שלום כולן
סובבה ההשגחה העליונה ויצא לי להגיע בשבועות האחרונים כמה וכמה פעמים לבתי חולים. אחד הדברים הבולטים שם זה התמהיל המעניין של אחוז גבוה מאד של ערבים. לא, לא (רק) בנקיון ובתחזוקה אלא בכל שדרות העיסוקים כולל כמובן אחיות ורופאים. זה לא חדש, כידוע, אבל אני רוצה לציין איזה משפט של שיחה 'בשולי התופעה' הזאת. דיברנו על זה ומשהי, מלומדת ממש, ענתה: "בודאי. זה בגלל שהם מתחילים לימודי רפואה בגיל מאד צעיר ויש להם תנאי השתלבות עדיפים יותר על פני מקבילהם היהודים"
בום.
הרגשתי כמו איזה ברק שמאיר בעוצמה את היקום.
אני מניחה שהתיאוריה הזאת קיימת לא רק אצל אותה אחת, ומשכך – כנראה יש בזה גרעין אמת ומכל מקום, זאת תפיסה שמחלחלת באנשהו.
ובכל זאת, מעולם, אבל ממש מעולם, לא שמעתי שום דיבור המעורר מיגור התופעה הזאת. שלא לדבר על שום הסתה או קריאה או יוזמה או הפגנה או תנועה או עצירת תקציבים…
אתם דוגלים בשוויון? מה עם כמויות האזרחים הערבים שלא 'משרתים' בכלל?
אתם לא רוצים להפקיד בידיהם משימות ביטחוניות רגישות? תפדל. תנו להם לסלול תשתיות כבישים, או לשרת בבתי מרקחת, או כל דבר שתמצאו לנכון. אבל למה לפטור אותם ולאפשר להם יתרון משמעותי מול כל צעיר חילוני בגלל בעיות שהעולם הערבי יוצר סביבנו???
ואם כבר מעלים את העניין הערבי, אז שמתם לב לשיתוק שאחז את המדינה שבוע שעבר?
תחבורה ציבורית? במשורה.
בתי מרקחת? כמעט ואין.
ומנגד? דממת אלחוט, לא שמעתי שום קריאות ציבוריות, בקשה להתנצלות, או משהו בסגנון.
יש 'חג מוסלמי'. נקודה.
אותי אישית זה מטריד לא בגלל אותם שלושה ימים, אלא בגלל עצם המציאות הזאת. אני זוכרת בימים ששהיתי לצד בעלי בבית חולים בתקופת גל הפיגועים של לפני עשור. שהיתי בלילה בבית חולים וממש חששתי מה יקרה אם כל הצוות (שכולו היה ערבי) יחליט על סוג של השתלטות, משהו בסגנון של מה שאכן קרה בשמחת תורה…
אבל ברמה הלאומית אף אחד לא מוטרד מזה.
אתן יודעות מדוע? משום שהדיונים, המחקרים, הפורומים ל… והשולחנות העגולים למינהם עסוקים בדיונים על ה'בעיה' הדמוגרפית החרדית.
שימו לב מה שקורה כאן: בתי המשפט החליטו שערבים מצפונית לא יכולים לשרת ולכן הם פטורים מכל וכל, ואילו חרדים – משתמטים ללא סיבה.
מכאן ואילך דמם של החרדים הותר, ואיש הישר בעיניו יבזה, ירמוס, יחמוס, יעצור, יאסור, יקנוס ועוד.

שימו לב איך שבאווחת הגדרה אחת – התמונה משתנה מקצה לקצה.

