"וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל …" (במדבר כ"א, א')

רש"י: זה עמלק, שנאמר (במדבר י"ג, כ"ט) "עמלק יושב בארץ הנגב" ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים לקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם "אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י" (פס' ב) (ילקוט שמעוני)

מובא במסכת בבא מציעא המקרה הבא (דף ק"ו): אדם השכיר שדה וסיכם עם השוכר שהוא יזרע חיטה.

הלך השוכר וזרע שעורה והתבואה לא עלתה יפה.

בהתבסס על מה שמובא פה אודות עמלק – המשכיר יכול לטעון שהתבואה נכשלה כי הוא התפלל בראש השנה על חיטים ולא על שעורים, ולכן השוכר ששינה מההסכם חייב. נכון שהכוונה שלו היתה להתפלל על הצלחת התבואה שלו, ואילו היה יודע היה מתפלל אחרת, אבל בפועל הוא התפלל על חיטה.

מכאן שלא מספיקה רק עוצמת הכוונה. יש משמעות גדולה גם לבחירת המילים הנכונות.

עם ישראל מצידם התפללו במילים הנכונות: "אם נתון תתן את העם הזה בידי"

המשך חכמה מביא את הדין הזה, ואחר כך מביא פרוש נוסף: 

עשה מלך ערד חשבון שאם יחשבו בני ישראל שהוא כנעני יתכן ולא יתפללו כל כך – כי הרי ממילא יש הבטחה שהם ינצחו את הכנעני. אם ידעו שהוא מאדום הם יתפללו בעצמה כי אין להם הבטחה לנצח את אדום.

ולכן ניסה להטעות את ישראל שהוא כנעני. עמלק לא ידעו שהם שקולים לעניין החרם ככנענים בגלל מלחמותיהם עם ישראל. לכך אומר הפסוק "ויתן את הכנעני ויחרם אותם" – גם כשכבר ידעו בבירור שהם עמלקים, ולכן לא עבדה ההטעיה של מלך ערד.

מכאן שלא מספיקות המילים, חשובה מאוד גם עוצמת הכוונה!

מי הם האויבים שלנו היום? ברור לנו שיש, לא לגמרי ברור שאנחנו ממש יודעים מי עומד מאחוריהם. 

יש לנו מילים כלליות שמתאימות לכולם, מוכנות ומחכות לכוונת הלב שלנו. 

"ולמלשינים אל תהי תקווה … ברוך אתה… שובר אויבים ומכניע זדים".