לקח בלק את בלעם 'לקוב אויביו'; אולם "את אשר ישים ה'" בפיו של בלעם, רק "אותו אשמור לדבר" – "והנה ברכת ברך", בלעם מברך את עם ישראל ארבע פעמים!
ב'סבב' הברכות השני מופיע הפסוק-הברכה אותו אנו מכריזים בראש השנה ובכל עת:
"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו".
חשבת פעם על מילות הפסוק המתוק הזה?
לפעמים, מישהו מבחוץ תופס את עומק התמונה הרבה יותר ממי שנמצא בתוכה…
ונראה שבלעם הצליח להביט על עם ישראל בתבונה עמוקה. אכן, לא מכוח עצמו הגיע לכך. היה זה בנבואה. אך תבונה זו נחוצה לנו מאד, במיוחד בימינו.
"לא הביט און ביעקב" – "כשהן עוברין על דבריו", אומר רש"י, "אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוון שלהם ובעמל שהם עוברים על דתו… לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום". גם אם חלילה אין אנו שומעים לקול ה'; גם כאשר עוברים על דבריו, אין הקב"ה מחפש 'לתפוס אותנו בפינה', חלילה. להיפך, הקב"ה ממתין ומאריך אף ונותן לנו זמן לחזור בתשובה ולהתקרב שוב אליו.
"ה' אלוקיו עימו" – אפילו מכעיסין וממרין לפניו, אינו זז מתוכן". "עימו אנכי בצרה" מעיד הקב"ה, וכי יש לך צרה גדולה מזו של הכעסת השי"ת והמרית פיו?!
אפילו מכעיסין אותו במעשי און – אין הקב"ה זז מתוכנו!!!
אבא פה!
"ותרועת מלך בו" – רש"י: "לשון חיבה ורעות", החיבה והרעות של המלך תמיד נמצאת בתוך העם הזה.
ואונקלוס תרגם: "ושכינת מלכהון ביניהון". שכינת המלך שלהם תמיד שורה בם!
אה?
שכינה? שרויה? פה? בימינו ???
כן!
בפרשת שלח כתבה לנו שרה פינשטיין ב"שימו לב אל הנשמה":
"כדי לזכות להנהגה על-טבעית, אין צורך בזכויות מיוחדות או בדרגות רוחניות נשגבות.
הדבר היחיד שנדרש הוא – להאמין בכך!
האמונה שכל יהודי יכול לזכות להנהגה מעל לטבע, ושבארץ ישראל פועלת הנהגה שמיימית מיוחדת – היא זו שמושכת וממשיכה את ההנהגה הזו לחיינו. האמונה מביאה להמשכה!"
אנחנו חיות בארץ ישראל, תודה לה'! וכולנו חוות הנהגה על-טבעית. יום יום.
אם חשבנו שיש צורך בדרגות רוחניות מיוחדות כדי לזכות לכך, מגלה לנו בלעם שזהו חלק אינטגרלי ממהות עמ"י: "ותרועת מלך בו – ושכינת מלכהון ביניהון". שכינת המלך תמיד שורה בם!
***
טוב, כל אחת חושבת לעצמה, נעבוד על זה. נשנן ונתאמץ לזכור ולהרגיש שהשכינה הקדושה חופפת עלינו כל היום.
אבל, עדיין, גם כששכינה מעלינו, יצר הרע עוד לא נשחט. עוד לא הגיעו ימים אשר אין בהם חפץ, והנסיונות נמצאים. חיים בועטים וגוררים כל אחת ואחת.
ונסיונות, שהם חלק מהחיים, השגרתיים, יכולים להביא בעקבותיהם בהחלט אף טעויות.
טעויות? מממ, אף אחת אינה ששה לקראתן.
מירי ינקוביץ, מלווה אמהות, טוענת: אל תחששי מהטעויות. הן לא מכשול בדרך, הן הדרך עצמה.
זה נכון לגבייך, וזה נכון שבעתיים לגבי הילדים שלך.
