אז מה תכל'ס?
שלום כולן,
אז מה תכל'ס?
שאלת המליון דולר…
אני קוראת את כל מה שאת כותבת,
מרגישה שהבנתי את היקף ועוצמת הסכנה בעולם הAI
אבל תכל'ס, לאן בדיוק את חותרת? מה בדיוק אני אמורה לעשות עם האינפורמציה הזאת?
אני כאן, ואני חייבת לעבוד איתו.
אני רוצה להיות בסדר.
אבל שואלת את עצמי: מה ה' רוצה ממני בנקודה הזאת על הרצף ההסטורי???
אני יודעת שההשלכות המעשיות דורשות סדרה לכשלעצמה,
קשה מאד להקיף את הנושא הזה.
איני יודעת אם נצליח לגעת בכל הצדדים בחוברת שלמה שתוקדש הלוואי ובעז"ה לנושא
וודאי לא בפסקה אחת או שתיים.
והאמת,
שלדיבורים ולהבנה מה זה הכלי המסוכן הזה שפרץ לחיינו – יש בהם יתרון בפני עצמם.
עשרות אם לא מאות תגובות בסגנון: בזכות ההסברה והדברים אני משתמשת הרבה יותר בזהירות / נשארתי היחידה מכל המשפחה שלא הפכה את הAI לחבר קרוב / אני בטוחה שלולי כל הדברים הללו הייתי נופלת מזמן וכו'…ובכל זאת – רציתי לנצל את היום הגדול הזה למשהו מעשי.
דווקא את היום הגדול הזה…
אפשר?
****
היום שמונה וארבעים יום לעומר.
כל כך הרבה עברתי מאז אותו יום ראשון בעומר, שעה שהתעוררתי ואמרתי לעצמי שלא עת לחשות, אל לי להסתפק
בקריאות שכבר ניחר גרוני עליהם… קיבלתי על עצמי להקדיש את ימי ספירת העומר לשאת 'אי' אילו קריאות – ככל שמיתרי
קולי מאפשרים…
ידוע ידעתי את קוצר השגתי ודלות יכולותי,
ועדיין אמרתי לעצמי, כל אחד ואחד עושה מה שהוא יכול.
ככה, יום אחד, ויום שני
שבוע אחד, שבוע שני
אנחנו יוצאים ממצרים בצעדים קטנים, אך עקביים-
מקדשים עצמנו ונכונים לקראת-
עד הרגעים ההסטוריים האדירים בהם
וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר' (שמות י"ט כ')
מי היה מאמין, שמתוך הרגשת החידלון וחוסר האונים שחשתי אך לא מזמן, ביום אחד לעומר-
אזכה שביום הזה אני מסתכלת סביבי, אחרי אלפי התכתבויות עם חברות קהילה, עשרות רבות של דיונים ושיחות-
והנה, אני מסיימת בסייעתא דשמיא את הסדרה הזאת,
כשיחד עימה בורא עולם זיכה אותנו בחיבורים שלא הייתי מצליחה לחלום עליהם לבד
ומול עיני קרם עור וגידים
יום גדול של חיזוק קהילתי"יום שכולו מולו"
יום של מארג מופלא (שווה לבקש תכניה:) שכולו שילוב של רוממות יחד עם נופש וחוויה
שהמפיק היחיד של המתווה הזה יכול להיות אך ורק ההשגחה העליונה
שתיזמנה אלי כמה נשים מופלאות במיוחד שיחד עמלו על יום שמדבר אמת בדרך מענגת…
הלוואי והלוואי נזכה ללבן יחד לעומק ולגובה את הסוגיות החדשות העומדות לפתחנו.
מי יתן ועוד ועוד גורמים המביאים את עניין הכשרת הAI והטמעתו
יקדישו גם הם מזמנם לסוגיות הערכיות הכרוכות בהם.
***
אז על מה נדבר היום?
מה אפשר לדבר כשניחוח חג מתן תורה ממלא את המרחב?
