איזה תזמון מרגש!!! מצווה 6 מתוך 6
הרבה הרהרתי בליבי מה הדברים שכדאי לכתוב עליהם, תחת המצווה השישית והמקיפה אותנו כל כך הרבה במהלך היום שלנו: "ולא תתורו"…
אבל האמת, שעל ההארה המרגשת הזאת, לא יכלתי לחשוב, לולי שראיתי פתאום מחדש את ההקשר של הפסוק במסגרת חיפושי הפרשה שלי:
והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם (במדבר ט"ו ל"ט)
התורה מצווה אותנו על מצוות ציצית, וזה חלק מהציווי שלנו לשמור על ה'והייתם קדושים', כמו שכתוב החינוך:
"למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום"
נשיאת החותם התמידית היא ערובה לזכירה המתמדת. מה'ולא תתורו אחרי לבבכם" אנחנו יכולים ללמוד איך לגרום ללב שלנו להישאר בטהרה ובנקיות. כשם שהלב נוטה אחר העיניים לדבר עבירה, כך בוודאי במידה טובה, כשאנחנו מביאות עצמנו להיות מוקפות בקדושה – הלב נמשך באופן טבעי וחומד את האלוקים.
הגמרא (מנחות מ"ג ב) אומרת:
כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא.
לנו אין תפילין בראשנו ובזרועינו ולא ציצית בבגדינו,
אבל כן יש לנו בראשנו, בזרוענו ובבגדנו – הזדמנות פז לעטות על עצמנו חיזוקים שלא נחטא… ולא רק שם – בכל הזדמנות שאנחנו משימות סביבנו 'אביזרים' של קדושה, אנחנו מגדילות את הסיכוי שהלב שלנו יימשך אחר הרגשות הללו…
ואז כמובן – הרבה יותר קל לנו לקיים את המצווה התמידית הזאת של "לא תתורו"
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' (במדבר ט"ו ל"ט) ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו (ביאור הלכה)
אני מודה לה' שזיכה אותנו לעבור בשימת לב יחודית על כל אחת ואחת מששת המצוות התמידיות, ומזמינה כל מי שיש לה מה לכתוב על הנושא, על מה הלימוד הזה עשה לה, או כל דבר אחר בעניין – לכתוב לנו לתיבת kehila@shmura.org
ולסיום, רוצה לשתף את מי שלא יצא לה לראות בעצמה, את הדברים המיוחדים שכתבה לנו רוחי ליכטנשטיין בהבנה עמוקה של שמירה על "לא תתורו אחר עינכם…". אני יודעת שקריאה במגזין מודפס היא הרבה יותר מזמינה וכיפית, ובמהדורה דיגיטלית לא מצליחים להקיף את הכל (וטוב שכך! כמה כבר אפשר להיות ליד המסך…?:) אז צירפתי לכן ספציפית את המאמר הזה. מרגיש לי יפה לסיים איתו את הסדרה…
סיימנו?
לא ממש!
בגלל כשל טכני לא התיחסנו לתגובות שלכן במהלך הסדרה, בעזרת ה' – בקרוב…
וזאת ההזדמנות לכל מי שיש לה מה לומר על מה שהסדרה עשתה לה, וכל דבר אחר בנושא לשלוח ל kehila@shmura.org
שבת שלום,
לאה
הרבה הרהרתי בליבי מה הדברים שכדאי לכתוב עליהם, תחת המצווה השישית והמקיפה אותנו כל כך הרבה במהלך היום שלנו: "ולא תתורו"…
אבל האמת, שעל ההארה המרגשת הזאת, לא יכלתי לחשוב, לולי שראיתי פתאום מחדש את ההקשר של הפסוק במסגרת חיפושי הפרשה שלי:
והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם (במדבר ט"ו ל"ט)
התורה מצווה אותנו על מצוות ציצית, וזה חלק מהציווי שלנו לשמור על ה'והייתם קדושים', כמו שכתוב החינוך:
"למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום"
נשיאת החותם התמידית היא ערובה לזכירה המתמדת. מה'ולא תתורו אחרי לבבכם" אנחנו יכולים ללמוד איך לגרום ללב שלנו להישאר בטהרה ובנקיות. כשם שהלב נוטה אחר העיניים לדבר עבירה, כך בוודאי במידה טובה, כשאנחנו מביאות עצמנו להיות מוקפות בקדושה – הלב נמשך באופן טבעי וחומד את האלוקים.
הגמרא (מנחות מ"ג ב) אומרת:
כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא.
לנו אין תפילין בראשנו ובזרועינו ולא ציצית בבגדינו,
אבל כן יש לנו בראשנו, בזרוענו ובבגדנו – הזדמנות פז לעטות על עצמנו חיזוקים שלא נחטא… ולא רק שם – בכל הזדמנות שאנחנו משימות סביבנו 'אביזרים' של קדושה, אנחנו מגדילות את הסיכוי שהלב שלנו יימשך אחר הרגשות הללו…
ואז כמובן – הרבה יותר קל לנו לקיים את המצווה התמידית הזאת של "לא תתורו"
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' (במדבר ט"ו ל"ט) ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו (ביאור הלכה)
אני מודה לה' שזיכה אותנו לעבור בשימת לב יחודית על כל אחת ואחת מששת המצוות התמידיות, ומזמינה כל מי שיש לה מה לכתוב על הנושא, על מה הלימוד הזה עשה לה, או כל דבר אחר בעניין – לכתוב לנו לתיבת kehila@shmura.org
ולסיום, רוצה לשתף את מי שלא יצא לה לראות בעצמה, את הדברים המיוחדים שכתבה לנו רוחי ליכטנשטיין בהבנה עמוקה של שמירה על "לא תתורו אחר עינכם…". אני יודעת שקריאה במגזין מודפס היא הרבה יותר מזמינה וכיפית, ובמהדורה דיגיטלית לא מצליחים להקיף את הכל (וטוב שכך! כמה כבר אפשר להיות ליד המסך…?:) אז צירפתי לכן ספציפית את המאמר הזה. מרגיש לי יפה לסיים איתו את הסדרה…
סיימנו?
לא ממש!
בגלל כשל טכני לא התיחסנו לתגובות שלכן במהלך הסדרה, בעזרת ה' – בקרוב…
וזאת ההזדמנות לכל מי שיש לה מה לומר על מה שהסדרה עשתה לה, וכל דבר אחר בנושא לשלוח ל kehila@shmura.org
שבת שלום,
לאה
