שלום יקרות
כל השבוע התבשלו המחשבות על הכתיבה הזאת של יום חמישי-
על 'פיסת הלב' שמבקש מאיתנו בורא עולם…
הוא לא צריך את הכסף והזהב שלנו לבניית המשכן… הוא לא צריך את 'התוצרים' שלנו – הוא צריך את הלב, את הקדושה, את הטהרה, את החיבור…
בהמשך ראיתי הארה נפלאה ממרן הרב שך זצוק"ל על 'ויקחו לי תרומה' – לקיחה או נתינה?
ועונה שגם בשביל לתת, צריך לזכות לקבל סייעתא דשמיא: שצריך לזכות כדי שיתנו לו זכות לתת למי שראוי… ואמרתי לעצמי: זאת ההזדמנות שלך לאפשר לחברות הצצה קטנה לעולם הפיננסי של שמורה – ולמה תמיכה בשמורה זה משהו שבאמת 'שמור לך'…*
אבל… פתאום קפצה לי שאלה מהמוקד (לפעמים הם מזכים גם אותי :)
ותוך כדי שאני עונה לה… אני נזכרת שזה מתחבר ממש עם רעיון נפלא שראיתי היום…
(באג ישן שלי. כל פעם שיש לי החלטה כסף מול איזה 'רעיון' או 'חיזוק' הכסף נדחק למטה:()
וגם עכשיו עולה בי רצון גדול לעזוב את שאר הדברים ולכתוב דווקא את זה…
בוקר טוב,
אני מקפידה מאוד לא להשתמש באינטרנט שלא לצרכי עבודה,
בעלי לומד במיר, אני רוצה מאוד להיכנס לשידור בקול הלשון לראות את הכנס שהיה אתמול בארנה, שהיה לפי התיאורים (חברותיי בעבודה שצופות עכשיו) משו הזוי!
האם ניתן לצפות באופן ח"פ?
תודה.
האמת שכשקראתי את הרעיון הזה בספר 'לקח טוב' על דברים שנשא מרן הח"ח זצוק"ל בכנס יסוד של ועד הישיבות- לא חשבתי שאביא את הרעיון. אבל השאלה גרמה לי בכל זאת לדבר על העניין הזה.
והרי הוא לפניכן:
"ובטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כ"ה ט"ו)
הארון מסמל את לומדי התורה הקדושה, ובדי הארון אלו תומכי התורה.
מעניין להבחין שבעוד הארון עצמו עשוי זהב טהור הרי שבדי הארון – עשויים זהב בלבד.
אומר החפץ חיים יסוד נפלא: מחזיקי תורה, שעם כל מעלתם הנפלאה, הרי שהם לא באותה הדרגה של לומדי התורה עצמה… גם לומדי התורה וגם מחזיקיה – עשויים זהב! אבל… הארון היה עשוי זהב טהור, בעוד שהבדים – זהב בלבד. "וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ… "ועשית בדי עצי שיטים וציפית אותם זהב" (שמות כ"ה י"א, י"ג) מלמד, שמלומדי התורה נדרשת דרגה גבוהה יותר… מאשר מתומכיה!
מה ראינו כאן?
ראינו שיש דרגות טהרה, שהם נעלות יותר מדרגות אחרות – למרות שגם הדרגות האחרות הם 'זהב'!
דווקא המעמד האדיר הזה של ממלכת התורה – ישיבת מיר הקדושה, מראה לנו שוב את העוצמה של תורה בטהרתה, העוצמה האמיתית השוכנת דווקא בביקוש הקדושה, עצם המציאות של רבבת לומדי תורה המתכנסים יחד במעמד קידוש ד' הנשגב הזה.
יש לנו בעם היהודי עוצמה ייחודית שעלינו מוטל לנצור אותה.
בשבוע הקודם זכינו בס"ד לסיים את סדרת ועידות יקיר לי תשפ"ו. דיברנו בדיוק על זה. על הדברים שאומנם לא אסורים אבל לא כדאי לי לעשות אותם!
נראה שלכאורה בדור שלנו, ברמת ההגנות והאפשרויות הסינון, ניתן אולי לצפות במעמד הקדוש והמרומם שהיה שם. אבל אולי כדאי שנרגיל את עצמנו לשיח מסוג אחר.
האם כדאי לי לראות את זה?
האם אני, אישה צדיקה שעומדת בתוך העולם הקשה של ימינו בהנהגה המשובחת של גדר 'לצורך עבודה ותו לא', האם כדאי לי לסטות ממנה?
מה ארוויח מזה? בשביל מה אני רוצה לצפות?
כדי הלב שלי ישיג יותר קרבת ה', יותר רגש באהבת תורה…
אבל האם אכן זה מה שיקרה?
האם כאשר אני אחרוג מהמקום הגבוה שלי, אני אזכך יותר את עצמי? או שמא… להפך?…
אולי אם אתקשר לשמוע את המעמד בטלפון, למרות שכולם מסביבי צופים בו, אולי אזכה להתעוררות של קדושה גבוהה יותר?
אולי?… נראה לי שבטוח שככה יהיה…
בורא עולם מצווה אותנו לבנות משכן לא בגלל שהוא צריך את הכסף, הזהב, ארכיטקטורה או הבניה שלנו…
בורא עולם רוצה את זיכוך הלב שלנו!
וזיכוך הלב קורה לכל אחת ואחת – בדיוק בנקודה האישית שבה יש לה התלבטות האם לעמוד בהחלטת קדוּשה – או שמא הפעם לוותר…
להגיד שאסור לראות? לא חושבת שאפשר להגדיר את זה כאסור…
אבל ודאי ודאי שאפשר להגדיר את זה 'כדאי'
כדאי מאד לשמור על זיכוך הלב והדרגה הגבוהה…
והלוואי שאכן בורא עולם יראה את כל ההתגברויות הגדולות והקטנות
כל הוויתורים הנתרמים – מחצית ויתור ועוד מחצית ויתור שויתרנו למענה יתברך,
כל נדבות הלב ותמצית ההוויה שלנו
ויוריד לנו במהרה את בית המקדש השלישי…
בגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן ואמן!!
שבת שלום,
לאה
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.