בין אם התעסקנו כבר במטבח, ובין אם עדיין העוגות בחלומות או במתכונים (ויש לנו כמה טובים ממש גם כאן:)
בכל מקרה, מיתרים בלב כבר מתחילים את נגינת השירה הזאת…
מה בכלל ואת מי בכלל מעניין עכשיו כל עולם הרובוטיקה, החולנית, המזויפת?
וכן, לאור עשרות עדויות ותיאורים, שלא מצאתי לנכון להעלות על הבמה הציבורית, אבל הם כן עומדים כאן מולי…
אני מרשה לעצמי להוסיף – אפילו המבחילה.
תגידי, אני שואלת את עצמי, זה אמיתי שהרגשת שזה סוחף, שזה ממכר, שזה חזק, שזה אדיר?
אבל כן – אני עונה לעצמי: זה קרה, באמת הרגשתי שזה גדול וזה חזק, כמעט חזק ממני…
אז מה באמת קורה פה?
****
בספר 'עולם של אמונה' מהגאון רבי משה שפירא זצ"ל יש פרק סיכום שאותי ריגש במיוחד.
אמנם 'קפצתי' אליו שלא לפי הסדר… אבל הדברים כל כך נפלאים – גם לדרגות הבנה פשוטות שלי:
במעמד הר סיני היתה התרחשות 'סביב המעמד'
קול ה' נשמע בהר. "אנוכי ה' אלוקיך"…לא יהיה לך אלוקים אחרים מעל פני"
ועם ישראל?
פורחת נשמתם על כל דיבור ודיבור…
והשאלה העולה: מדוע?
מדוע קול ה', מקור כל החיות בכל העולמות, הינו קול הגורם לעם להרגיש "ואל ידבר עימנו אלוקים פן נמות"?
מהי בחינת ה'מוות' המורגשת אצל העם בשעה שהם שומעים ורואים את הקולות???
ממליצה מאד ללמוד את הפרק (והספר) מהמקור,
אבל בכל זאת מרשה לעצמי הרגשה אחת מתוך הדברים:
בכל 'דיבור' של בורא עולם, עברו עם ישראל – ממערכת חיים אחת, למערכת חיים גבוהה יותר.
המציאות 'במערכת חיים גבוהה יותר' היא מציאות שמשמעותה – הסתכלות אחורה למציאות הנמוכה יותר – וכשמצויים באטמוספירה הגבוהה יותר חשים ומבינים שבעצם המערכת הנמוכה – היא… בכלל לא קיימת. פתאום מגלים כמה העולם כולו בעצם הוא כלום מול הבהירות המורגשת בעוצמה – כשנמצאים בדרגת 'דיבור' גבוה יותר.
ובכל זאת, הקב"ה שלח 'טל של חיים' כדי להחזירם לחיים.
הנשמה פרחה,
ההשגות גבוהות,
אבל… טל חיים מורעף עלינו ומחבר חזרה לחיים.
כן, גם אלו שהיו 'למטה'
מה עונה משה רבינו לבני ישראל על הקריאה "פן נמות"?
"אל תיראו לבעבור נסות אתכם בא אלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבל תחטאו" (שמות כ' ט"ו ט"ז)
רש"י: לגדל אתכם בעולם… לשון הרמה וגדילה
הרמב"ן"כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלוקים, שכיוון שהראה לכם גילוי השכינה נכנסה אמונתכם בלבכם לדבקה בו, ולא תפרד נפשכם ממנה לעולם"
כל המציאות 'המפחידה' שחשתם במתן תורה,
ההרגשה הזאת שהעולם כולו 'מת'
יש לה תכלית ומטרה: לרוממכם בעולם
ואיך-
על ידי שתכנס בליבכם האמונה של מה באמת 'חי' בעולם.
פתאום, כשרואים בבהירות, כשחשים עמוק בלב את האור האמת-השקר פתאום – מתאפס.
ההרגשה הרוממות המופלאה הזאת – היא זאת שתעמוד לנו בכל הדורות לעמוד בכל הנסיונות!
פתאום נבין שאנחנו לא "מוסרים נפש" משלמים דבר גדול ומשמעותי – תמורת דבר מרוחק ועמום
אלא בדיוק ההפך…
מוסרים דבר שכולו חסר ערך אמיתי – תמורת חיים של נצח, זיו ואור גדול!
