בשלושה דברים ניתנה תורה
שלום יקרות,
לפני שאני מתחילה אני חייבת לשתף אתכן במשהו נפלא ששמעתי מהבת שלי ששמעה מחברה (ותודו שזה מתוק שבנות סמינר מחליפות ביניהן ווארטים לפני החג:), לא יודעת מקור אבל נשמע לי נכון בכל מקרה.
אז כך:
בדרך כלל שם החג מציין את מהותו, את מצוות היום המשמעותית. ככה בסוכות עם הסוכה, ככה בפסח עם קרבן פסח. ובשבועות? מה המצווה ב'שבועות'???
אלא מה? זאת אכן המצווה המשמעותית שלנו במתן תורה. ה-"לקראת מתן תורה". הספירה, ההשתוקקות, ההכנה.
יפה. הא!?
קבלי ממתק לכבוד החג:)
ועכשיו לאקטואליה:
מלבד כל ההתמודדויות הכל כך כבדות שמעמיסות על הלב לעם כולו בתקופה האחרונה,
לנו, לנשות הדור שנשלחות לקו התפר העדין שבין שני העולמות – יש התמודדות נוספת.
החדרים שמתרוקנים בגלל ש'הם' יצאו למילואים.
ה'בעלי בדרום' (או בהרבה מאד מקרים – 'אבא של הילדים'….:( ), 'הבן שלי' וכו' …
זה רגיש כל כך
ומחייב אותנו רגע של שימת לב.
אז ראשית, כמובן אנחנו תמיד איתם ומביעים הערכה ואמפטיה – באמת. עם כל הלב.
כי גם אם המשל המפורסם של החזו"א זצוק"ל לבן גוריון יושב לנו טוב בלב,
ואנחנו לועגות לאותו כפרי שחזר מבסוט מכך שבחוץ יש שלג: "איזה נס! לולי השלג, במה הייתי משפשף את האוזן הקפואה?…"
ובודאי שאנחנו בצד של אשתו שצחקה עליו שלו לא היה שלג, גם האוזן לא היתה קופאת…
ובטח ובטח שאנחנו יודעות שהמלחמות הקשות שמתמודדת עימן המדינה, הן דווקא בגלל שהיא קמה.
אבל בכל מקרה,
החייל הפשוט הלוחם בשטח, הוא ודאי 'תינוק שנשבה' בידי המערכת – וזה קשה, ומפחיד וכואב…
אז ליבנו איתם ותפילותינו לשלום כל עם ישראל, ולשלום כאן בארץ הקודש.
אבל יש עוד משהו שדווקא הפרשה הזאת 'במדבר' חיזקה אותי:
המדרש אומר "בשלושה דברים ניתנה תורה, באש במים ובמדבר"
יש המון מה לומר על המדרש היפה הזה,
אבל נקודה קטנה שמחזקת אותנו בכך שהתורה נתנה דווקא במדבר.
תארו לעצמכם כנס הפקה של משהו גדול. אבל ממש ממש גדול.
אתה דבר ראשון מחפש 'לוקיישן' טוב, כזה שיביע את הערכים נכון, ישדר את המותג ויהדהד את המסרים.
כל העולם כולו בידיים של הבורא יתברך, ברגע אחד היה יכול להקפיץ את עם ישראל כולו לארץ המובטחת, לארגן אותנו יושבים טוב טוב סביב מקום המקדש ולאפשר למעמד ההסטורי הגדול בעולם לקרות במקום הכל כך מתבקש.
אבל לא! הקב"ה נתן לנו את התורה במדבר.
מדוע?
משום ש"אין אומתינו אומה אלא בתורתה", כמו שטבע רבי סעדיה גאון אין משפט המפתח הזה שלנו.
תכל'ס, במה אנחנו 'עם'?
בתורה.
אז נכון שיש מי ששומר על הארץ הזאת במצב שנוצר, וכמו שאמרנו לכל יחיד ויחיד מהם – שעושה מה שעושה כדי להגן על חיי יהודים – וודאי שכרו רב.
אבל… במי ששומר על ה'עם'?
כוחו גדול בעשרות מונים!!!
ועם נלך עוד צעד קדימה, כמו שאמרה גב' שולמית שחור:
אנחנו נביא את ה'עם' כדי שיהיה על מי להגן…
אז יש מי ששומר על נצחיותו של 'העם'
אבל את, בדיוק את שקוראת את המילים הללו
מביאה, או בעז"ה תביאי, את העם בעצמו
וזה ענק! הכי ענק שיכול להיות!!!
אז קדימה,
לזקוף את הגב
להיכנס למטבח ולהכין את הבלינצ'עס הכי מתוקים שיש.
(ואם תשמעו את ההרצאה של הרבנית מנוחה לוי, מהנסיעה למירון – גם לכן ידגדג באצבעות להכין אותה!)
