שלום כולן,
יושבת וחושבת: מה אני יכולה כבר לכתוב?
הרי 'טילי טילים' של מילים נערמו על מציאות חיינו הבלתי אפשרית הזאת… ומה יוסיף דיוור שלי?
ובכל זאת…
המצב לא פשוט וחיזוק תמיד טוב…
ניסיתי ללמוד את עניין העגל ולדלות ממנו לימוד שיאיר את עיננו… ואני מוצאת עצמי אחרי 5 שעות של לימוד כתיבה ומחיקה… תוהה עדיין מה מתאים לכתוב, מה יהיה 'נח לעיכול' גם בימים האלו כשקולות השירה והשמחה עדיין מהדהדים בליבנו מחד, והכאב הגדול והחרדה מהלא נודע – מאידך…
נראה שמכל העניין הגדול והעמוק הזה (והלוואי ויכולתי לשבת על זה עוד כמה שעות של לימוד… לא יאומן כמה עומק ומתיקות יש בכל פסוק ופסוק…) יש פסוק שמרגיש לי הכי נכון להיות מצוטט כאן ועכשיו:
"ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" (שמות ל"ב י"ט)
משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן אשר סיים זה עתה 40 יום במרום, כשבסופם מתוארת התחינה והתפילה שנשא לה' שיסלח לעם ישראל על החטא, ואחר כל זה – הוא מתקרב למחנה ו… שובר את הלוחות.
מדוע?
מה קרה עכשיו?
הרי הקב"ה כבר גילה את אוזנו שהעם חטא בחטא הנורא ההוא…
אומר ה"ספורנו": כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו… ובזה התקצף ונואש שיוכל לתקן המעוות
יש פער עצום בין חטא, לבין חטא הבא עם מחולות.
חטא שבא עם מחולות פירושו – שהחוטא כבר 'שרוי' בתוך החטא.
איבד אפילו את הקונפליקט והמצוקה שאמורה להתלוות לקלקול שעשה ר"ל…
אני חושבת שלכל אחת מאיתנו יש ודאי דוגמא משלה, על ההבדל בין מעידה לבין 'שקיעות' בחטא… כזאת היכולה גם להיות ממש 'בשמחה' ל"ע…
***
ועכשיו לאקטואליה:
תגידו, איזה חודש היום 'אדר' או 'אלול'
בלוח השנה נראה שאכן אדר, אבל באזעקות הנשמעות שוב ושוב,
בחיל וברעדה העוטף אותנו למשמע הטרגדיות המתרחשות לעיננו בשעת נפילות – אין ספק שההרגשה קרובה יותר לאלול…
מסתבר שאכן
אדר הוא קצת אלול
במה?
בדיוק כמו שחודש אלול הוא חודש ההכנה לקראת "תשרי" – יום בריאת העולם
גם חודש "אדר" הוא חודש ההכנה לקראת "ניסן" – שבספרים הקדושים מובא שגם הוא יום בריאת העולם –
זו בריאה בכח, וזו בפועל.
ובכל זאת,
מה ההבדל בינהם?
ההבדל, שמעתי בשם הגאון רבי משה שפירא זצ"ל:
חודש אלול זמן של 'חיל ורעדה' – הכנה לחודש תשרי, הזמן בו אנחנו מקבלים על עצמנו מלכות שמים מיראה
וחודש אדר הוא החודש המכין אותנו לניסן – קבלת התורה מאהבה.
בחודש אלול – דגים שבים רועדים…
בחודש אדר-הזמן שלנו להיות 'מרבים בשמחה'
בשמחה?
איך אפשר?
איך אפשר להיות באמת בשמחה כשברקע יש אזעקות מחרידות?
כשטילים פוגעים פגיעה ישירה וכל כך הרבה קורבנות ציבור מוקרבים?
איך אני יכולה באמת 'לשמוח'…?
כשהקמפיין שתכננתי יורד לטמיון, כשהילדים והבית בבלגן מעל כל דמיון, כשהבוס בא בטרוניות, כשפסח באופק ואין לי מושג איך ככה אפשר להגיע לנקיונות?
לשמוח??? איך אפשר???
והתשובה היא אחת-
והיא גם התיקון האמיתי לחטא העגל אי אז…
לשמוח מתוך אמונה בבורא עולם שהוא הוא המתכנן, הוא הסולל דרכו של כל טיל וטיל,
הוא המשאיר אותנו עוד תקופה בגלות וכן- יבוא בוודאי גם רגע ההתגלות!
אנחנו התחלנו עכשיו את הימים הגדולים של 'שלושים יום קודם החג'
באוויר, יחד עם ניחוחות המצות
ולמרות אזעקות והתראות-
מתמלא העולם בכוחות מחודשים של אמונה.
זה הזמן לחטוף!!!
זה הזמן להתחזק!!!
הימים הקשים הם חדר כושר שאין כדוגמתו לשרירי האמונה…
והדרך שלנו להרפות את השריר כדי שיוכל להימתח עוד-זה דרך השמחה!
איך?
דבר ראשון זה להיות 'שמחים' בעצמנו…
יש הרבה דרכים לעשות את זה-
אבל אחת הגדולות שבהם-
לשמח את מי שסביבנו…
הלוואי ונצליח בעזרת ה'
לגבור על הקשיים והמהמורות
ולעבוד את ה' בימים האלו – ודווקא בימים האלו-
מתוך שמחה גדולה יותר!
לקחת את עוצמת ימי הפורים – ולמשוך אותם עוד ועוד…

מקובלנו שמידה טובה מרובה ממידה רעה…
אין ספק שכאשר בורא עולם יראה את המאמצים שאנחנו משקיעים – בשביל להשרות אווירה של רוגע, שלווה ושמחה
יראה את המעגלים סביבנו… הלוואי גם המחולות…
וישבור את כח הרע בעולם
ויגאלינו במהרה בימינו
אמן!!!
שבת שלום
לאה