****
ברשותכן, נחזור ל'תכל'ס…
לפעמים אני נתקלת באמירות שונות שמשמען: חכו. חכו רגע. אוטוטו אנחנו מסתדרים…
אוטוטו יהיה פתרון
אוטוטו נקים מערכת ש…
אוטוטו נפתח סינון המגן מ…
ומשהו זועק לי עמוק מתוך הלב:
נכון.
עולם הסינונים, ההגנות, המיזמים והפתרונות אכן ילכו ויתפתחו
(בעז"ה, גם בימי העיון אנחנו משיקים מתחם כזה: "WE" פרטים בעז"ה בקרוב:)
אבל יש משהו מאד יסודי שאנחנו חייבות להפנים:
במקום כל בעיה שתבוא על פתרונה, יצוצו חמישים בעיות חדשות
שלא תהיינה פתורות…
ממש כמו במרוץ חימוש,
טילים, כיפת ברזל, כטב"מ יירוט לייזר וכו' בלאד וסקאד וחץ 1 ו2 אבל בסוף…
תמיד יבוא עוד רחפן שאין לאף אחד הגנה ממנו…
במרוץ המטורף של עולם שלם הדוהר לפיתוח שיצא מכלל שליטה
אין סיכוי שמערכות ההגנה שלנו יכסו את כל הבעיות!
אם פעם היינו יכולים לחשוב שאפשר להיות בחזית הטכנולוגית 'מוגנת'
הרי שהעידן הזה-תם!
החזית כולה לבה רותחת שאין דרך ואין מטריה שתגן מולה…
בואו נסתכל לאמת בעניים:
אנחנו מתחילות עכשיו עידן בו מי שתרצה להישאר שפויה ומחוברת לבורא עולם
חייבת להבין שהיא במסלול טכנולוגי אחר מכל העולם!
כן!
אנחנו מוותרות!
מרצון! מאהבה!
אבל מוותרות!
בדיוק כמו עולמות הרשתות החברתיות – שאנחנו לא. שם. נקודה.
או בדיוק כמו שכל יוצרת וידאו או תוכן או מפיקת מדיה יודעת שעולם המדיה וה(אי) תרבות החילונית היא מוקצה מחמת מיאוס
אין מצב שכף רגלה של בת ש'יראת ה' על פניה' תדרוך כף רגלה במחוזות הבוהמה , הסחי והטינוף החילוני (מה שהם קורים 'יצירות תרבות')
כך גם בעולמות הטכנולוגיים של 'נפלאות' הAI – אנחנו בערוץ אחר.
איזה ערוץ בדיוק?
ואני חוזרת לדברים הראשונים שלי:
עולם הAI הוא כמו אוקיינוס סוער המכסה את העולם כולו
בודדים ממש אלו שיכנסו לתיבה ויהיו מוגנים הרמטית מהמבול
אבל כן נצטרך לסלול דרך של – מה כן!
למצוא לנו את השביל של 'בתוך הים ביבשה"
האמת,
שמי ששכל לה בקודקודה יודעת שהמחירים על ההחלטה הזאת, הם 'שכר' מול המחירים הכבדים שהשימוש בAI גובה מאיתנו
אבל בכל זאת…
יש רגעים קשים.
יש רגעים בהם הוויתור נראה הר גבוה מידי.
ואז?
מה יתן לנו את הכח?
בדיוק היום הגדול הזה יתן לנו את הכח!!!
כי אנחנו,
בנות שנשמותינו כולן עמדו למרגלות הר סיני במעמד הגדול
לנו, יש במה להיאחז.
כשאני אומרת לאנשים את הקול הזה אותו שמעתי מפי מרן הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א כששאלתי אותו "מה להגיד לקהילה"? אני רואה מול עיני את דמות הצדיק עומדת לאחר ששוקלת מילותיה ואומרת לי:
"תגידי להם שלעבודה הותר"!
ואנחנו כאן נותרנו עם הוראה, שאולי היא הגדר היחיד שאפשר להיאחז בו מבלי לטבוע: לעבודה הותר.
