יש לי SAY על המילה שלי?
נכון שזה עכשווי ומעודכן לדבר במונחים אוניברסליים?
לבחור ערכים כאלו, משותפים, לא מזיקים, שווים לכל נפש.
בואו נדבר על צחצוח שיניים (חשוב!), קיימות (גם!) ובטח, איך שכחנו "החור באוזון".
זה מה שהם מנסים לעשות לנו, לגרור אותנו למגרש שלהם ולהראות לנו שבעצם, העגלה שלהם לא כל כך ריקה, ושלא נחשוב… גם להם יש ערכים.
דווקא בגלל השיח 'המחבר' הזה,
יש לי הנאה מיוחדת כשאני מגלה פסוקים כאלה שדווקא מחדדים לנו את ההבדלים הגדולים בין מי ששומר תו"צ לבין מי שלא.
אז מה 'עשה לי את זה' השבוע?
כשקראתי את הפסוקים בענייני נדרים של בת / אישה.
אתן קולטות כמה זה מיוחד?
תראו לי מישהי אחת שלא מחוברת לדרך התורה, שמוכנה לכך שכשהיא אומרת מילה, אז אביה או בעלה יכולים לבטל את הדברים במחי משפט!
אין! והן לעולם לא תבנה את זה!
הן לא יכולות לקלוט את ה-ה-נ-א-ה שיש לנו, הנשים היהודיות, מעצם הידיעה שאנחנו משניות בהיררכיה. את העונג שמסבה לנו ההרגשה שבעצם יש משהו הנוטל חסות, גם על ההבטחות שאנחנו מפזרות בפינו.
גם בקמפיין הנוכחי חווינו את זה…
אמנם הגענו לסכום מרשים במיוחד,
אך היעדים שנלקחו מראש – היו גבוהים יותר, ונחוצים בהחלט…
היו חברות רבות שרצו להירתם יותר, אך חזרו אלינו שהבעלים לא חושבים כמותן…
ובעיני, זה אחד הדברים היפים פה!
תעזבו את זה שנכון יותר לשתף בעלים בשוטף, ואז אין ספק שהם ידחפו אתכן להחזיק את הארגון ולא ההפך,
תעזבו את זה שאנחנו לא סיפקנו חומרי הסברה למעגל השני,
זאת לא הנקודה, ולא על זה אני רוצה לכתוב עכשיו.
אני רוצה לכתוב שבעיני זה מדהים עצם העובדה שאישה מקבלת את מה שבעלה מחליט!
*****
אז מה?
אין לי רצונות משלי?
אין לי say אפילו לא על הדיבור שלי?…
ממש לא! יש לך אוהו מילה, הרבה יותר ממה שאת מאמינה!
רק שהדרך להשיג אותה היא לפעמים קצת אחרת.
אנחנו עובדות על זה להביא בקו שיעורים בנושא,
אבל בכל זאת שני דברים אני כותבת כאן,
שמי שמאמצת אותם כדרך חיים – עושה את הצעד הנכון!
- ההבנה שדרך התורה והדרך הנכונה והמתגמלת היא זאת המציבה את הבעל בראשות המשפחה, הפסוקים בפרשה שלנו זאת עוד הוכחה לכך…
- שיתוף, לאורך כל הדרך. מי שמשתפת לאורך כל התהליך – הסיכוי שבעלה יסכים למה שחשוב לה, גבוה עשרת מונים.
יש עוד המון מה לכתוב על זה, ולדבר, ולחשוב ולעשות.
אנחנו עושות מאמץ להביא בקו עוד שיעורים ואני מזכירה לכן שוב שהרבנית ולדמן מדברת על זה המון, וגרמה למהפך של ממש באלפי בתים.
אני מצרפת גם לינק לאתר דף הבית,
היה גליון נושא נפלא בשנה שעברה על העניין הזה,
ומאחר והחודש הגליון יתפרסם רק אחרי תשעה באב,
בימים הללו אנחנו נכנסים עמוק יותר לימי האבילות על החורבן.
חורבן הבית.
הדרך שלנו לחזק,
עוברת דרך חיזוק, ביסוס, פיתוח – הבתים האישיים שלנו.
