יותר מהקרבנות
הרמב"ן ז"ל בכותבו על עניין הקורבנות כותב: "וכל קורבן לשון קריבה ואחדות".
"סוד הקורבנות הוא כי בסגולתה 'לקרב ולאחד'… ללא כל חוצץ, ללא כל פירוד. עד ה' ממש."
הסגולה של הקרבן היא הסוד שלו, לגרום לאדם להגיע עד ה' יתברך ממש, בלי שום חציצה ופירוד! כלומר, מהותו של כל קרבן היא היכולת לגרום לקרבה עצומה בין המקריב לבין הקב"ה.
האם ניתן להעלות כזאת על הדעת?
אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
כאשר יהודי זוכה להקריב קרבן, הריהו זוכה להיתדבק ממש ממש בשכינה הקדושה.
…
כאשר הלינו קרח ועדתו על משה רבנו, ודתן ואבירם סרבו לעלות אל משה, מגלה לנו התורה כי משה רבנו נצטער עד מאד על כך. "ויחר למשה… ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם…"
רש"י מפרש שני פירושים בבקשתו של משה אל ה':
"אל תפן אל מנחתם" – אל הקטורת שהם עתידים מחר להקטיר.
ומדרשו: לכל יהודי יש חלק בקרבנות הציבור; בקרבן התמיד המוקרב לרצון בוקר וערב, בקרבנות המוספין ועוד.
משה רבנו מבקש בקשה מיוחדת, שהחלק של כל בעלי המחלוקת הזו, לא יתקבל לפני ה' כלל. שאש המערכה המאכלת את הקרבנות תניח לחלקים של בעלי הדבבה ולא תשרוף אותם.
מדוע?
כי הקרבנות גורמים לקרבה עצומה בין יהודי לאלוקיו.
וכאשר יהודי דבוק בשכינת ה' הרי אין כל מזיק יכול להרע לו.
כרגע, כשמשה מבקש להשכין את השלום בחזרה בעם, להשיב לב ישראל על אביהם שבשמים ולאמונה בה' ובמשה עבדו – הוא מוכרח לבקש שהקרבן שלהם לא יתקבל.
כדי שיראו כל העם וייראו!
"סוד הקורבנות הוא כי בסגולתה 'לקרב ולאחד'… ללא כל חוצץ, ללא כל פירוד. עד ה' ממש."
הסגולה של הקרבן היא הסוד שלו, לגרום לאדם להגיע עד ה' יתברך ממש, בלי שום חציצה ופירוד! כלומר, מהותו של כל קרבן היא היכולת לגרום לקרבה עצומה בין המקריב לבין הקב"ה.
האם ניתן להעלות כזאת על הדעת?
אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
כאשר יהודי זוכה להקריב קרבן, הריהו זוכה להיתדבק ממש ממש בשכינה הקדושה.
ומה נעשה עתה, כשחרב בית מקדשנו ואין לנו קרבנות?!
משחרב בית המקדש יש לנו את התפילה!
מזה נבין גודל עניין התפילה וסודה אשר אמרו חז"ל: "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות".
– – –
מי יכול להשיג רוממות התפילה! אמצעי ישרה להתקרבות, להתאחדות, לשם המיוחד לבדו!
ואם כי מצוות התפילה היא רק מצווה דרבנן לכמה ראשונים, אבל פעולת סגולתה הלא אין כמוה!
וכך כתוב בפירוש בספר "דעת תורה": "האמנם כי סוד כל המצוות הרי הן 'לקריבה ואחדות' ועל כולנה הלא הן הקרבנות אשר הן מיוחדות לעניין זה… שהרי כל שמה 'קרבן' על עניין זה נקראית. ותפילה, כבר נתבאר כי גדולה היא עוד יותר מן הקורבנות הלא די בזה להכיר רוממות התפילה ומה מעשיה!"
…
אמרו חז"ל במסכת ברכות: "אין עמידה אלא תפילה". רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שעם ישראל זכו לקבל ולחדש את דיני פסח שני באמצעות התפילה. "שבא משה לומר להם [לאנשים הטמאים לנפש שבאו לשאול "למה ניגרע?"] שיתפללו לה' מעומק ליבם על זה, ועל ידי הצעקה והתשוקה ימשכו את דבר ה'… וכן היה שפעלו בתפילתם התחדשות הדין מהקרבת פסח שני".
אומר הרב קלינמן לאור זאת: "רואים אנו שכשיש באדם הכרה פנימית שדבר פלוני חסר לו, והוא מבקש על כך מתוך השתוקקות אמיתית – זוכה הוא לסיעתא דשמיא מיוחדת, עד שגורר כביכול גילוי שכינה!"
הקרבן מרומם את המקריב לדרגת דבקות נפלאה
והתפילה – מסוגלת לגרור השראת שכינה וחידוש דינים.
מה לך חסר?
הפסיקי להתייסר!
צעקה
ותשוקה
לק-ל עליון
ימשכו שפע ופדיון
ושכינה קדושה
והוראה חדשה
במילה
של תפילה!
