כתוב בפרשה שקורח אמר "מדוע תתנשאו על קהל ה'".
יש כאן דבר מאוד מעניין. כתוב שמשה רבינו היה עניו מכל האדם ובדיוק על משה קורח אמר שהוא מתנשא על קהל ה'.
יש כאן משהו מאוד עמוק בהשקפה של קורח בעבודת ה'.
רש"י אומר שקורח סבר שמגיע לו בצדק לקבל את הכהונה. אך ההשקפה האמיתית היא שכל אדם צריך לעבוד את ה' במקסימום של הכוחות והיכולות שלו, שקיבל משמיים וזוהי הפיסגה שאליה האדם יכול להגיע בעבודת ה' שלו.
משה רבינו היה העניו מכל האדם – הוא הסתכל על המקסימום של החובה המוטלת עליו בתפקיד שלו – מנהיג ישראל, וביצע את זה כעבד נאמן. הוא לא ראה בזה גדולה.
קורח לעומת זאת ראה בשררה וכהונה משהו עם משמעות בפני עצמה וזוהי טעותו – אך הפסגה של האדם היא לעשות בכלים והיכולות שלו את המקסימום שיכול לעשות וכשעושה זאת אין מושלם וגדול ממנו. 

לתגובות: (אשמח אפליו בקצרצרה…) tzipwand@gmail.com