והבית האישי של כל אחת,
חזק הרבה יותר
כל טוב ושבת שלום,
לאה
נכון שזה עכשווי ומעודכן לדבר במונחים אוניברסליים?
לבחור ערכים כאלו, משותפים, לא מזיקים, שווים לכל נפש.
בואו נדבר על צחצוח שיניים (חשוב!), קיימות (גם!) ובטח, איך שכחנו "החור באוזון".
זה מה שהם מנסים לעשות לנו, לגרור אותנו למגרש שלהם ולהראות לנו שבעצם, העגלה שלהם לא כל כך ריקה, ושלא נחשוב… גם להם יש ערכים.
דווקא בגלל השיח 'המחבר' הזה,
יש לי הנאה מיוחדת כשאני מגלה פסוקים כאלה שדווקא מחדדים לנו את ההבדלים הגדולים בין מי ששומר תו"צ לבין מי שלא.
אז מה 'עשה לי את זה' השבוע?
כשקראתי את הפסוקים בענייני נדרים של בת / אישה.
אתן קולטות כמה זה מיוחד?
תראו לי מישהי אחת שלא מחוברת לדרך התורה, שמוכנה לכך שכשהיא אומרת מילה, אז אביה או בעלה יכולים לבטל את הדברים במחי משפט!
אין! והן לעולם לא תבנה את זה!
הן לא יכולות לקלוט את ה-ה-נ-א-ה שיש לנו, הנשים היהודיות, מעצם הידיעה שאנחנו משניות בהיררכיה. את העונג שמסבה לנו ההרגשה שבעצם יש משהו הנוטל חסות, גם על ההבטחות שאנחנו מפזרות בפינו.
גם בקמפיין הנוכחי חווינו את זה…
אמנם הגענו לסכום מרשים במיוחד,
אך היעדים שנלקחו מראש – היו גבוהים יותר, ונחוצים בהחלט…
היו חברות רבות שרצו להירתם יותר, אך חזרו אלינו שהבעלים לא חושבים כמותן…
ובעיני, זה אחד הדברים היפים פה!
תעזבו את זה שנכון יותר לשתף בעלים בשוטף, ואז אין ספק שהם ידחפו אתכן להחזיק את הארגון ולא ההפך,
תעזבו את זה שאנחנו לא סיפקנו חומרי הסברה למעגל השני,
זאת לא הנקודה, ולא על זה אני רוצה לכתוב עכשיו.
אני רוצה לכתוב שבעיני זה מדהים עצם העובדה שאישה מקבלת את מה שבעלה מחליט!
*****
אז מה?
אין לי רצונות משלי?
אין לי say אפילו לא על הדיבור שלי?…
ממש לא! יש לך אוהו מילה, הרבה יותר ממה שאת מאמינה!
רק שהדרך להשיג אותה היא לפעמים קצת אחרת.
אנחנו עובדות על זה להביא בקו שיעורים בנושא,
אבל בכל זאת שני דברים אני כותבת כאן,
שמי שמאמצת אותם כדרך חיים – עושה את הצעד הנכון!
- ההבנה שדרך התורה והדרך הנכונה והמתגמלת היא זאת המציבה את הבעל בראשות המשפחה, הפסוקים בפרשה שלנו זאת עוד הוכחה לכך…
- שיתוף, לאורך כל הדרך. מי שמשתפת לאורך כל התהליך – הסיכוי שבעלה יסכים למה שחשוב לה, גבוה עשרת מונים.
יש עוד המון מה לכתוב על זה, ולדבר, ולחשוב ולעשות.
אנחנו עושות מאמץ להביא בקו עוד שיעורים ואני מזכירה לכן שוב שהרבנית ולדמן מדברת על זה המון, וגרמה למהפך של ממש באלפי בתים.
אני מצרפת גם לינק לאתר דף הבית,
היה גליון נושא נפלא בשנה שעברה על העניין הזה,
ומאחר והחודש הגליון יתפרסם רק אחרי תשעה באב,
בימים הללו אנחנו נכנסים עמוק יותר לימי האבילות על החורבן.
חורבן הבית.
הדרך שלנו לחזק,
עוברת דרך חיזוק, ביסוס, פיתוח – הבתים האישיים שלנו.
והבית האישי של כל אחת,
חזק הרבה יותר
כל טוב ושבת שלום,
לאה