יש הרבה צדדי שיח והבנה בנושא הזה
אבל כדאי שנצא מתוך נקודת מוצא אחת:
אנחנו לא 'מוסרים נפש' אנחנו מסתכלים על המציאות הזאת – בבהירות.
רואים את המדרונות החלקלקים האיומים
רואים את ההשתלטות על כל חלקה אנושית
ופתאום העולם הזה לא נראה לנו 'עולמות גילוי מופלאים ומתקדמים'
אלא עוד נסיון שבורא עולם בחר להעמיד אותנו בו
אבל יחד עם זה נתן לנו כלים.
במעמד הר סיני נכנס בליבנו יסודות בנפש של הכרה ב'אנוכי ה'
אני הוא השולט על העולם, מקור הכח, מקור היכולת וההצלחה
ו'לא יהיה לך' – לא תביא את עצמך לשום מצב של מתן כח לגורמים אחרים מעל פני
יש לנו את זה
"לבעבור נסות אותך האלוקים"
בורא עולם העמיד אותנו בהר סיני מול עוצמות של גילוי כאלו בהם פרחה נשמתינו
הרגשנו איך כל העולם כולו 'מת'
והבהירות הזאת טבועה בליבנו ונותנת לנו כוחות לכל הנסיונות שיבואו…
הלוואי ונזכה להתרומם באהבת תורה,
בחיות, בחיבור, בשמחה, בדבקות אמיתית
כזאת שתתן לנו כח לעמוד גם בנסיון הגדול הזה …
נ.ב.ברגעים אלו, כשאתן קוראות את הדברים – אני יושבת ב'בית שמורה' יחד עם קבוצת נשות הגות ותוכן –
לעוד ישיבת הכנה לכנסי אלול המשמשים ובאים בעזרת ה'…
עשינו הכל לבחור את אותן בעלות השראה מופלאות
אבל עם הכל, אני צריכה אתכן!
תפילות שלכן שנזכה בעז"ה למעמדים של חיבור, של אהבת ה' ושל דבקות אמיתית…
לאה
חג שמח ושבת שלום,
לאה
שלום כולן,
אז מה תכל'ס?
שאלת המליון דולר…
אני קוראת את כל מה שאת כותבת,
מרגישה שהבנתי את היקף ועוצמת הסכנה בעולם הAI
אבל תכל'ס, לאן בדיוק את חותרת? מה בדיוק אני אמורה לעשות עם האינפורמציה הזאת?
אני כאן, ואני חייבת לעבוד איתו.
אני רוצה להיות בסדר.
אבל שואלת את עצמי: מה ה' רוצה ממני בנקודה הזאת על הרצף ההסטורי???
אני יודעת שההשלכות המעשיות דורשות סדרה לכשלעצמה,
קשה מאד להקיף את הנושא הזה.
איני יודעת אם נצליח לגעת בכל הצדדים בחוברת שלמה שתוקדש הלוואי ובעז"ה לנושא
וודאי לא בפסקה אחת או שתיים.
והאמת,
שלדיבורים ולהבנה מה זה הכלי המסוכן הזה שפרץ לחיינו – יש בהם יתרון בפני עצמם.
עשרות אם לא מאות תגובות בסגנון: בזכות ההסברה והדברים אני משתמשת הרבה יותר בזהירות / נשארתי היחידה מכל המשפחה שלא הפכה את הAI לחבר קרוב / אני בטוחה שלולי כל הדברים הללו הייתי נופלת מזמן וכו'…ובכל זאת – רציתי לנצל את היום הגדול הזה למשהו מעשי.
דווקא את היום הגדול הזה…
אפשר?
****
היום שמונה וארבעים יום לעומר.
כל כך הרבה עברתי מאז אותו יום ראשון בעומר, שעה שהתעוררתי ואמרתי לעצמי שלא עת לחשות, אל לי להסתפק
בקריאות שכבר ניחר גרוני עליהם… קיבלתי על עצמי להקדיש את ימי ספירת העומר לשאת 'אי' אילו קריאות – ככל שמיתרי
קולי מאפשרים…
ידוע ידעתי את קוצר השגתי ודלות יכולותי,
ועדיין אמרתי לעצמי, כל אחד ואחד עושה מה שהוא יכול.