ובעיקר
להתפלל לבקש ולהתחנן לה'
שנזכה ויהיה חלקינו
בדבר הכי משמעותי של העם היהודי
שנהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך לשמה
שבת שלום וחג שמח,
לאה
שלום יקרות,
לפני שאני מתחילה אני חייבת לשתף אתכן במשהו נפלא ששמעתי מהבת שלי ששמעה מחברה (ותודו שזה מתוק שבנות סמינר מחליפות ביניהן ווארטים לפני החג:), לא יודעת מקור אבל נשמע לי נכון בכל מקרה.
אז כך:
בדרך כלל שם החג מציין את מהותו, את מצוות היום המשמעותית. ככה בסוכות עם הסוכה, ככה בפסח עם קרבן פסח. ובשבועות? מה המצווה ב'שבועות'???
אלא מה? זאת אכן המצווה המשמעותית שלנו במתן תורה. ה-"לקראת מתן תורה". הספירה, ההשתוקקות, ההכנה.
יפה. הא!?
קבלי ממתק לכבוד החג:)
ועכשיו לאקטואליה:
מלבד כל ההתמודדויות הכל כך כבדות שמעמיסות על הלב לעם כולו בתקופה האחרונה,
לנו, לנשות הדור שנשלחות לקו התפר העדין שבין שני העולמות – יש התמודדות נוספת.
החדרים שמתרוקנים בגלל ש'הם' יצאו למילואים.
ה'בעלי בדרום' (או בהרבה מאד מקרים – 'אבא של הילדים'….:( ), 'הבן שלי' וכו' …
זה רגיש כל כך
ומחייב אותנו רגע של שימת לב.
אז ראשית, כמובן אנחנו תמיד איתם ומביעים הערכה ואמפטיה – באמת. עם כל הלב.
כי גם אם המשל המפורסם של החזו"א זצוק"ל לבן גוריון יושב לנו טוב בלב,
ואנחנו לועגות לאותו כפרי שחזר מבסוט מכך שבחוץ יש שלג: "איזה נס! לולי השלג, במה הייתי משפשף את האוזן הקפואה?…"
ובודאי שאנחנו בצד של אשתו שצחקה עליו שלו לא היה שלג, גם האוזן לא היתה קופאת…
ובטח ובטח שאנחנו יודעות שהמלחמות הקשות שמתמודדת עימן המדינה, הן דווקא בגלל שהיא קמה.
אבל בכל מקרה,
החייל הפשוט הלוחם בשטח, הוא ודאי 'תינוק שנשבה' בידי המערכת – וזה קשה, ומפחיד וכואב…
אז ליבנו איתם ותפילותינו לשלום כל עם ישראל, ולשלום כאן בארץ הקודש.
אבל יש עוד משהו שדווקא הפרשה הזאת 'במדבר' חיזקה אותי:
המדרש אומר "בשלושה דברים ניתנה תורה, באש במים ובמדבר"
יש המון מה לומר על המדרש היפה הזה,
אבל נקודה קטנה שמחזקת אותנו בכך שהתורה נתנה דווקא במדבר.
תארו לעצמכם כנס הפקה של משהו גדול. אבל ממש ממש גדול.
אתה דבר ראשון מחפש 'לוקיישן' טוב, כזה שיביע את הערכים נכון, ישדר את המותג ויהדהד את המסרים.
כל העולם כולו בידיים של הבורא יתברך, ברגע אחד היה יכול להקפיץ את עם ישראל כולו לארץ המובטחת, לארגן אותנו יושבים טוב טוב סביב מקום המקדש ולאפשר למעמד ההסטורי הגדול בעולם לקרות במקום הכל כך מתבקש.
אבל לא! הקב"ה נתן לנו את התורה במדבר.
מדוע?
משום ש"אין אומתינו אומה אלא בתורתה", כמו שטבע רבי סעדיה גאון אין משפט המפתח הזה שלנו.
תכל'ס, במה אנחנו 'עם'?
בתורה.
אז נכון שיש מי ששומר על הארץ הזאת במצב שנוצר, וכמו שאמרנו לכל יחיד ויחיד מהם – שעושה מה שעושה כדי להגן על חיי יהודים – וודאי שכרו רב.
אבל… במי ששומר על ה'עם'?
כוחו גדול בעשרות מונים!!!
ועם נלך עוד צעד קדימה, כמו שאמרה גב' שולמית שחור:
אנחנו נביא את ה'עם' כדי שיהיה על מי להגן…
אז יש מי ששומר על נצחיותו של 'העם'
אבל את, בדיוק את שקוראת את המילים הללו
מביאה, או בעז"ה תביאי, את העם בעצמו
וזה ענק! הכי ענק שיכול להיות!!!
אז קדימה,
לזקוף את הגב
להיכנס למטבח ולהכין את הבלינצ'עס הכי מתוקים שיש.
(ואם תשמעו את ההרצאה של הרבנית מנוחה לוי, מהנסיעה למירון – גם לכן ידגדג באצבעות להכין אותה!)
ובעיקר
להתפלל לבקש ולהתחנן לה'
שנזכה ויהיה חלקינו
בדבר הכי משמעותי של העם היהודי
שנהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך לשמה
שבת שלום וחג שמח,
לאה
