שלום יקרות
ברוכות הבאות לחומש שמות.
אני פותחת חומש חדש ואומרת לעצמי: וואו! חומש שמות… איזה יופי שהגענו ל'חומש שמות'… מסע הגלות של העם, הגאולה, הניסים, קבלת התורה… איזה חומש מרגש…
ואז אני נזכרת שבכל חומש זה קורה:) כל כך הרבה התרגשויות. כל כך הרבה חוויות לאומיות שלנו כעם, כל כך הרבה הרגשים מרוממים כיחיד… נשמע קצת קלישאה, אבל זאת האמת… אה!?…
פשוט 'אשרינו'…
והנה, ברוך ה' שלח לי הקב"ה כמה מילים מופלאות של הרש"ר הירש זצ"ל
כאלו ש'בול' מתאימות לנו עכשיו – בימים הקשים האלו…
משה רבינו, הרועה הנאמן, רואה את הסנה בוער ושומע את קול ה' המבשר לו על הגאולה.
אני בטוחה שמי שתפתח ותלמד את העניין – תוכל לטעום יותר את יופיין של הפסוקים.
במקום הקטן שלי אני רוצה להביא רעיון נפלא שבס"ד האיר את ליבי כשהכנתי את הפרשה.
"מה זה בידך ויאמר מטה:… השליכהו ארצה ויהי לנחש…וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה…" (שמות ד' ד')

אומר על כך הרש"ר הירש זצ"ל:
מטה הוא הסמל הטבעי ביותר של שליטת האדם על הטבע. למטה תפקיד כפול… א. להישען, לרכון. ב. להושיט את היד מעל דבר… הרחבת תחום כוחו של האדם, סמל למרות.
אות זה ביד משה יראה לעם, שאם יחפוץ ה' בכך, הרי שהדבר עליו נשען האדם ובו הוא שולט, יכול להשתנות להיפוכו הגמור" נחש. … ונמצא שדבר ה' אל אברהם הוא כך, נשלחת על ידי הקל האחד והיחיד, אשר אם יחפוץ בכך, יוכל לגרום לדבר עצמו שעליו נשען אדם ונתמך, והמשמש ככלי מרותו-למרוד בו. ולהפך, אם יחפוץ אחרת, יכל לקחת כח מתנגד ושונא שאדם ירא ממנו.. ולתיתו בידו כמשענת נוחה וככלי העושה את רצונו.
האין זה נראה כאילו הדברים נכתבו בדיוק עבורינו?
התרבות המערבית פיתחה במשך עשרות שונים 'מטה' אדיר להישען עליו,
להרחיב את הגבולות האנושיות לכוחות פורצי גבול
ומה התפתח מול עיננו?
העולם כולו נהפך לנחש אחד ארוך ומתפתל, המכיש וחונק את כולם.
אלו המודים בכך ואלו שעדיין לא… ודאי יודעים בסתר ליבם. בסופו של דבר ההתפתחות הטכנולוגית – ממיטה עלינו אסונות.
סיפרה לי 'שמורה' השבוע – שהם אחרי פרוייקט מורכב מאד יחד עם גוגל, פרוייקט שפותח במשך שנה שלמה. השבוע הם מקבלים הודעה מגוגל על כלי חדש שעושה את כל מה שפותח במאמצים משותפים שנה שלמה – בשעה אחת בלבד…
היא ממשיכה ואומרת לי: אנשיים יושבים בישיבות עבודה ופשוט תוהים ובוהים בינם לבין עצמם…
הטכנולוגיה מתפתחת ככה, שאומרים לנו "רק אל תפריעו"….
אנחנו נמצאים עכשיו לצערינו בפרשיות הגלות, עדיין לא הגאולה, ולכן אין מי שיודע לחזות לאן כל זה יתפתח… אבל ראשית עלינו להבין-

זאת המציאות!
וכאן אנחנו נושמות עמוק ושואלות:
היש סיכוי?
האם נוכל להחזיק את הנחש בזנבו ולהחזירו למצבו המקורי?
והתשובה…
התשובה היא: כן!
יש סיכוי.
ראשית, כמובן, אתן הסיכוי!!!

כל בת שעוצרת כמה דקות במהלך המרוץ היומי, וממלאה ונושמת מתוך עומק העבודה הקשה – כמה טיפות של רוח אחרת… מוכיחה שבעז"ה – זה יקרה…
וזה אכן קורה.
אתמול השתתפתי בערב שהוכיח שוב שכן. היא תבוא הגאולה.
בזכות נשים צדקניות.
אני עדיין תחת הרושם העז של הערב שהשתתפתי בו אתמול.
כנס "פורשת. נקודה" של הסמינר האהוב שלי ושל בנותי, "הסמינר החדש".
ברוך ה', כבר תקופה ארוכה שהסמינר נטל על כתפיו הרחבות את המשימה האדירה להחזיר עטרה ליושנה ולנער את תלמידותיו מהמציאות העגומה אליה נקלעו גם טובים מהבתים בישראל –
העכירות הטכנולוגית הארסית.
בסדרת אירועים, חוויות סוחפות, הגות, עומק והמון חיבור – הם עשו את זה…
מאות (אלפי?) תלמידות הוכיחו שאפשר.
אפשר לא להיכנע…
נכון יש נסיונות. נכון זה קשה. נכון יש גלות.
אבל הגאולה בידיים שלנו!
גלות הנפש הפרטית, המשפחתית, הקהילתית – היא עצת היצר
והיצר, כידוע, כולו דמיון
קצת להסתכל לו בעיניים, במבט אמיץ ולא מתפשר – והוא פשוט מתמוסס…
אתמול ראינו שזה ממש כך!
ואחרי שהבנות ניתקו את עצמן מהבוץ העולמי ו'נשאבו' מעלה –
החליטה הנהלת הסמינר להטעים את הפלא הנפלא הזה גם לאמהות.
בערב מושקע, מרומם, מרתק וחוויתי הם סחפו את כל האמהות לתוך המערכת הזו.
בהכוונת גדולי ומאורי הדור הם זקקו את המסרים, והעבירו אותם בקול ערב לכולנו.
אני בטוחה שרשמי הערב והדיו, יחד עם כל כך הרבה יוזמות מופלאות אחרות – יעשו את שלהם.
בדיוק כשם שהדור כולו נהנה מסלילת הדרך של התוכניות והפעילויות שנסללו על ידי הסמינר החשוב הזה, כך בעזרת ה' – גם הנפת דגל הפרישה מהרשת – ודאי בעזרת ה' תלך ותגבר.
הלוואי ונזכה שיוזמה אדירה זו, המצטרפת לעוד הרבה פעילויות חשובות ומופלאות שהם אלו שיקרבו אותנו בעז"ה לגאולה השלמה
הלוואי בקרוב!!!
בזכות נשים צדקניות!
שבת שלום,
לאה