ככה, יום אחד, ויום שני
שבוע אחד, שבוע שני
אנחנו יוצאים ממצרים בצעדים קטנים, אך עקביים-
מקדשים עצמנו ונכונים לקראת-
עד הרגעים ההסטוריים האדירים בהם
וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר' (שמות י"ט כ')
מי היה מאמין, שמתוך הרגשת החידלון וחוסר האונים שחשתי אך לא מזמן, ביום אחד לעומר-
אזכה שביום הזה אני מסתכלת סביבי, אחרי אלפי התכתבויות עם חברות קהילה, עשרות רבות של דיונים ושיחות-
והנה, אני מסיימת בסייעתא דשמיא את הסדרה הזאת,
כשיחד עימה בורא עולם זיכה אותנו בחיבורים שלא הייתי מצליחה לחלום עליהם לבד
ומול עיני קרם עור וגידים
יום גדול של חיזוק קהילתי"יום שכולו מולו"
יום של מארג מופלא (שווה לבקש תכניה:) שכולו שילוב של רוממות יחד עם נופש וחוויה
שהמפיק היחיד של המתווה הזה יכול להיות אך ורק ההשגחה העליונה
שתיזמנה אלי כמה נשים מופלאות במיוחד שיחד עמלו על יום שמדבר אמת בדרך מענגת…
הלוואי והלוואי נזכה ללבן יחד לעומק ולגובה את הסוגיות החדשות העומדות לפתחנו.
מי יתן ועוד ועוד גורמים המביאים את עניין הכשרת הAI והטמעתו
יקדישו גם הם מזמנם לסוגיות הערכיות הכרוכות בהם.
***
אז על מה נדבר היום?
מה אפשר לדבר כשניחוח חג מתן תורה ממלא את המרחב?
בין אם התעסקנו כבר במטבח, ובין אם עדיין העוגות בחלומות או במתכונים (ויש לנו כמה טובים ממש גם כאן:)
בכל מקרה, מיתרים בלב כבר מתחילים את נגינת השירה הזאת…
מה בכלל ואת מי בכלל מעניין עכשיו כל עולם הרובוטיקה, החולנית, המזויפת?
וכן, לאור עשרות עדויות ותיאורים, שלא מצאתי לנכון להעלות על הבמה הציבורית, אבל הם כן עומדים כאן מולי…
אני מרשה לעצמי להוסיף – אפילו המבחילה.
תגידי, אני שואלת את עצמי, זה אמיתי שהרגשת שזה סוחף, שזה ממכר, שזה חזק, שזה אדיר?
אבל כן – אני עונה לעצמי: זה קרה, באמת הרגשתי שזה גדול וזה חזק, כמעט חזק ממני…
אז מה באמת קורה פה?
****
בספר 'עולם של אמונה' מהגאון רבי משה שפירא זצ"ל יש פרק סיכום שאותי ריגש במיוחד.
אמנם 'קפצתי' אליו שלא לפי הסדר… אבל הדברים כל כך נפלאים – גם לדרגות הבנה פשוטות שלי:
במעמד הר סיני היתה התרחשות 'סביב המעמד'
קול ה' נשמע בהר. "אנוכי ה' אלוקיך"…לא יהיה לך אלוקים אחרים מעל פני"
ועם ישראל?
פורחת נשמתם על כל דיבור ודיבור…
והשאלה העולה: מדוע?
מדוע קול ה', מקור כל החיות בכל העולמות, הינו קול הגורם לעם להרגיש "ואל ידבר עימנו אלוקים פן נמות"?
מהי בחינת ה'מוות' המורגשת אצל העם בשעה שהם שומעים ורואים את הקולות???
ממליצה מאד ללמוד את הפרק (והספר) מהמקור,
אבל בכל זאת מרשה לעצמי הרגשה אחת מתוך הדברים:
בכל 'דיבור' של בורא עולם, עברו עם ישראל – ממערכת חיים אחת, למערכת חיים גבוהה יותר.
