"ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף"
מדרש – " מכאן שאפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב".

זה נראה מאוד לא מובן – מה הקשר בין עני שצריך להסב – וזה שה' סיבב את עמ"י בדרך הארוכה בסיבובים ממצרים לא"י ולא בדרך הישרה??

התשובה היא שרואים כאן שה' הוציא אותם ממצרים, אבל לא הביא אותם מיד אל המנוחה והנחלה. הם היו במדבר 40 שנה, כל יום מחדש חיכו למן שירד מהשמיים, כמה סיפורים היה סביב שיהיה להם מים. הם לא הגיעו מיד לא"י למקום ישוב שיש להם בית ושדות וחיים מסודרים.
ה' מראה להם פה שהשמחה בגאולת מצרים – השמחה של פסח – היא על זה שה' הוציא אותם והם העם שלו – לא על זה שכל אחד יושב בוילה שלו עם חיים מסודרים.
יש 5 לשונות של גאולה – והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי. אבל רק 4 מהם שייכים לליל הסדר ושותים כנגדם 4 כוסות, לא 5.
למה? כי המהות של יציאות מצרים היא שנהיינו עם ה'. לא להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
הלשון האחרונה של גאולה ששייכת ליל הסדר היא ולקחתי – ולקחתי אתכם לי לעם. זה האחרון מהלשונות של גאולה ששיכים לפסח. והבאתי – זה כבר משהו נוסף.
ואת זה – את "ולקחתי אתכם לי לעם", את הקשר הזה עם ה' שנוצר בפסח, יש גם לעני, ולכל אחד שעני או חסר או עוד לא הגיע למנוחה מבחינה מסוימת, ולכן גם העני צריך להסב, להראות שליל הסדר זה החג של כולנו, כי נהיינו עם ה', בלי קשר למצב או סטטוס או סיטואציה כזאת או אחרת.
דבריו ליעקב – פסח

לתגובות: (אשמח אפילו בקצרצרה: tzipwand@gmail.com)