זה אמיתי???
שלום יקרות,
בדרך כלל, כשאני שומעת רעיון יפה בשולחן שבת, מתלווה לעונג גם תחושת החמצה.
חבל, אם הייתי שומעת את זה קודם – יכולתי לכתוב את זה ב'חלקינו'…
אבל הפעם זה היה אחרת.
הרעיון היפה על בנות צלופחד ממשיך להיות אקטואלי גם בפרשה השבוע הזה.
אז הנה אני איתו כאן, לכל מי שיש לה חשק לשמוע משהו מענג,
ובסופו, יש גם פרגון גדול לנו, עם הנשים:)
יש לכן 2 דקות של סבלנות לעקוב אחרי כמה מילים טיפה עיוניות?
קדימה! שווה כל שקל:)
(וסתם בשביל התרגיל, תעצמו עיניים ותחשבו על זה שהילדים/האחים שלנו שוחים בתוך סוגיות מורכבות פי כמה בגיל עשר… שלא לדבר על בחורי הישיבות ואברכי הכוללים…)
הגמרא (ב"ב קיט) כותבת על עניין בנות צלופחד שהן טענו גם טענת בן בכור. הן טענו שאביהן היה בנו בכורו של חפר, ולכן מגיע לו לנחול פי שניים בנחלה.
והשאלה, מדוע הן היו צריכות לבוא ולדרוש את הנחלה?
מדוע לא הביאו ליורשותיו של צלופחד בנו בכורו של חפר, את הנחלה באופן טבעי?
התשובה נעוצה בעיקרון מיוחד בענייני ירושת בכור.
ירושת בכור נלמדת מהמילים 'בכל אשר ימצא לו'. דהיינו – רק בנכסים 'ממשיים בנכסי האב המוריש' לא בדברים שאין להם עדיין קיום. הלשון התלמודית היא "ראוי" מול "מוחזק"
לדוגמא: נכס של אדם – זה משהו שהוא 'מוחזק' בו, אבל כרטיס פיס שהזכיה בהגרלה היתה אחרי פטירת האב- זה רק 'ראוי' ולא מוחזק, משום שהמוריש עדיין לא זכה בנכסים ולכן לא חל עליו דין ירושת בכור (היורש פי שניים)
עכשיו השאלה היא מה הדין של הבטחת נחלת הארץ.
האם היא בגדר 'מוחזק' או בגדר: 'ראוי' בלבד?
והתשובה:
תלוי את מי שואלים:)
היו כאלו בעם ישראל (גברים, רק גברים…), שלא ממש 'קנו' את ההבטחה…
הם אמרו 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'
אבל הנשים?
הנשים זה משהו אחר!
הנשים האמינו והרגישו שהארץ כבר 'מוחזקת' אצלן ממש.
לנשים יש את הכח הזה – לראות בחוש גם את ההבטחות של בורא עולם!
להבין שכשהשי"ת מבטיח לנו את ארץ ישראל, זה אמיתי! זה קיים! זה מוחשי!!!
זה מוחזק לגמרי!!!
ואולי זה מה שרש"י אומר בפרשה הקודמת על עניין סמיכות פרשת המרגלים לפרשת בנות צלופחד:
"על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ,
האנשים אומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה,
והנשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה' "
הנשים ראו בהבטחת הבורא לאבות הקדושים על ארץ ישראל – נכס ממשי! הן הרגישו חיבה לארץ! הן הרגישו קשורות לנחלה המובטחת, ולכן הן טענו שמגיע לאביהן את הירושה מדין ירושת בכור – משום שזה לא רק משהו 'ראוי' אלא מוחזק ממש!!!
****
הרבה שמענו (וגם אנחנו מרגישות) שלאישה יש את כח האמונה.
זה אומר שיש לנשים את היכולת להרגיש ולחוות – גם את הדברים היותר מופשטים.
את ההבטחות, את הכוחות הנסתרים.
אישה יכולה לחוות ממש דברים שמעבר לחמשת החושים הבסיסים שלנו-
כמו שכלי 'מציאות מדומה' גורמים לנו לחוות דברים שלא באמת מוחשיים-
כך כוחה של האישה-
לחוש ולהרגיש – גם דברים שלא במציאות העכשווית.
לאישה יש כח. כח מיוחד לחוות גם את 'הדבר הבא'.
את 'ההבטחה', את 'הימים שיגיעו'…
דווקא בשעות קשות, כשכולם בוכים ומבקשים 'לשוב מצרימה'-
הן אלו המפיחות תקווה בעם-
באות אצל משה רבינו בבקשה "תנה לנו אחוזה"-
אנחנו אוהבות את הארץ!
אנחנו מאמינות בהבטחה,
יש לנו את זה כבר…
בימים האלו של גלות וחורבן,
נזכור את ההבטחה של 'כי ניחם ה' ציון' –
נזכור שיש לנו את הכח לא רק לחוות את הגלות – אלא גם את הרגשת הגאולה שבא תבוא.
כי אצלנו הבטחה היא ממשית
ממשית ומנחמת!