הרמב"ן ז"ל בכותבו על עניין הקורבנות כותב: "וכל קורבן לשון קריבה ואחדות".
"סוד הקורבנות הוא כי בסגולתה 'לקרב ולאחד'… ללא כל חוצץ, ללא כל פירוד. עד ה' ממש."
הסגולה של הקרבן היא הסוד שלו, לגרום לאדם להגיע עד ה' יתברך ממש, בלי שום חציצה ופירוד! כלומר, מהותו של כל קרבן היא היכולת לגרום לקרבה עצומה בין המקריב לבין הקב"ה.
האם ניתן להעלות כזאת על הדעת?
אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
כאשר יהודי זוכה להקריב קרבן, הריהו זוכה להיתדבק ממש ממש בשכינה הקדושה.
…
כאשר הלינו קרח ועדתו על משה רבנו, ודתן ואבירם סרבו לעלות אל משה, מגלה לנו התורה כי משה רבנו נצטער עד מאד על כך. "ויחר למשה… ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם…"
רש"י מפרש שני פירושים בבקשתו של משה אל ה':
"אל תפן אל מנחתם" – אל הקטורת שהם עתידים מחר להקטיר.
ומדרשו: לכל יהודי יש חלק בקרבנות הציבור; בקרבן התמיד המוקרב לרצון בוקר וערב, בקרבנות המוספין ועוד.
משה רבנו מבקש בקשה מיוחדת, שהחלק של כל בעלי המחלוקת הזו, לא יתקבל לפני ה' כלל. שאש המערכה המאכלת את הקרבנות תניח לחלקים של בעלי הדבבה ולא תשרוף אותם.
מדוע?
כי הקרבנות גורמים לקרבה עצומה בין יהודי לאלוקיו.
וכאשר יהודי דבוק בשכינת ה' הרי אין כל מזיק יכול להרע לו.
כרגע, כשמשה מבקש להשכין את השלום בחזרה בעם, להשיב לב ישראל על אביהם שבשמים ולאמונה בה' ובמשה עבדו – הוא מוכרח לבקש שהקרבן שלהם לא יתקבל.
כדי שיראו כל העם וייראו!
"סוד הקורבנות הוא כי בסגולתה 'לקרב ולאחד'… ללא כל חוצץ, ללא כל פירוד. עד ה' ממש."
הסגולה של הקרבן היא הסוד שלו, לגרום לאדם להגיע עד ה' יתברך ממש, בלי שום חציצה ופירוד! כלומר, מהותו של כל קרבן היא היכולת לגרום לקרבה עצומה בין המקריב לבין הקב"ה.
האם ניתן להעלות כזאת על הדעת?
אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
כאשר יהודי זוכה להקריב קרבן, הריהו זוכה להיתדבק ממש ממש בשכינה הקדושה.
ומה נעשה עתה, כשחרב בית מקדשנו ואין לנו קרבנות?!
משחרב בית המקדש יש לנו את התפילה!
מזה נבין גודל עניין התפילה וסודה אשר אמרו חז"ל: "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות".
– – –
מי יכול להשיג רוממות התפילה! אמצעי ישרה להתקרבות, להתאחדות, לשם המיוחד לבדו!
ואם כי מצוות התפילה היא רק מצווה דרבנן לכמה ראשונים, אבל פעולת סגולתה הלא אין כמוה!
וכך כתוב בפירוש בספר "דעת תורה": "האמנם כי סוד כל המצוות הרי הן 'לקריבה ואחדות' ועל כולנה הלא הן הקרבנות אשר הן מיוחדות לעניין זה… שהרי כל שמה 'קרבן' על עניין זה נקראית. ותפילה, כבר נתבאר כי גדולה היא עוד יותר מן הקורבנות הלא די בזה להכיר רוממות התפילה ומה מעשיה!"
…
אמרו חז"ל במסכת ברכות: "אין עמידה אלא תפילה". רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שעם ישראל זכו לקבל ולחדש את דיני פסח שני באמצעות התפילה. "שבא משה לומר להם [לאנשים הטמאים לנפש שבאו לשאול "למה ניגרע?"] שיתפללו לה' מעומק ליבם על זה, ועל ידי הצעקה והתשוקה ימשכו את דבר ה'… וכן היה שפעלו בתפילתם התחדשות הדין מהקרבת פסח שני".
אומר הרב קלינמן לאור זאת: "רואים אנו שכשיש באדם הכרה פנימית שדבר פלוני חסר לו, והוא מבקש על כך מתוך השתוקקות אמיתית – זוכה הוא לסיעתא דשמיא מיוחדת, עד שגורר כביכול גילוי שכינה!"
הקרבן מרומם את המקריב לדרגת דבקות נפלאה
והתפילה – מסוגלת לגרור השראת שכינה וחידוש דינים.
מה לך חסר?
הפסיקי להתייסר!
צעקה
ותשוקה
לק-ל עליון
ימשכו שפע ופדיון
ושכינה קדושה
והוראה חדשה
במילה
של תפילה!
