כמה מילים לכבוד 'יום האישה'
שלום כולן!
השבוע היתה לי התלבטות קשה בין הרגשה יפה שראיתי ברש"י הקדוש על הפרשה, לבין נושא שאני מרגישה מאד חזק את החשיבות שלו, שספציפית הוא מתאים לי לחוויה לא פשוטה וכאב גדול שעברתי השבוע (ואולי היא תתאים לד"ש הבא) ומסתדר גם עם ימים אקטואליים מאד שחלים בשבוע הקרוב.
מה החלטתי?
להכניס את שתיהם:)
הנושא השני זה דבר שהעלתי אותו לא פעם, אבל בעיני הוא נושא מפתח – ומכיוון שהוא קשור גם ל'מצוות החודש' הכנסתי אותו תחת הפינה המענגת 'טעם של מצווה' של נחמי וינברג, שהיתה פנויה השבוע, ומי שרוצה – אני ממליצה לה 'לנשום' את הרעיון הזה לקרבה…
לי הוא נותן הרב פעמים כח במצבים קשים,
אז הלוואי שלא יהיו לכן כאלו – אבל כמו שאומרים 'טוב לדעת':)
ולרעיון השבוע:
הפסוק אומר (ויקרא י"T ב): זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ
רש"י הקדוש מסביר מדוע לשון 'חיה'? ועונה על פי מדרש תנחומא (שמיני ו') שזה לשונו:
משל למה הדבר דומה. לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו, תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם, כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל. אמרו לרופא, מה זה. לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך. אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים, אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם, כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים. וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגוים השקצים והרמשים. אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם, והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם. למה. שהם לחיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום
דווקא בימים הסוערים הללו, ודווקא לנו הנמצאות 'בחזית' אליה מופנות כל כך הרבה בליסטראות טינה, שנאה, תהייה או סתם טעיה, דווקא אנחנו כדאי שנחזק בתוכינו את ההרגשה:
הרבה שואלים אותנו עכשיו "מדוע אינכם מתגייסים למערכה הביטחונית"
כמובן, שיש הרבה תשובות שהם לא תמיד מבינים. זה שהתורה היא היא המגינה עלינו כעם היהודי, זה משהו שכנראה יש 'אטימות לב' שגם כשרואים בחוש את הדברים – לא מבינים אותם…
העובדה שמטוסים מהאוויר ופלוגת חיילים לא מצליחים במשך 5 שעות ללכוד צלף אחד, כמו שהיה לפני מספר שבועות בשומרון, אמורה להדליק סימן שאלה גדול על 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' לא!?
ומנגד, לראות איך חודשים רבים העם היהודי נתון למתקפות אדירות בין-לאומיות, ובכל זאת שורד את כל הארטילריה הממוקדת של ענקיות טרור מבין אויבינו – ודאי יש כאן שמירה אלוקית החופפת ומגינה ומלווה את מערכת הביטחון באשר היא…
אבל לצערנו, זה לא משהו שהם יכולים להבין…
מה כן?
הם יכולים לפעמים להבין שאנחנו רוצים לשמור על אורח חיים 'משלנו'. אחרי הכל, הליברליזציה והנאורות אמורה לאפשר גם קיום אורח חיים דתי.
ואז… אז הם פונים ואומרים לנו:
מה??? אתם כאלו חלשים??? אתם מפחדים להתערבב איתנו??? אתם לא יכולים לשמור על עצמכם?
זאת אגב, גם טענה שהרבה מאיתנו שומעות כשאנחנו דורשות סינון:
מה? את לא יכולה לשמור על עצמך לבד???
במדרש הזה טמונה תשובה חזקה.
לאו דווקא בשביל להגיד לאחרים, לפחות בשביל לדעת ולהרגיש.
ככל שאדם יותר דבק בה', יותר נעלה ומרומם, יותר 'חי'-
יש לו יותר אזהרות והקפדות שהוא צריך לקיים…
רואים כלה, שבועיים לפני חתונה, נמנעת אפילו מלהתקרב לשוקולד
למה? זה לא טעים לה?
לא! כל כך חשוב לה לשמור על עור חלק ובריא, שהיא חלילה לא רוצה להסתכן בשום 'חצ'קון' סורר…
זה שחברות שלה אוכלות בכיף והיא נמנעת, זה רק בגלל שהיא במקום יותר בריא, יפה ורענן…
וזה ההבדל ביננו לבין אומות העולם,
וגם בתוך העם – בין אלו שבדרגה גבוהה וקרובה יותר ל 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם' לבין אלו שלצערנו… פחות…
ככל שנהיה בדרגה גבוהה יותר – כמות ההגבלות גדולה יותר!
אבל אילו הגבלות מתוקות!
הגבלות של גדלות,
הגבלות של קרבה…
הגבלות של חיים!!
הלוואי וכבר נעבור את הגל הזה עם בוא הגאולה השלמה
חודש ניסן בפתח…
הלוואי הלוואי השנה זה יקרה
ועד אז?
עד אז, בעז"ה, ה' יתן לנו כח
אנחנו נחזיק מעמד…
לא בטוחה?
בואי לקרוא כמה מילים על 'יום האישה' בטעם של מצווה…
שבת שלום,
לאה
שלום כולן!
