השנה היה לנו הרבה יותר קשה לחזור לשיגרה. תמיד קשה לחזור לשגרה אחרי פסח, אבל השנה היה לנו קשה מתמיד. היתה לנו תקופה כל כך מעורבבת ולא פשוטה, של ערב פורים עם ערב פסח, של טילים ואזעקות לאורך היום והלילה, עם ילדים בבית ועבודה מהבית,  כשאנחנו מנסות לתמרן בקושי בין לבין לבין….

הנחיתה היא לא קלה, וזה בסדר שהיא לוקחת זמן. לוקח זמן לגוף להתאושש, ולוקח זמן לנפש לאסוף את עצמה, וצריך לאפשר להם את ההתאוששות עם סבלנות ואורך רוח…

עם ההתאוששות כולנו מנסות לחזור להרגלים הטובים של השגרה שקצת נעלמו להם בתוך כל הבלגן שחוינו. איך אנחנו יכולות תוך כדי החזרה לחיים, לבסס לעצמנו בחזרה את ההרגלים הטובים שאנחנו חפצות בהם?

אנחנו צריכות להסתכל על החיים שלנו ולראות איזה דברים חשובים לנו, ורצון ה' הוא שנגיע אליהם אבל אנחנו לא מצליחות להגיע אליהם. מצד אחד אנחנו רוצות להגיע אליהם ומבינות עד כמה הם חשובים ונחוצים ויקרים בעיני ה', ומצד שני אף פעם אין לנו מספיק כח ומספיק זמן בשבילם. עבור הדברים החשובים האלו שאנחנו רוצות לבסס אותם כהרגלים טובים בשגרה שלנו, אנחנו צריכות לייצר "תשתית" טובה במציאות החיים שלנו. תשתית שיש לה אחיזה במציאות באמצעות תכנון של זמן ומקום שיהיה לנו נעים להיות בהם.

אנחנו צריכות לתכנן מראש זמן ומקום ספציפיים, לא כלליים ולא מעורפלים, ובתוך הזמן והמקום הזה לתכנן את האופן שבו יהיה לנו נעים לבצע את מה שאנחנו רוצות לבצע. לייצר לנו תשתית נעימה ומהנה לביצוע שתתמוך בהרגל הזה ותתן לו קיום והמשכיות.

יש לנו הנחיה בפרשה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם " (ויקרא י"ח,ה')

מבאר ה"נתיבות שלום": "שראשית ענין וחי בהם היינו בקיום המצוות שיקיימן בחיות, שכל מצוה שיהודי מקיים יקיימה בהתלהבות ובחיות כל הגוף והאיברים, בבחינת כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך… כי התענוג של גן עדן שבו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, נמשך מהתענוג והחיות שיש ליהודי בקיום המצוות בעולם הזה, על ידו זוכה לתענוג של עולם הבא ליהנות מזיו השכינה. אש הגהינום נוצרת מאש התאווה לעבירה בעולם הזה, וגם תענוג עולם הבא מקורו מהתענוג והחיות שיש ליהודי בעולם הזה בקיום המצווה שמקיים וחי בהם ולא שימות בהם, ואז וחי בהם לעולם הבא… ".

יש להקב"ה ענין כזה שנעשה את רצונו בחיות, בשמחה ובהתלהבות. עם השמחה הזו קונים את שני העולמות, גם עולם הזה וגם עולם הבא. השמחה הזו לא אמורה לבוא מעצמה, כי אם היא היתה אמורה לבוא מעצמה לא היינו מצווים עליה. זאת שמחה שעובדים עליה ובוחרים בה כאשר מתבוננים איך לייצר לנו תשתית נעימה לביצוע רצון ה', ואיך נקיים את "וחי בהם".

לכל אחת יש את הדרך שלה להגיע לשמחה במה שהיא עושה, וכל אחת צריכה לבדוק מה מתאים לה, ומה נעים לה.

אם לשם דוגמא הבנת שחשוב שתעשי פעילות ספורטיבית כלשהי, תחשבי מתי הכי נכון לך לעשות אותה, באיזה זמן ביום או באיזה זמן בשבוע , ואיזה סוג של פעילות הכי מתאים לך לעשות. איזה פעילות את אוהבת לעשות? הליכות? סטודיו? שחיה לילית? מתחת לכותרת הזאת שנקראת פעילות גופנית יש המון תתי אפשרויות של פעילויות, ואת צריכה לבחור מתוכן את האפשרות שהכי נכונה ומתאימה לך כרגע.

אם ככה תעשי וככה תחיי, אז אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא : "על ידי וחי בהם בקיום המצווה בעולם הזה זוכה לוחי בהם לעולם הבא".

משפט שכדאי לזכור: הרגל טוב מתקיים כשיש לו תשתית של זמן ומקום שנעים להימצא בהם!

 לתגובות: sf5744138@gmail.com