המציאות 'במערכת חיים גבוהה יותר' היא מציאות שמשמעותה – הסתכלות אחורה למציאות הנמוכה יותר – וכשמצויים באטמוספירה הגבוהה יותר חשים ומבינים שבעצם המערכת הנמוכה – היא… בכלל לא קיימת. פתאום מגלים כמה העולם כולו בעצם הוא כלום מול הבהירות המורגשת בעוצמה – כשנמצאים בדרגת 'דיבור' גבוה יותר.
ובכל זאת, הקב"ה שלח 'טל של חיים' כדי להחזירם לחיים.
הנשמה פרחה,
ההשגות גבוהות,
אבל… טל חיים מורעף עלינו ומחבר חזרה לחיים.
כן, גם אלו שהיו 'למטה'
מה עונה משה רבינו לבני ישראל על הקריאה "פן נמות"?
"אל תיראו לבעבור נסות אתכם בא אלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבל תחטאו" (שמות כ' ט"ו ט"ז)
רש"י: לגדל אתכם בעולם… לשון הרמה וגדילה
הרמב"ן"כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלוקים, שכיוון שהראה לכם גילוי השכינה נכנסה אמונתכם בלבכם לדבקה בו, ולא תפרד נפשכם ממנה לעולם"
כל המציאות 'המפחידה' שחשתם במתן תורה,
ההרגשה הזאת שהעולם כולו 'מת'
יש לה תכלית ומטרה: לרוממכם בעולם
ואיך-
על ידי שתכנס בליבכם האמונה של מה באמת 'חי' בעולם.
פתאום, כשרואים בבהירות, כשחשים עמוק בלב את האור האמת-השקר פתאום – מתאפס.
ההרגשה הרוממות המופלאה הזאת – היא זאת שתעמוד לנו בכל הדורות לעמוד בכל הנסיונות!
פתאום נבין שאנחנו לא "מוסרים נפש" משלמים דבר גדול ומשמעותי – תמורת דבר מרוחק ועמום
אלא בדיוק ההפך…
מוסרים דבר שכולו חסר ערך אמיתי – תמורת חיים של נצח, זיו ואור גדול!
****
ברשותכן, נחזור ל'תכל'ס…
לפעמים אני נתקלת באמירות שונות שמשמען: חכו. חכו רגע. אוטוטו אנחנו מסתדרים…
אוטוטו יהיה פתרון
אוטוטו נקים מערכת ש…
אוטוטו נפתח סינון המגן מ…
ומשהו זועק לי עמוק מתוך הלב:
נכון.
עולם הסינונים, ההגנות, המיזמים והפתרונות אכן ילכו ויתפתחו
(בעז"ה, גם בימי העיון אנחנו משיקים מתחם כזה: "WE" פרטים בעז"ה בקרוב:)
אבל יש משהו מאד יסודי שאנחנו חייבות להפנים:
במקום כל בעיה שתבוא על פתרונה, יצוצו חמישים בעיות חדשות
שלא תהיינה פתורות…
ממש כמו במרוץ חימוש,
טילים, כיפת ברזל, כטב"מ יירוט לייזר וכו' בלאד וסקאד וחץ 1 ו2 אבל בסוף…
תמיד יבוא עוד רחפן שאין לאף אחד הגנה ממנו…
במרוץ המטורף של עולם שלם הדוהר לפיתוח שיצא מכלל שליטה
אין סיכוי שמערכות ההגנה שלנו יכסו את כל הבעיות!
אם פעם היינו יכולים לחשוב שאפשר להיות בחזית הטכנולוגית 'מוגנת'
הרי שהעידן הזה-תם!
החזית כולה לבה רותחת שאין דרך ואין מטריה שתגן מולה…
בואו נסתכל לאמת בעניים:
אנחנו מתחילות עכשיו עידן בו מי שתרצה להישאר שפויה ומחוברת לבורא עולם
חייבת להבין שהיא במסלול טכנולוגי אחר מכל העולם!
כן!
אנחנו מוותרות!
מרצון! מאהבה!
אבל מוותרות!
בדיוק כמו עולמות הרשתות החברתיות – שאנחנו לא. שם. נקודה.