ניסוי שהישווה קבוצת מדענים מוכשרת במיוחד לקבוצת ילדי גן, בביצוע מטלה זהה בזמן קצר ונקוב; הוביל לנצחון המוחץ של ילדי הגן.
המדענים המוכשרים ניצלו את רוב הזמן הקצוב בשביל תכנון, לוגיסטיקה ומשחקי כבוד. כאשר פנו ליישום, לא נותר בידם מספיק זמן.
ילדי הגן ניגשו מיד אל הביצוע, בשיתוף פעולה טבעי. והם ניצחו.
ממליצה: תני לילדים להתנסות, ליפול, לקום ולבנות מגדלים עקומים משלהם.
ככה הם לומדים איך העולם באמת עובד.
תני גם לעצמך את הפריבילגיה הזו…
המסע הזה שלכם יחד הוא לא מבחן בביצועים מושלמים, הוא מסע של גילוי.
תהיי כמו ילדת גן: תעשי, תנסי, תטעי, ותמשיכי הלאה בחיוך.
תאמיני בעצמך. ותאמיני בהם.
ותזכרי שהשכינה תמיד חופפת על כולנו.
***
בחמלת ה' על העם היושב בציון, למרות כל הגזירות וההשתלחות המחפירה, עדיין מוטל עלינו להכיר טובה ולהכיר בכך כי יחסית לכל דורות הגלות הארוכה, יושבים אנו בטובה ובשלוה.
מלמדנו רבינו בחיי שדווקא בהיות האדם שרוי בטובה ויושב בשלוה, יקח לתשומת לבו ויזכור גם את הזמנים הלא טובים עת שהיה בירידה ובשפלות.
דבר זה יביאו לכך שיתבונן ביתרון שיש לו כעת לעומת מה שהיה עמו לפנים, ובאופן זה יודה להשי"ת על הטובות שיטיב ומיטיב עמנו,
כמו שאמר שלמה המלך בקהלת: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה", כלומר: ביום טובה ראה, וזכור את ימיך הרעים, כדי שלא תשכח להודות לה' על ימיך הטובים.
ומוסיף רבינו בחיי, שענין זה אנו למדים מפרשת הביכורים, שכולה הכרת הטוב לשי"ת על ברכת השדה והתנובה.
גם בעת היות היהודי שרוי בטובה, מתגורר בארץ ישראל ויש לו פרדס מצמיח פירות – יזכור את ימי עניו וגלותו בהיותו בגלות מצרים.
כי ההתבוננות בקשיי העבר מעצימה את ההודיה על הטוב בהווה!
מעין כך כתב בספר החינוך : "לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, ועל כן בהיטיב לו השי"ת ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה והביאם לבית אלוקינו – ראוי לנו לעורר לבנו ולחשוב:
כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם
ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל".
הקב"ה אינו מביט בעוונותינו. ממתין לתשובתנו. נותן בנו אמון ותמיד משרה שכינתו הקדושה על עם ישראל. נאמין בכל ונזכה להנהגה על-טבעית.
אמנם בתוך החיים לא נמנע מטעויות. אך נזכור היטב כי הטעויות. הן לא מכשול בדרך, הן הדרך עצמה. והמסע שלנו בעולם הזה הוא לא מבחן בביצועים מושלמים, הוא מסע של גילוי.
כחלק מהגילוי נפקח עיניים ונחוש את טובות ה' המורעפות עלינו בלי סוף. נודה ונהלל ונזכור את הימים הטובים פחות, כדי להעצים את תחושת ההודיה.
מסובבות
בטובות,
חסדים
אותנו מעמידים
-והכל, מאיתו יתברך באהבה!
נודה
בכל פה
על העבר
ועל ההווה
ותגדל בעינינו הטובה.
וגם כי שגגנו
נפלנו. חטאנו.
תמיד הוא איתנו
בתוכנו. אבינו!