שבת שלום,
לאה
שלום יקרות,
בדרך כלל, כשאני שומעת רעיון יפה בשולחן שבת, מתלווה לעונג גם תחושת החמצה.
חבל, אם הייתי שומעת את זה קודם – יכולתי לכתוב את זה ב'חלקינו'…
אבל הפעם זה היה אחרת.
הרעיון היפה על בנות צלופחד ממשיך להיות אקטואלי גם בפרשה השבוע הזה.
אז הנה אני איתו כאן, לכל מי שיש לה חשק לשמוע משהו מענג,
ובסופו, יש גם פרגון גדול לנו, עם הנשים:)
יש לכן 2 דקות של סבלנות לעקוב אחרי כמה מילים טיפה עיוניות?
קדימה! שווה כל שקל:)
(וסתם בשביל התרגיל, תעצמו עיניים ותחשבו על זה שהילדים/האחים שלנו שוחים בתוך סוגיות מורכבות פי כמה בגיל עשר… שלא לדבר על בחורי הישיבות ואברכי הכוללים…)
הגמרא (ב"ב קיט) כותבת על עניין בנות צלופחד שהן טענו גם טענת בן בכור. הן טענו שאביהן היה בנו בכורו של חפר, ולכן מגיע לו לנחול פי שניים בנחלה.
והשאלה, מדוע הן היו צריכות לבוא ולדרוש את הנחלה?
מדוע לא הביאו ליורשותיו של צלופחד בנו בכורו של חפר, את הנחלה באופן טבעי?
התשובה נעוצה בעיקרון מיוחד בענייני ירושת בכור.
ירושת בכור נלמדת מהמילים 'בכל אשר ימצא לו'. דהיינו – רק בנכסים 'ממשיים בנכסי האב המוריש' לא בדברים שאין להם עדיין קיום. הלשון התלמודית היא "ראוי" מול "מוחזק"
לדוגמא: נכס של אדם – זה משהו שהוא 'מוחזק' בו, אבל כרטיס פיס שהזכיה בהגרלה היתה אחרי פטירת האב- זה רק 'ראוי' ולא מוחזק, משום שהמוריש עדיין לא זכה בנכסים ולכן לא חל עליו דין ירושת בכור (היורש פי שניים)
עכשיו השאלה היא מה הדין של הבטחת נחלת הארץ.
האם היא בגדר 'מוחזק' או בגדר: 'ראוי' בלבד?
והתשובה:
תלוי את מי שואלים:)
היו כאלו בעם ישראל (גברים, רק גברים…), שלא ממש 'קנו' את ההבטחה…
הם אמרו 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'
אבל הנשים?
הנשים זה משהו אחר!
הנשים האמינו והרגישו שהארץ כבר 'מוחזקת' אצלן ממש.
לנשים יש את הכח הזה – לראות בחוש גם את ההבטחות של בורא עולם!
להבין שכשהשי"ת מבטיח לנו את ארץ ישראל, זה אמיתי! זה קיים! זה מוחשי!!!
זה מוחזק לגמרי!!!
ואולי זה מה שרש"י אומר בפרשה הקודמת על עניין סמיכות פרשת המרגלים לפרשת בנות צלופחד:
"על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ,
האנשים אומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה,
והנשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה' "
הנשים ראו בהבטחת הבורא לאבות הקדושים על ארץ ישראל – נכס ממשי! הן הרגישו חיבה לארץ! הן הרגישו קשורות לנחלה המובטחת, ולכן הן טענו שמגיע לאביהן את הירושה מדין ירושת בכור – משום שזה לא רק משהו 'ראוי' אלא מוחזק ממש!!!
****
הרבה שמענו (וגם אנחנו מרגישות) שלאישה יש את כח האמונה.
זה אומר שיש לנשים את היכולת להרגיש ולחוות – גם את הדברים היותר מופשטים.
את ההבטחות, את הכוחות הנסתרים.
אישה יכולה לחוות ממש דברים שמעבר לחמשת החושים הבסיסים שלנו-
כמו שכלי 'מציאות מדומה' גורמים לנו לחוות דברים שלא באמת מוחשיים-
כך כוחה של האישה-
לחוש ולהרגיש – גם דברים שלא במציאות העכשווית.
לאישה יש כח. כח מיוחד לחוות גם את 'הדבר הבא'.
את 'ההבטחה', את 'הימים שיגיעו'…
דווקא בשעות קשות, כשכולם בוכים ומבקשים 'לשוב מצרימה'-
הן אלו המפיחות תקווה בעם-
באות אצל משה רבינו בבקשה "תנה לנו אחוזה"-
אנחנו אוהבות את הארץ!
אנחנו מאמינות בהבטחה,
יש לנו את זה כבר…
בימים האלו של גלות וחורבן,
נזכור את ההבטחה של 'כי ניחם ה' ציון' –
נזכור שיש לנו את הכח לא רק לחוות את הגלות – אלא גם את הרגשת הגאולה שבא תבוא.
כי אצלנו הבטחה היא ממשית
ממשית ומנחמת!
שבת שלום,
לאה