את האמת, אנחנו יודעים
אנחנו יודעות שמצפונית הם לא יכולים לעמוד בפני הציבור החרדי.
לראות את הפריחה של ציבור לומדי התורה, את הברקים, הלהט והאנרגיות המופקות מ'סדר' מתוק בישיבות הקדושות,
את האור בעיניים של בחורי חמד ואברכי כוללים המסיימים עוד יום של עמל תורה,
את היופי של משפחות בתי תורה – זוגות בני שלושים עם 2 עגלות ועוד שלושה ארבעה ילדי חמד מתוקים – שגם כשהם רצים בין תחנות אוטובוס – האירוע  כולו מלא באחוות משפחה ממוגגת, בעוד שמקבילהם בעולם 'המערבי' עוד עסוקים בשאלות קיומיות של "עם מי לצאת הערב ולאיפה" כדי למלא עוד חלל…
קשה לשאת את האושר של עוד זוג קדוש הנישא כדת משה וישראל מול שברים של צעירים וצעירות חילוניים שעדיין לא החליטו בכלל האם משפחה זה משהו ששווה להקים…
וכמובן – את הנשים המדהימות הממלאות תפקידים מאתגרים בהצלחה – ודווקא מתוך מסירות אחראית, ערכים, אמונה וקידוש שם שמים – ועם הכל, גם מסיימות יום עבודה כדי להתחיל את המשמרת העיקרית שלהם… מול אלו שאין להם בעולמם אלא מילוי השעה הזאת, היום הזה, העולם הזה…
את מי שכל דקה מחייו ממיר למטבעות של נצח מול מי שכל דקה מחייו מאבד משמעות…
המצפון שלהם, או במילים אחרות, הנשמה היהודית שקיימת בכל אחד ואחד מהם – והלוואי ונזכה שבמהרה יפציע אורה וישובו לדרך האור והאמת – לא נותן להם שלא להשוות בסתר ליבם את החיים שלנו מול ה'כלום'
זה באמת קשה!
ולכן, הם 'בוחרים' בתפיסות חיים עליהם הם יכולים להמשיך לבסס את עולמם השקרי.

בפרשה שלנו, יש הארה עצומה שמאפשרת לנו להסתכל על החיים באור חדש. באור אמיתי וממלא בכח.
כתבתי את זה לא פעם, אבל לי זה נותן כל כך הרבה חוסן שאני מרשה לעצמי לכתוב את זה שוב, את המאמר הנפלא ובהבנה מדהימה לנפש האדם
של הגאון רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל:
"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר…)

כל אחד מחפש 'להשוות' את עצמו עם הסביבה. על מנת להשוות חייבים למצוא 'מכנה משותף'.

זאת הבחירה שלנו, מה יהיה אותו מכנה משותף!!!

כשהמרגלים, הענקים באדם, הגיעו לארץ וראו את ה'ענקים בגופם' – הטעות היתה בעצם ההשוואה במימד הגודל.

ה"ונהי בעיננו כחגבים" – הופכת אותנו באמת לכאלו… "וכן היינו בעיניהם".

מי שצריך להחליט מה שווה יותר: יהלום או אבטיח, והוא בוחר במימד המשקל להשוואה –
מחמיץ בענק!!!

נכון שאבטיח שוקל הרבה יותר, אבל למה בחרת להשוות את המשקל, ולא נניח את החיתוך והבוהק…

העובדה שהמרגלים מדדו את עצמם מול הענקים ב'קילואים' – על זה הם נתבעו!

****

נכון, אנחנו בתקופה קשה מאד. הארץ מוצפת בהסתה
אבל ככל שנפנים ש'עיצוב תודעה' זה הבסיס ממנו הכל מתחיל,
כך נקבל כח כדי לעמוד איתן מול הצונאמי הזה.
מנסים לרמוס את כבודם של לומדי התורה?
בואו נבין מה המדדים היקרים באמת של החיים, מה הערכים שבזכותם העולם קיים, ואיזוהי הדרך לצלוח את חיי העולם הזה –
או אז, הדיבורים שלהם פשוט 'יחלפו' לנון מעל הראש כמו שקשוק של גלגלי רכבת ברקע.
לא נעים
אבל בואו נחליט – שגם לא נורא…

מתפללת לה' שייתן לנו את הכח לעמוד גם בזה

ובמהרה בימינו נזכה לקיום הנבואה של 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'

שבת שלום

לאה