או בדיוק כמו שכל יוצרת וידאו או תוכן או מפיקת מדיה יודעת שעולם המדיה וה(אי) תרבות החילונית היא מוקצה מחמת מיאוס
אין מצב שכף רגלה של בת ש'יראת ה' על פניה' תדרוך כף רגלה במחוזות הבוהמה , הסחי והטינוף החילוני (מה שהם קורים 'יצירות תרבות')
כך גם בעולמות הטכנולוגיים של 'נפלאות' הAI – אנחנו בערוץ אחר.
איזה ערוץ בדיוק?
ואני חוזרת לדברים הראשונים שלי:
עולם הAI הוא כמו אוקיינוס סוער המכסה את העולם כולו
בודדים ממש אלו שיכנסו לתיבה ויהיו מוגנים הרמטית מהמבול
אבל כן נצטרך לסלול דרך של – מה כן!
למצוא לנו את השביל של 'בתוך הים ביבשה"
האמת,
שמי ששכל לה בקודקודה יודעת שהמחירים על ההחלטה הזאת, הם 'שכר' מול המחירים הכבדים שהשימוש בAI גובה מאיתנו
אבל בכל זאת…
יש רגעים קשים.
יש רגעים בהם הוויתור נראה הר גבוה מידי.
ואז?
מה יתן לנו את הכח?
בדיוק היום הגדול הזה יתן לנו את הכח!!!
כי אנחנו,
בנות שנשמותינו כולן עמדו למרגלות הר סיני במעמד הגדול
לנו, יש במה להיאחז.
כשאני אומרת לאנשים את הקול הזה אותו שמעתי מפי מרן הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א כששאלתי אותו "מה להגיד לקהילה"? אני רואה מול עיני את דמות הצדיק עומדת לאחר ששוקלת מילותיה ואומרת לי:
"תגידי להם שלעבודה הותר"!
ואנחנו כאן נותרנו עם הוראה, שאולי היא הגדר היחיד שאפשר להיאחז בו מבלי לטבוע: לעבודה הותר.
יש הרבה צדדי שיח והבנה בנושא הזה
אבל כדאי שנצא מתוך נקודת מוצא אחת:
אנחנו לא 'מוסרים נפש' אנחנו מסתכלים על המציאות הזאת – בבהירות.
רואים את המדרונות החלקלקים האיומים
רואים את ההשתלטות על כל חלקה אנושית
ופתאום העולם הזה לא נראה לנו 'עולמות גילוי מופלאים ומתקדמים'
אלא עוד נסיון שבורא עולם בחר להעמיד אותנו בו
אבל יחד עם זה נתן לנו כלים.
במעמד הר סיני נכנס בליבנו יסודות בנפש של הכרה ב'אנוכי ה'
אני הוא השולט על העולם, מקור הכח, מקור היכולת וההצלחה
ו'לא יהיה לך' – לא תביא את עצמך לשום מצב של מתן כח לגורמים אחרים מעל פני
יש לנו את זה
"לבעבור נסות אותך האלוקים"
בורא עולם העמיד אותנו בהר סיני מול עוצמות של גילוי כאלו בהם פרחה נשמתינו
הרגשנו איך כל העולם כולו 'מת'
והבהירות הזאת טבועה בליבנו ונותנת לנו כוחות לכל הנסיונות שיבואו…
הלוואי ונזכה להתרומם באהבת תורה,
בחיות, בחיבור, בשמחה, בדבקות אמיתית
כזאת שתתן לנו כח לעמוד גם בנסיון הגדול הזה …
נ.ב.ברגעים אלו, כשאתן קוראות את הדברים – אני יושבת ב'בית שמורה' יחד עם קבוצת נשות הגות ותוכן –
לעוד ישיבת הכנה לכנסי אלול המשמשים ובאים בעזרת ה'…
עשינו הכל לבחור את אותן בעלות השראה מופלאות
אבל עם הכל, אני צריכה אתכן!
תפילות שלכן שנזכה בעז"ה למעמדים של חיבור, של אהבת ה' ושל דבקות אמיתית…
לאה
חג שמח ושבת שלום,
לאה
