נחלקו הפוסקים בקשירה שאין דעת האדם לפותחה לעולם, אבל לא מפני שרוצה שתתקיים לעולם אלא מחמת שזורק את כל הקשר ולא אכפת לו ממנו, האם נחשב קשר של קיימא.

ולדוגמא לקשור את שקית האשפה בקשר על קשר אפ' שהוא רפוי קצת, שבזה אפ' שלא חשיב מעשה אומן מ"מ לכאו' יש לאסור כיון שלא יפתח את הקשר לעולם.    

וכן יש שקושרים טיטולים בשקית וזורקים אותם אח"כ לפח שלכאו' צריך להזהר שלא ללפף את השקית כמו חוט ולקושרה על עצמה כיון שזה קשר שמתקיים מעצמו, וכל שכן שלא לקשור קשר על קשר, שהרי אין דעתו להתירו בתוך שבעה ימים אלא דעתו שיהא כך לעולם וקשירה לעולם היא חמורה ולכמה ראשונים היא איסור תורה אפ' בקשר הדיוט.  

אמנם לדעת הרבה פוסקים כיון שמשליכה לאיבוד נחשב כמו דעתו להתירו שאין דעתו שהקשר יתקיים ולשיטתם מותר לקשור את השקיות אשפה או הטיטולים אם זורק אותם לפח בתוך 24 שעות ואז לא אכפ"ל שיפתח הקשר בתוך הפח.

ולמעשה כיון שבקלות אפשר להזהר לקשור רק את שתי הקצוות בקשר אחד בצורה רפויה שזה לא נחשב כלל לקשר וכן אפשר לא לקשור כלל, ודאי שעדיף להזהר ולא לקשור כלל.

ומי שמניח לחם בשקית בתוך הפח וקושר את השקית שלא יצא ממנה הלחם ויתפזר, זה ודאי אסור לכל הדיעות כיון ששם יש לו ענין בקיום הקשר לאורך זמן שלא יתבזה הלחם כל זמן שהוא בפח.

 _____________________________________________

המקור:  לכאו' יש ראיה לאסור בזה מרש"י בסוכה לג:  שכתב מפורש שלקשור את הלולב ביו"ט בקשר ע"ג קשר אסור מפני שהוי קשר של קיימא שאינו חושש להתירו עולמית. ומאידך יעוין בשו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א סי' ה' שדן שם איך היה מותר לקשור לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, ביומא סז.  ותירץ שם שלא הוי של קיימא וזה לכאו' לא אתי לפי רש"י, [אא"כ נחלק כדלהלן שמראש לא צריך את הקשר חזק ולכן לא דמי ללולב], ועוד תירץ באופ"א שהוי מלאשצל"ג, יעוי"ש. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח' ט"ו סי' יז שרוצה לדחוק ברש"י ולפרשו באופ"א, וכן הביא את החת"ס שהיו מורישים לולביהם לבניהם, ולכן רצו שישאר קשור. והצי"א לא התיר בקשר ממש אלא רק בנידון השאלה ששאלוהו, ושם יש עוד צדדים להקל בזה,  ובשו"ת מנחת שלמה תנינא ב-ג סי' יט שחילק שבלולב בשעת הקשירה רוצה הקושר בקשר שיהיה אגוד טוב וחזק ורק אח"כ לא אכפ"ל אם יפתח ולכן חשיב קשר שלא קיימא, משא"כ הכא שלא אכפ"ל כלל על עצם הקשר, ולכן חזר בו ונטה להתיר אפ' בקשירת שקיות וכדו'. [ולפ"ז א"ש המהרי"ל דיסקין עם רש"י בסוכה]. והובא גם בשש"כ פ' לה הע' סז. וראה עוד במנח"י ח"ח סי' כז. שגם נטה להתיר בזה שלא חשיב קיימא,   וראה עוד בריב"ש סי' קכב מש"כ בזה וגם בדבריו נראה שמחמיר דווקא היכא שצריך לקשר שיהיה חזק בשעת הקשירה ואח"כ לאחר החג לא חושש להתירו, אבל אם מראש לא צריך לקשר שיהיה חזק כלל יתכן שמותר.

לשאלות/הערות/הארות- hilchotshabatn@gmail.com