עוד לפני שהבנתי מה קרה, הבנתי שמשהו קרה.
מישהי שמעולם לא תייגתי אותה כאוהדת חרדים מדי יותר גדולה,
הזדעזעה בקולי קולות מ"החרדים המזניחים האלו" שדוחסים תינוקות בארונות.
איזו חרדית למחצה עדכנה אותה שחרדים הם לא ערפדים מוצצי דם
ואברכית צעירה העיזה לצייץ שבהכל אשמה אותה מרשעת ששללה את הדרגות מילדי אברכים…
לשיח המרתק הצטרפו כל המי ומי,
השנאה השפריצה וההגזמות חגגו-
70 פעוטות מצטופפים שני חדרים וחצי,
אש שהודלקה בתוך הבית כדי לחסוך בעלויות חימום (בתוך אותם 2.5 חדרים!!!),
גננות שריססו את הילדים בחומר כימי כלשהו
ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה (או הרעה) על מעדכני החדשות למינהם…
ואחרי מהדורת החדשות הגיעה גם הפרשנות…
ועדת חקירה מאולתרת שהתמקמה בקצה המסדרון ופיזרה האשמות ביד נדיבה…
הטונים היו גבוהים מאוד, גם אחרי שסגרתי את הדלת, עדיין התקשיתי להתרכז
ובלית ברירה הקשבתי לדיון הסוער שנע סביב השאלה המרכזית-
איך קרה כזה דבר?!
כבר במצרים, נוף ותחפנחס, שאלו
מדוע נסחף אביריך,
לא עמד?!
איך האבירים הגיבורים שלכם לא הצליח לעמוד בפני נבוכדנצאר?!
איך אפילו אלו שהתבצרו כהוגן,
נסחפו ונשטפו לכל עבר?!
והפסוק עונה
כי ה' הדפו.
פתאום חשבתי על המציאות בה אנחנו חיים,
תרבות מזעזעת בה לכל תקלה יימצא האשם.
אם אדם איבד את שיווי משקלו ומעד בחדר המדרגות- וועד הבית אשם ועליו לשאת בתוצאות.
אם פרצה שריפה מישהו צריך לשאת באשמה-
חברת החשמל שלא בדקה היטב את בטיחות הנתיכים,
מי שהטעין סוללת אופנים, הילד ששיחק בגפרורים
ואם כל אלו אינם, אז הבעיה שלא הותקן גלאי עשן…
הכלל, הכל צריך להיות מבוטח ומכוסה.
ביטוח חובה, צד ג' ומקיף, דירה, רכוש, חיים, שיניים, להכל יש כיסוי…
בהסתר הפנים בו אנו חיים, התפיסה הרווחת היא כי  לכל מקרה חייב להיות אשם ספציפי,
כל זאת כדי להימנע מהצורך להרים עיניים למעלה ולומר-
אף אחד לא אשם,
הכל מאת ה'!
אז  נכון, לא צריך להסכים לרשלנות מכל סוג,
אבל להמשיך לזכור שיש כח עליון
והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

אותי זה ממש חיזק.
אותך?
אשמח לשמוע HB.Haya.Bar@gmail.com