אחרי שהתחפיף, המייקר והמקטורה כיכבו על קרטוני החלב,
הסקרנות שלי התחילה להתנדב שעות נוספות.
ביררתי מה שמם העברי של האימוג'ים (סמלונים),
של הצ'אט (שיחוח)
ושל טיסת הלאו קוסט (טיסת חסך למי שזה דחוף לה…)
גיליתי שכמעט לכל מילה לועזית משמימה היה מי שדאג לתרגום בניחוח אליטה ישראלי
כמה התאכזבתי לגלות שסטורי-טלינג הוא בסך הכל סיפור סיפורים…
איך לכזו מילה מתנשאת יכלו להצמיד כזה שם נדוש?!
בסוף התגברתי על האכזבה וחזרתי לתחביבי משכבר הימים-
סיפור סיפורים.

בלי שארצה, ועוד הרבה לפני שסטורי-טלינג התגלגל לאנשים בפה,
מצאתי את עצמי הופכת כל אירוע שני לסיפור.
לא יודעת איך, אנשים רגילים פשוט נוסעים באוטובוס,
אני לא נוסעת באוטובוס, אני נמצאת בתוך איזה סיפור
זה יכול להיות הנהג, אחת הנוסעות או סתם רכב שבמקרה עבר לידי על הכביש,
כל התרחשות קלה הופכת לסיפור חי.
כמובן שאחר כך שאני חייבת לספר לכולם את הסיפור שלי,
כי למה נוצר סיפור אם לא כדי להסתפר?

לפעמים אני גם זוכה לעשות מעשים טובים, תאמינו או לא, גם זה קורה.
איכשהו גם העשייה הזו הופכת לסיפור
או יותר נכון לסיפור סיפורים…
קשה לי לשמור את המידע לעצמי.
עשיתי משו? כווווולם חייבים לדעת…

הגיד לך אדם מה טוב

ומה ה' דורש ממך

כי אם עשות משפט

ואהבת חסד

והצנע לכת עם אלוקיך

ריבונו של עולם פחות אוהב את הסיפורים האלו שהופכים לנחלת הכלל.

הקב"ה רוצה מאתנו משפט וחסד אבל בצניעות, בענווה, בקצת יותר הסתרה…

שנשאיר את החסדים והעזרה בינינו ובין אלוקינו.

לפעמים קשה לעצור, לחשוב, לסנן כמה משפטים,

להישאר אי שם מאחורי הקלעים בלי לחשוף את הקצת טוב שהתאמצתי לעשות,

אבל זה הטוב-

הטוב שבורא עולם דורש מאיתנו. 

אותי זה ממש חיזק.
אותך?
אשמח לשמוע HB.Haya.Bar@gmail.com