חשבתן פעם מדוע זאת המילה שנבחרה לייצג את האנושות? 'אדם' – כמובן, משום שגופו נלקח מן האדמה. ובכל זאת… כולנו יודעים שהאדמה זה דווקא החלק 'הפחות מלהיב' של הבריאה האנושית המופלאה, אז מדוע דווקא המילה הזאת נבחרה לייצג אותו.

גם בסוגית עגלה ערופה הפסוק משתמש דווקא בלשון הזאת: (גברים כ"א א'):

"כי ימצא חלל באדמה"

ומסביר המהר"ל* מדוע דווקא לשון אדמה – ומדוע האדם נקרא דווקא על שם האדמה?

משום שהאדמה, כל היתרון שלה, זה הפוטנציאל שיש לה להצמיח. לולי הגשמת הפוטנציאל אין לה שום ערך.

וזה בדיוק משמעות החיים – קיום הייעוד שלנו ומימוש הפוטנציאל האישי בכל רגע נתון. התורה הקדושה מזכירה לנו את זה דווקא בעניין של עגלה ערופה להדגיש לנו כמה ערך יש לנו בחיי אדם. זה לא רק חיים של מערכת משוכללת ככל שתהיה, אלא טמון כאן פוטנציאל עשיה. רק בורא עולם הוא הקוצב חיים. מציאות של קיצור חיים בידי אדם היא חמורה ודורשת התייחסות משמעותית על מנת להדגיש את האסון שבדבר.

***

קשה לי לכתוב על משמעות החיים וחשיבותן מבלי להוסיף כמה מילים אישיות.

השבוע נלב"ע חמי הגאון רבי יונה ראם זצ"ל. לא באתי במילים הללו להספיד או לנסות לתאר את גדלותו. קטונתי. ובכל זאת, אני מנסה לקחת נקודה אחת שמתאים לזכות ולקחת בימי השבעה, הימים המסוגלים לקבל השפעה מהנשמה הגדולה –

וודאי שאין מתאים לבמה חשובה זאת, מלספר על החיות המיוחדת שהיה שואב מהתורה הקדושה.

אני לא מדברת על זה שבכל הזדמנות תמיד היה ישוב רכון ליד הסטנדר ולמד… לא מדברת על כל הקיום המינימלי שענייני העולם הזה… אבל כן רוצה לספר על המציאות המופלאה הזאת שתמיד, אבל תמיד, היה מוצא את הדרך איך להגיע למקום האהוב עליו כל כך: שיח בדברי התורה הקדושה. לא משנה מה הסיטואציה, תמיד הגיע הרגע שאמר "והנה בואו תשמעו מה אומר הגאון על…" או הכלי יקר או הרמב"ן או החתם סופר ועוד ועוד ועוד… תמיד דברים מאירים עיניים, מתוקים ללב ומשיבים נפש. שמעתי אתמול שבפעם האחרונה שפינו אותו לבית החולים הגיע פרמדיק חובש כיפה. תוך כדי שהוא מחבר את מכשיר הא.ק.ג. חמי זצ"ל, בנעימות שהיתה כל כך אופיינית לו, ביקש לנצל את הזמן לשמוע 'ווארט' יפה… וכך אמר ווארט אחר ווארט והפרמדיק בודק שוב ושוב האם ייתכן שהא.ק.ג המשתולל בפראות משקף את ליבו של היהודי הזה שעסוק בדברי תורה… הוא יצר קשר עם המוקד לחבור במהירות לטיפול נמרץ – וכך הובל לבית חולים גופו – במצב קריטי, אבל ברוחו עסוק בטל חיים כפשוטו.

כל איש רפואה היה כמובן מתקבל בתודה חמה ובברכות – אבל אם היה זה רופא דתי, זה היה מצוין. היתה לו הדרך לשלם לו כגמולו הטוב: לשתף אותו ב'ווארט':)

מבחינתו, אין מצב שיש מישהו שלא ממש מתענג ממתיקות דברי התורה הקדושה. כאלו היו חייו תמיד. זה מה שזוכרים כל הצאצאים, הנכדים והנינים הרבים ב"ה ובלעה"ר. כמה מתוקה התורה, כמה חיות אמיתית יש בה.

וכשאלו היו החיים, כשכל רגע ורגע נוצל באופן מושלם כל כך, לא פלא שזכה להשיב חזרה את הנשמה לבורא עולם בדרך כל כך מיוחדת. עשרות מצאצאיו היו איתו בימים האחרונים. במעמדות מרגשים שוב ושוב של קבלת עול מלכות שמים, תפילות של ייחוד השם ופרקי אמונה. שירים מרגשים ותפילות של קרבת אלוקים. כמו מלאך היה כשהשיב נשמתו השמימה. אין לי אפילו את המילים לתאר את הקדושה שהיתה נסוכה ושרויה בחדר. הידיעה שה' הוא האלוקים, הוא הקוצב חיים לכל חי והוא הנוטל את הפיקדון במועד המדוייק.

רק הכרה מושלמת וייקור של כל רגע בחיים, היא הנותנת להגיע לאותו רגע אחרון בשלווה שכזאת.

קשה לחשוב שלא נזכה לחיות המענגת הזאת שוב,

להמחשה הברורה של "כי הם חיינו" הם ותו לא…

לסמל והדוגמא לדמות שכל כולה מעוצבת במדויק על פי התורה הקדושה

וכל צעד וצעד שלו מדוייק לפי דרכיה-

קשה.

אבל אם נזכה ללמוד ולאמץ את ההנהגות הגדולות הללו – והיתה זאת נחמתינו.

מתפללת שנזכה כולנו למלא כל רגע ורגע בחיינו האישיים

נזכה להיות זקנים ושבעי ימים,

נדע לנצל את מתנת החיים היקרה – בכל רגע ורגע,

ולמנוע, חלילה, חללי זמן מחיינו

בשורות טובות ושבת שלום,

לאה