חודש האהבה
המאמר הזה נכתב בשנה שעברה אבל הוא נהיה רק רלבנטי אלינו יותר ויותר בתקופה שבה חוסר הוודאות והיציבות מתעצם והולך מבית ומחוץ, והתחושה היא שאנחנו יושבים על חבית של אבק שריפה שבכל רגע עלולה להתפוצץ….
השבת נקרא את פרשת החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".
וכך מבאר ה"נתיבות שלום": "ראשון הוא לכם לחודשי השנה…כי חודש ניסן הוא החודש של אהבת ה' בחינת דודי לי ואני לו, שבו מתעוררת אהבת הקב"ה ליהודי ובו מסוגל יהודי לעורר בליבו אהבת ה'. וכמד"א במדרש (שיר השירים ב') שכאשר בא משה לומר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו היאך אנו נגאלין והלא כל ארץ מצרים מלאה בטינופי גילולי ע"ז שלנו, אמר להם משה כיון שחפץ הקב"ה לגאלכם אינו מביט בגילולי ע"ז שלכם… ולכאורה מדוע באמת אינו מביט בכל זה, אלא לפי שבעת ההיא נתעוררה האהבה, ומידת אהבה יש בה התפשטות שמתפשטת ומגיעה אפילו לאלו המלאים בטנופי גילולי ע"ז, שאין הקב"ה מביט על זה. וזהו ענין חג הפסח שהוא ראש השנה לאהבה. ומהאי טעמא היתה הקמת המשכן באחד בניסן, אף שהרי כבר נגמרה מלאכתו בכה' בכסלו… לפי שענין המשכן הוא גילוי גודל אהבתו יתברך לישראל".
חודש ניסן הוא חודש האהבה. החודש שבו עמ"י נגאלו ממצרים למרות שלא היו ראויים להיגאל אלא רק כי הקב"ה באהבתו רצה לגאול אותם, ובכל שנה ושנה יורדת בניסן ההארה הזו של גודל אהבת ה' אלינו בבחינת דודי לי ואני לו. אם חודש אלול הוא חודש של אני לדודי ודודי לי שבו נדרש מאיתנו לפתוח פתח תחילה, ואם כל השנה מובטח לנו שהבא ליטהר מסייעין בידו ,זאת אומרת נדרשת התעוררות מלמטה כדי שתהיה התעוררות מלמעלה, הרי שבחודש ניסן יש הנהגה מיוחדת של דילוג על הסדר הרגיל ויש התעוררות מיוחדת של אהבת ה' שמגיעה אלינו מבלי שאנחנו מצידנו צריכים להקדים לה התעוררות.
אבל אחרי שדודי לי – אני לו. כדי שנזכה לגילויי האהבה של ניסן אנחנו צריכות לפתוח את הלב שלנו לאהבה הזו. אי אפשר לאהוב בכח. אי אפשר לתת למישהו חיבוק בכח. אנחנו רק צריכות לאפשר לאהבה הזו להיכנס ללב שלנו. להיות בבחינת "ואני לו".
איך מתבטאת למעשה פתיחת הלב הזו? ע"י אמונה באהבה של הקב"ה אלינו. עם ישראל זכו להיגאל ממצרים (אלו שזכו) בזכות "ויאמן העם". הם האמינו למשה רבינו שלמרות שלא מגיע להם להיגאל, הקב"ה באהבתו חפץ לגאול אותם. גם אנחנו כדי להיגאל גאולה כללית ופרטית צריכות להאמין שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו.
למעשה זה אומר להשליך מאיתנו את כל המטען של הצער ועוגמת הנפש שאנחנו נושאות איתנו מהעבר, ולהאמין שכל הצער שעברנו בכללות ובפרטות עתיד להתהפך לטובה לגמרי, ואותו דבר להשליך מאיתנו את כל הדאגות וחוסר הוודאות שאנחנו נושאות איתנו מהעתיד, כי אמנם אנחנו חיות בתקופה שבה במיוחד חוסר הוודאות שולט בכל התחומים, אבל יש לנו וודאות אחת מוחלטת שהיא "הוודאי שמו כן תהילתו" – יש מישהו אחד בשמים שאוהב אותנו ומגלגל את כל המהלכים לטובתנו, ועליו אנחנו יכולות לסמוך ועל אהבתו אנחנו יכולות לבטוח.
