שלום כולן,

אתמול היה לנו מפגש אחרון של קורס הכשרת המנחות מטעם 'יקיר לי'.
כולנו עדיין עמוק תחת הרושם העז של הדבר המופלא הזה – חבירה לקבוצה איכותית לשיח וליבון סוגיות החיים… העוצמה והחיזוק, הבניין והצמיחה, העונג והשמחה שחווינו שם יחד זה משהו שלא אוכל להעביר אותו במילים…
ב"ה שזיכה אותנו הבורא יתברך!
ואיך סיכמנו שם? אנחנו ב"ה בנקודת פתיחה מצויינת…
עשרות 'שמורות' עם אש בלב ובעיניים מוכנות ומזומנות לדבר הגדול של השנה הקרובה –
קבוצות הנטוורקינג האישי תעסוקתי שלנו.
טוב, כל זה סתם שיתוף… לחלוק איתכן את מה שקורה כאן 'מאחורי הקלעים'
אבל כן, יש אפיזודה, שאני ממש רוצה לכתוב עליה,
זה היה אולי סיפור קטן בתוך הפסיפס הענק והמופלא הזה,
שיתוף במסגרת הקבוצה הקטנה יותר, בהקשר אחר לגמרי-

אבל בגלל שהיה בו כל כך הרבה יופי ועוצמה יהודית,
והוא גם ממש מתכתב עם רעיון שחשבתי עליו השבוע בפרשה-
אני בוחרת לספר לכן דווקא אותו:

אחת המשתתפות שיתפה אותנו בסיפור אישי טרי מהימים האחרונים.
הציעו להם בעבודה נסיעה משותפת עם הילדים ל'סופרלנד'. המשרד כמובן נכנס להילוך מרוגש וכולם עוסקים בנסיעה ובכל הכיופים והפינוקים שמסביב. כשהמנהלת הישירה שלה התקשרה לוודא שהיא באה, היא כמובן אמרה שלא:) היא עשתה את זה בנימוס ובמתיקות – אבל הסירוב נותר בעינו.
3 דקות אחר כך היא הוזעקה לחדרו של מנהל התחום… מבקשים הסברים.
אחרי כמה דקות של שיחה והסבר קצר שזה לא מתאים לה כאלו נסיעות, ותודה רבה על הפרגון אבל אנחנו הכי בסדר עם זה וכו' הוא ניסה לתקוף מכיוון אחר:
רגע, ואם הילדים שלך כן ירצו לנסוע????
ההוא היה בטוח שזה משפט מחץ שבפניו אפילו היא לא תוכל לעמוד…
אבל חברתינו היקרה לא התבלבלה…
"מה פרוש הילדים ירצו?
אצלנו בבית זאת לא דמוקרטיה!!!
אנחנו אלו שמכתיבים לילדים את המסגרת, ולא ההפך…"

****

נכון שכולנו מרגישות שלהגיד את האמת בגו זקוף זה הדבר הכי מכבד שיש?
בגלל שכל כך ברור לה עם החינוך שהיא זוכה להשרות בבית,
כל כך ברורה לה הדרך,
כל כך מוארת לה המטרה…
זה מה שנותן לה את היכולת להקרין החוצה את האמת הכי מתוקה שיש-
דרך התורה.

ומדוע זה קשור לפרשה שלנו?

משום שהפרשה שלנו עוסקת בנושאים שהם ליבת הבלבול של התרבות המערבית.

"ואשה כי תידור נדר … ואם הניא אביה אותה… אשר אסרה על נפשה לא יקום… ואם ביום שמוע אישהּ יניא אותה והפר את נדרה"

שימו לב: בת שנודרת – לאביה יש את הכח להפר את ה'מילה שלה'
אישה שנודרת – לבעלה יש את הכח הזה…
בעולם שלנו כשהנחיתות וטשטושי הדעת גדולים כל כך,
תנועות נשים שלא נרגעות עד שהשלטים לבית חולים מוחלפים
ל'ברוכות/ברוכים הבאות / הבאים…
נאורי הדעת מגמגמים עצמם לדעת וכל מילה חייבת להאמר בהגייה כפולה –
אתן מדמיינות מישהו שמעז/מעיזה להגיד/להגידה משהו בסגנון/בסגנונה הזה/הזו בימינו????
בעולם מבולבל שאיבד כל כיוון – זה לא יקרה!
לפני שלושים שנה, כשהתחלתי לעבוד, מישהי ניסתה לומר לי תיאוריה מקושקשת שבאמת אין הבדל בין גברים לנשים – זה הכל רק תרבות שהוטמעה בטעות.
טוב, זאת אמירה הזויה לגמרי וכל כך לא אינטליגנטית שקל לגחך ולהמשיך הלאה,
אבל כשהם עוטפים את זה בעטיפות יותר מתורבתות,
כשהם מטיפים לשוויון מדומה ולדברים מהסוג הזה…
כאן מתחילים קצת להתבלבל.

אז בואו נגיד, דבר ראשון לעצמנו:
אין שוויון מעמדות.
יש לנו תפקיד בעולם ו"איזה אישה כשרה העושה רצון בעלה" -בין אם היא כבר אשתו, ובין אם בשלב בו היא מתכוננת לקראת… בכל מקרה – הרעיון הוא אחד-
יש היררכיה!
יש תפקידים!
יש מי שעֵזֶר כנגד מי!

זה הדבר שיביא לנו את השמחה והאושר האמיתי בחיים,
זאת הדרך היחידה המתאימה לטבע ולרצון האנושי שלנו,
המאפשרת לנו חיים של הרמוניה אמיתית –
זוהי בדיוק הצורה בה אנחנו רוצות לחיות!

שבת שלום!

לאה