שכינתו לנצח חופפת
אהבתו עוטפת;
וטעות אם קרתה
בדרך אותנו העלתה – – –
לקח בלק את בלעם 'לקוב אויביו'; אולם "את אשר ישים ה'" בפיו של בלעם, רק "אותו אשמור לדבר" – "והנה ברכת ברך", בלעם מברך את עם ישראל ארבע פעמים!
ב'סבב' הברכות השני מופיע הפסוק-הברכה אותו אנו מכריזים בראש השנה ובכל עת:
"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו".
חשבת פעם על מילות הפסוק המתוק הזה?
לפעמים, מישהו מבחוץ תופס את עומק התמונה הרבה יותר ממי שנמצא בתוכה…
ונראה שבלעם הצליח להביט על עם ישראל בתבונה עמוקה. אכן, לא מכוח עצמו הגיע לכך. היה זה בנבואה. אך תבונה זו נחוצה לנו מאד, במיוחד בימינו.
"לא הביט און ביעקב" – "כשהן עוברין על דבריו", אומר רש"י, "אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוון שלהם ובעמל שהם עוברים על דתו… לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום". גם אם חלילה אין אנו שומעים לקול ה'; גם כאשר עוברים על דבריו, אין הקב"ה מחפש 'לתפוס אותנו בפינה', חלילה. להיפך, הקב"ה ממתין ומאריך אף ונותן לנו זמן לחזור בתשובה ולהתקרב שוב אליו.
"ה' אלוקיו עימו" – אפילו מכעיסין וממרין לפניו, אינו זז מתוכן". "עימו אנכי בצרה" מעיד הקב"ה, וכי יש לך צרה גדולה מזו של הכעסת השי"ת והמרית פיו?!
אפילו מכעיסין אותו במעשי און – אין הקב"ה זז מתוכנו!!!
אבא פה!
"ותרועת מלך בו" – רש"י: "לשון חיבה ורעות", החיבה והרעות של המלך תמיד נמצאת בתוך העם הזה.
ואונקלוס תרגם: "ושכינת מלכהון ביניהון". שכינת המלך שלהם תמיד שורה בם!
אה?
שכינה? שרויה? פה? בימינו ???
כן!
בפרשת שלח כתבה לנו שרה פינשטיין ב"שימו לב אל הנשמה":
"כדי לזכות להנהגה על-טבעית, אין צורך בזכויות מיוחדות או בדרגות רוחניות נשגבות.
הדבר היחיד שנדרש הוא – להאמין בכך!
האמונה שכל יהודי יכול לזכות להנהגה מעל לטבע, ושבארץ ישראל פועלת הנהגה שמיימית מיוחדת – היא זו שמושכת וממשיכה את ההנהגה הזו לחיינו. האמונה מביאה להמשכה!"
אנחנו חיות בארץ ישראל, תודה לה'! וכולנו חוות הנהגה על-טבעית. יום יום.
אם חשבנו שיש צורך בדרגות רוחניות מיוחדות כדי לזכות לכך, מגלה לנו בלעם שזהו חלק אינטגרלי ממהות עמ"י: "ותרועת מלך בו – ושכינת מלכהון ביניהון". שכינת המלך תמיד שורה בם!
***
טוב, כל אחת חושבת לעצמה, נעבוד על זה. נשנן ונתאמץ לזכור ולהרגיש שהשכינה הקדושה חופפת עלינו כל היום.
אבל, עדיין, גם כששכינה מעלינו, יצר הרע עוד לא נשחט. עוד לא הגיעו ימים אשר אין בהם חפץ, והנסיונות נמצאים. חיים בועטים וגוררים כל אחת ואחת.
ונסיונות, שהם חלק מהחיים, השגרתיים, יכולים להביא בעקבותיהם בהחלט אף טעויות.
טעויות? מממ, אף אחת אינה ששה לקראתן.
מירי ינקוביץ, מלווה אמהות, טוענת: אל תחששי מהטעויות. הן לא מכשול בדרך, הן הדרך עצמה.
זה נכון לגבייך, וזה נכון שבעתיים לגבי הילדים שלך.