השבוע היתה לי התלבטות קשה בין הרגשה יפה שראיתי ברש"י הקדוש על הפרשה, לבין נושא שאני מרגישה מאד חזק את החשיבות שלו, שספציפית הוא מתאים לי לחוויה לא פשוטה וכאב גדול שעברתי השבוע (ואולי היא תתאים לד"ש הבא) ומסתדר גם עם ימים אקטואליים מאד שחלים בשבוע הקרוב.
מה החלטתי?
להכניס את שתיהם:)
הנושא השני זה דבר שהעלתי אותו לא פעם, אבל בעיני הוא נושא מפתח – ומכיוון שהוא קשור גם ל'מצוות החודש' הכנסתי אותו תחת הפינה המענגת 'טעם של מצווה' של נחמי וינברג, שהיתה פנויה השבוע, ומי שרוצה – אני ממליצה לה 'לנשום' את הרעיון הזה לקרבה…
לי הוא נותן הרב פעמים כח במצבים קשים,
אז הלוואי שלא יהיו לכן כאלו – אבל כמו שאומרים 'טוב לדעת':)
ולרעיון השבוע:
הפסוק אומר (ויקרא י"T ב): זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ
רש"י הקדוש מסביר מדוע לשון 'חיה'? ועונה על פי מדרש תנחומא (שמיני ו') שזה לשונו:
משל למה הדבר דומה. לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו, תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם, כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל. אמרו לרופא, מה זה. לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך. אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים, אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם, כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים. וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגוים השקצים והרמשים. אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם, והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם. למה. שהם לחיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום
דווקא בימים הסוערים הללו, ודווקא לנו הנמצאות 'בחזית' אליה מופנות כל כך הרבה בליסטראות טינה, שנאה, תהייה או סתם טעיה, דווקא אנחנו כדאי שנחזק בתוכינו את ההרגשה:
הרבה שואלים אותנו עכשיו "מדוע אינכם מתגייסים למערכה הביטחונית"
כמובן, שיש הרבה תשובות שהם לא תמיד מבינים. זה שהתורה היא היא המגינה עלינו כעם היהודי, זה משהו שכנראה יש 'אטימות לב' שגם כשרואים בחוש את הדברים – לא מבינים אותם…
העובדה שמטוסים מהאוויר ופלוגת חיילים לא מצליחים במשך 5 שעות ללכוד צלף אחד, כמו שהיה לפני מספר שבועות בשומרון, אמורה להדליק סימן שאלה גדול על 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' לא!?
ומנגד, לראות איך חודשים רבים העם היהודי נתון למתקפות אדירות בין-לאומיות, ובכל זאת שורד את כל הארטילריה הממוקדת של ענקיות טרור מבין אויבינו – ודאי יש כאן שמירה אלוקית החופפת ומגינה ומלווה את מערכת הביטחון באשר היא…
אבל לצערנו, זה לא משהו שהם יכולים להבין…
מה כן?
הם יכולים לפעמים להבין שאנחנו רוצים לשמור על אורח חיים 'משלנו'. אחרי הכל, הליברליזציה והנאורות אמורה לאפשר גם קיום אורח חיים דתי.
ואז… אז הם פונים ואומרים לנו:
מה??? אתם כאלו חלשים??? אתם מפחדים להתערבב איתנו??? אתם לא יכולים לשמור על עצמכם?
זאת אגב, גם טענה שהרבה מאיתנו שומעות כשאנחנו דורשות סינון:
מה? את לא יכולה לשמור על עצמך לבד???
במדרש הזה טמונה תשובה חזקה.
לאו דווקא בשביל להגיד לאחרים, לפחות בשביל לדעת ולהרגיש.
ככל שאדם יותר דבק בה', יותר נעלה ומרומם, יותר 'חי'-
יש לו יותר אזהרות והקפדות שהוא צריך לקיים…
רואים כלה, שבועיים לפני חתונה, נמנעת אפילו מלהתקרב לשוקולד
למה? זה לא טעים לה?
לא! כל כך חשוב לה לשמור על עור חלק ובריא, שהיא חלילה לא רוצה להסתכן בשום 'חצ'קון' סורר…
זה שחברות שלה אוכלות בכיף והיא נמנעת, זה רק בגלל שהיא במקום יותר בריא, יפה ורענן…
וזה ההבדל ביננו לבין אומות העולם,
וגם בתוך העם – בין אלו שבדרגה גבוהה וקרובה יותר ל 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם' לבין אלו שלצערנו… פחות…
ככל שנהיה בדרגה גבוהה יותר – כמות ההגבלות גדולה יותר!
אבל אילו הגבלות מתוקות!
הגבלות של גדלות,
הגבלות של קרבה…
הגבלות של חיים!!
הלוואי וכבר נעבור את הגל הזה עם בוא הגאולה השלמה
חודש ניסן בפתח…
הלוואי הלוואי השנה זה יקרה
ועד אז?
עד אז, בעז"ה, ה' יתן לנו כח
אנחנו נחזיק מעמד…
לא בטוחה?
בואי לקרוא כמה מילים על 'יום האישה' בטעם של מצווה…
שבת שלום,
לאה