מהמקום הזה שבו אין צער ועוגמות נפש מהעבר, ואין דאגות וחששות מהעתיד, אנחנו יכולות לקבל את הכח להתמקד בהווה – בתפקיד שנדרש ממני ברגע זה ושאותו הקב"ה מבקש ממני עכשיו, שהוא אף פעם לא מעבר ליכולת שלי! כמו שנכתב פה בשבוע שעבר הוא תמיד מותאם בדיוק ליכולת שלי! זה גם נקרא להאמין באהבה של הקב"ה אלינו כי אבא שאוהב את ילדיו לא דורש מהם משהו שלא מותאם ליכולת שלהם. (באופן אישי יש לי פתק שמוצמד לשולחן העבודה שלי שמזכיר לי כל יום שהקב"ה לא דורש ממני מה שמעבר ליכולת שלי…).
זאת העבודה של חג הפסח שמתחילה כבר מראש חודש ניסן. להאמין שהקב"ה אוהב אותנו, רוצה לגאול אותנו והולכים לקרות לנו באמת דברים ממש ממש טובים… זאת הסיבה שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, כי לחודש ניסן יש את הסגולה להיגאל גם כשלא ראויים אלא רק בזכות האהבה: "וזהו אומרם ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל כי בחודש הזה מתעוררת המידה של גודל אהבת ה' ואהבתו יתברך לישראל שהיא סוד הגאולה, הן גאולת הכלל והן גאולת הפרט, שכל יחיד יכול לצאת ממיצריו בחודש הזה". (שם).
משפט שכדאי לזכור: סוד הגאולה הוא האמונה באהבת ה' אלינו.
לתגובות: sf5744138@gmail.com
המאמר הזה נכתב בשנה שעברה אבל הוא נהיה רק רלבנטי אלינו יותר ויותר בתקופה שבה חוסר הוודאות והיציבות מתעצם והולך מבית ומחוץ, והתחושה היא שאנחנו יושבים על חבית של אבק שריפה שבכל רגע עלולה להתפוצץ….
השבת נקרא את פרשת החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".
וכך מבאר ה"נתיבות שלום": "ראשון הוא לכם לחודשי השנה…כי חודש ניסן הוא החודש של אהבת ה' בחינת דודי לי ואני לו, שבו מתעוררת אהבת הקב"ה ליהודי ובו מסוגל יהודי לעורר בליבו אהבת ה'. וכמד"א במדרש (שיר השירים ב') שכאשר בא משה לומר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו היאך אנו נגאלין והלא כל ארץ מצרים מלאה בטינופי גילולי ע"ז שלנו, אמר להם משה כיון שחפץ הקב"ה לגאלכם אינו מביט בגילולי ע"ז שלכם… ולכאורה מדוע באמת אינו מביט בכל זה, אלא לפי שבעת ההיא נתעוררה האהבה, ומידת אהבה יש בה התפשטות שמתפשטת ומגיעה אפילו לאלו המלאים בטנופי גילולי ע"ז, שאין הקב"ה מביט על זה. וזהו ענין חג הפסח שהוא ראש השנה לאהבה. ומהאי טעמא היתה הקמת המשכן באחד בניסן, אף שהרי כבר נגמרה מלאכתו בכה' בכסלו… לפי שענין המשכן הוא גילוי גודל אהבתו יתברך לישראל".