ניסוי שהישווה קבוצת מדענים מוכשרת במיוחד לקבוצת ילדי גן, בביצוע מטלה זהה בזמן קצר ונקוב; הוביל לנצחון המוחץ של ילדי הגן.
המדענים המוכשרים ניצלו את רוב הזמן הקצוב בשביל תכנון, לוגיסטיקה ומשחקי כבוד. כאשר פנו ליישום, לא נותר בידם מספיק זמן.
ילדי הגן ניגשו מיד אל הביצוע, בשיתוף פעולה טבעי. והם ניצחו.
ממליצה: תני לילדים להתנסות, ליפול, לקום ולבנות מגדלים עקומים משלהם.
ככה הם לומדים איך העולם באמת עובד.
תני גם לעצמך את הפריבילגיה הזו…
המסע הזה שלכם יחד הוא לא מבחן בביצועים מושלמים, הוא מסע של גילוי.
תהיי כמו ילדת גן: תעשי, תנסי, תטעי, ותמשיכי הלאה בחיוך.
תאמיני בעצמך. ותאמיני בהם.
ותזכרי שהשכינה תמיד חופפת על כולנו.
***
בחמלת ה' על העם היושב בציון, למרות כל הגזירות וההשתלחות המחפירה, עדיין מוטל עלינו להכיר טובה ולהכיר בכך כי יחסית לכל דורות הגלות הארוכה, יושבים אנו בטובה ובשלוה.
מלמדנו רבינו בחיי שדווקא בהיות האדם שרוי בטובה ויושב בשלוה, יקח לתשומת לבו ויזכור גם את הזמנים הלא טובים עת שהיה בירידה ובשפלות.
דבר זה יביאו לכך שיתבונן ביתרון שיש לו כעת לעומת מה שהיה עמו לפנים, ובאופן זה יודה להשי"ת על הטובות שיטיב ומיטיב עמנו,
כמו שאמר שלמה המלך בקהלת: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה", כלומר: ביום טובה ראה, וזכור את ימיך הרעים, כדי שלא תשכח להודות לה' על ימיך הטובים.
ומוסיף רבינו בחיי, שענין זה אנו למדים מפרשת הביכורים, שכולה הכרת הטוב לשי"ת על ברכת השדה והתנובה.
גם בעת היות היהודי שרוי בטובה, מתגורר בארץ ישראל ויש לו פרדס מצמיח פירות – יזכור את ימי עניו וגלותו בהיותו בגלות מצרים.
כי ההתבוננות בקשיי העבר מעצימה את ההודיה על הטוב בהווה!
מעין כך כתב בספר החינוך : "לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, ועל כן בהיטיב לו השי"ת ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה והביאם לבית אלוקינו – ראוי לנו לעורר לבנו ולחשוב:
כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם
ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל".
הקב"ה אינו מביט בעוונותינו. ממתין לתשובתנו. נותן בנו אמון ותמיד משרה שכינתו הקדושה על עם ישראל. נאמין בכל ונזכה להנהגה על-טבעית.
אמנם בתוך החיים לא נמנע מטעויות. אך נזכור היטב כי הטעויות. הן לא מכשול בדרך, הן הדרך עצמה. והמסע שלנו בעולם הזה הוא לא מבחן בביצועים מושלמים, הוא מסע של גילוי.
כחלק מהגילוי נפקח עיניים ונחוש את טובות ה' המורעפות עלינו בלי סוף. נודה ונהלל ונזכור את הימים הטובים פחות, כדי להעצים את תחושת ההודיה.
מסובבות
בטובות,
חסדים
אותנו מעמידים
-והכל, מאיתו יתברך באהבה!
נודה
בכל פה
על העבר
ועל ההווה
ותגדל בעינינו הטובה.
וגם כי שגגנו
נפלנו. חטאנו.
תמיד הוא איתנו
בתוכנו. אבינו!
שכינתו לנצח חופפת
אהבתו עוטפת;
וטעות אם קרתה
בדרך אותנו העלתה – – –
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.