החודש.
ברטט, בתחינה, בהתאפקות ובהתרגשות על ההזדמנות – ננצל אותה ונכוון על כל אחת מהבקשות הטובות המופיעות בה, בברכת החודש.
שיחדש ה' עלינו את חודש שבט לטובה. לברכה. לששון. לשמחה. לישועה. לנחמה. לגשמים בעיתם. לשמועות טובות ולבשורות טובות. לגאולה קרובה. אמן!
בבית מדרשו של הרב יצחק זילברשטיין, הוא הורה לכל הקהל להתכוון בכל ליבם לזיווגים הגונים שישלח ה' לכל הרווקים והרווקות המתבגרים שבקהילה. במיוחד במילים "לבשורות טובות". וכאשר עשו כן, זכו לשמחות רבות של שידוכים שנרקמו והגיעו לגמר טוב, בסיעתא דשמיא.
למעשים שלנו יש כח.
לתפילה שלנו – לא כל שכן!
עוד קצת אמונה לתוך הלב. עוד הכרה בחסדי ה'. וגם בכח העצום ששם בפינו. ושפע של טוב יורעף בזכותנו. אמן!