חודש ניסן הוא חודש האהבה. החודש שבו עמ"י נגאלו ממצרים למרות שלא היו ראויים להיגאל אלא רק כי הקב"ה באהבתו רצה לגאול אותם, ובכל שנה ושנה יורדת בניסן ההארה הזו של גודל אהבת ה' אלינו בבחינת דודי לי ואני לו. אם חודש אלול הוא חודש של אני לדודי ודודי לי שבו נדרש מאיתנו לפתוח פתח תחילה, ואם כל השנה מובטח לנו שהבא ליטהר מסייעין בידו ,זאת אומרת נדרשת התעוררות מלמטה כדי שתהיה התעוררות מלמעלה, הרי שבחודש ניסן יש הנהגה מיוחדת של דילוג על הסדר הרגיל ויש התעוררות מיוחדת של אהבת ה' שמגיעה אלינו מבלי שאנחנו מצידנו צריכים להקדים לה התעוררות.
אבל אחרי שדודי לי – אני לו. כדי שנזכה לגילויי האהבה של ניסן אנחנו צריכות לפתוח את הלב שלנו לאהבה הזו. אי אפשר לאהוב בכח. אי אפשר לתת למישהו חיבוק בכח. אנחנו רק צריכות לאפשר לאהבה הזו להיכנס ללב שלנו. להיות בבחינת "ואני לו".
איך מתבטאת למעשה פתיחת הלב הזו? ע"י אמונה באהבה של הקב"ה אלינו. עם ישראל זכו להיגאל ממצרים (אלו שזכו) בזכות "ויאמן העם". הם האמינו למשה רבינו שלמרות שלא מגיע להם להיגאל, הקב"ה באהבתו חפץ לגאול אותם. גם אנחנו כדי להיגאל גאולה כללית ופרטית צריכות להאמין שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו.
למעשה זה אומר להשליך מאיתנו את כל המטען של הצער ועוגמת הנפש שאנחנו נושאות איתנו מהעבר, ולהאמין שכל הצער שעברנו בכללות ובפרטות עתיד להתהפך לטובה לגמרי, ואותו דבר להשליך מאיתנו את כל הדאגות וחוסר הוודאות שאנחנו נושאות איתנו מהעתיד, כי אמנם אנחנו חיות בתקופה שבה במיוחד חוסר הוודאות שולט בכל התחומים, אבל יש לנו וודאות אחת מוחלטת שהיא "הוודאי שמו כן תהילתו" – יש מישהו אחד בשמים שאוהב אותנו ומגלגל את כל המהלכים לטובתנו, ועליו אנחנו יכולות לסמוך ועל אהבתו אנחנו יכולות לבטוח.
מהמקום הזה שבו אין צער ועוגמות נפש מהעבר, ואין דאגות וחששות מהעתיד, אנחנו יכולות לקבל את הכח להתמקד בהווה – בתפקיד שנדרש ממני ברגע זה ושאותו הקב"ה מבקש ממני עכשיו, שהוא אף פעם לא מעבר ליכולת שלי! כמו שנכתב פה בשבוע שעבר הוא תמיד מותאם בדיוק ליכולת שלי! זה גם נקרא להאמין באהבה של הקב"ה אלינו כי אבא שאוהב את ילדיו לא דורש מהם משהו שלא מותאם ליכולת שלהם. (באופן אישי יש לי פתק שמוצמד לשולחן העבודה שלי שמזכיר לי כל יום שהקב"ה לא דורש ממני מה שמעבר ליכולת שלי…).
זאת העבודה של חג הפסח שמתחילה כבר מראש חודש ניסן. להאמין שהקב"ה אוהב אותנו, רוצה לגאול אותנו והולכים לקרות לנו באמת דברים ממש ממש טובים… זאת הסיבה שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, כי לחודש ניסן יש את הסגולה להיגאל גם כשלא ראויים אלא רק בזכות האהבה: "וזהו אומרם ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל כי בחודש הזה מתעוררת המידה של גודל אהבת ה' ואהבתו יתברך לישראל שהיא סוד הגאולה, הן גאולת הכלל והן גאולת הפרט, שכל יחיד יכול לצאת ממיצריו בחודש הזה". (שם).
משפט שכדאי לזכור: סוד הגאולה הוא האמונה באהבת ה' אלינו.
לתגובות: sf5744138@gmail.com
