לא בשמים היא, כן על שפת הים…
שלום יקרות,
כמעט שבוע עבר מהיציאה המופלאה שלנו ב'נבחרת' ועד היום…
קצת ד"שים שלחנו לכן ב'דף הבית', אבל משהו אחד שאני רוצה להוסיף, מרגישה שהוא המשך ישיר למה שכתבתי שבוע שעבר, והארה על הדברים שהיגיעה אלי דבקה מתוך צפייה על הבנות הנפלאות היושבות יחד אל מול הכנרת הקסומה, מתנועעות בקדושה וכיסופין ושרות שירי ערגה לאבא הטוב שבשמים.
דיברנו, כזכור, על משמעותן של הרגשות הכיסופין והתשוקה 'לקראת' (וסליחה ממש ששכחתי להקליט את השיחה… נזכרתי בזה תוך כדי הדברים, אבל הרגשתי שזה 'לא פייר' להפסיק 'באמצע המתח' בשביל טיפול טכני בהקלטה…) הבאנו את המהר"ל המרגש של: "וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דבקות גמור עם המתנועע ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחיבור גמור" ודיברנו על הייחודיות שלנו כנשים – שיש לנו צד של נענוע לתורה, בלי חיוב של לימוד עצמו.
אז מה היתה הארה, ככה מול הנוף הקסום והמבט אל עולם אין-סופי של הבורא יתברך?
הרגשתי פתאום שבעצם אנחנו, עם ישראל, עמו של הקב"ה, עם שתמיד יכול להיות בכיסופין.
הקב"ה כל כך נשגב ועצום –
שתמיד יש לכל אחד ואחד, ולכל אחת ואחת – פסגה נוספת ואופק חדש לשאוף אליו…
וזה דבר אדיר, משום שתמיד יש לנו גם בחינה של געגוע. געגוע 'למדרגה הבאה'…
והנה עוד משהו שהתחדש לי היום – כשקראתי קצת מפרשים לראות מה יש לפרשה 'להאיר' לנו היום… וראיתי את דבריו של ה'כלי יקר' על הפסוק "נשא את ראש" – מדוע נמנה קודם קהת ואח"ג גרשום – למרות שגרשום היה בכור. ומסביר דבר נפלא:
זה לא רק שקהת היה קודם משום שהוא היה נושא ארון העדות, אלא קהת נבחר להיות נושא הארון, כדי שלא יחשבו שהתורה תלויה בבכורה!!! שידע כל אחד מישראל שכל אחד ואחד יכול לזכות לכתרה של תורה!!!
שרצה הקב"ה להראות שכבוד חכמים ינחלו כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה ולקרא לקדוש ה' מכובד לקדשו בכל דבר שבקדושה, … אך מדסמך בעל המדרש ענין זה לפסוק יקרה היא מפנינים (משלי ג, טו) כדאיתא ברבתי ודאי כוונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל וע"כ לא ניתן הארון אל הבכור שלא יהיה תפארתו לומר אני ראוי לכתר תורה יתר מזולתי אלא הכל שוין בה לכך נאמר יקרה היא מפנינים. היינו מכ"ג שנכנס לפני ולפנים כי לכתר כהונה אין זוכה כ"א מי שהוא מזרע אהרן אבל כתר תורה הפקר לכל והכל זוכין אליו, ויקרה היא מפנינים, מכתר מלכות שיש לו זהב ורב פנינים ואין זוכה בו כ"א מי שהוא מזרע דוד אבל לכתר תורה הכל זוכין!
ומדוע זה קשור לעניין הכיסופין שדברנו בו?
משום שכיסופין יכול להיות רק לדבר שהוא בעל השגה!!!
ישראל לא יכול לכסוף להיות 'כהן גדול', אבל כהן – יכול
אם נפנים ונחזק את ההכרה שכל אחד יכול לזכות בכתר תורה!
שכתר תורה לא עובר בירושה, לא נמסר לחלק אחד של העם… אלא "כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" – במילא תתחזק אצלנו תחושת המסוגלות להגיע לדרגות גבוהות התורה, ואם אנחנו יכולות לזכות לדרגות גבוהות – אנחנו גם יכולות לכסוף אליהם…
והסיכוי שנגיע מתוך כיסופין והשתוקקות – הוא גדול הרבה יותר…
הרבה מקורות יש לכך שחג השבועות הוא מעין 'יום דין' לתורה,
בימים הגדולים הללו יש בחינה של קביעה לגבי הצלחה בלימוד התורה בביתנו בשנה הקרובה,
הלוואי ונזכה כולנו – להגיע לדרגות גבוהות ככל שניתן
מתוך חיבור גדול ושמחה אמיתית!
חג שמח!
לאה
שלום יקרות,
כמעט שבוע עבר מהיציאה המופלאה שלנו ב'נבחרת' ועד היום…
קצת ד"שים שלחנו לכן ב'דף הבית', אבל משהו אחד שאני רוצה להוסיף, מרגישה שהוא המשך ישיר למה שכתבתי שבוע שעבר, והארה על הדברים שהיגיעה אלי דבקה מתוך צפייה על הבנות הנפלאות היושבות יחד אל מול הכנרת הקסומה, מתנועעות בקדושה וכיסופין ושרות שירי ערגה לאבא הטוב שבשמים.
דיברנו, כזכור, על משמעותן של הרגשות הכיסופין והתשוקה 'לקראת' (וסליחה ממש ששכחתי להקליט את השיחה… נזכרתי בזה תוך כדי הדברים, אבל הרגשתי שזה 'לא פייר' להפסיק 'באמצע המתח' בשביל טיפול טכני בהקלטה…) הבאנו את המהר"ל המרגש של: "וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דבקות גמור עם המתנועע ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחיבור גמור" ודיברנו על הייחודיות שלנו כנשים – שיש לנו צד של נענוע לתורה, בלי חיוב של לימוד עצמו.
אז מה היתה הארה, ככה מול הנוף הקסום והמבט אל עולם אין-סופי של הבורא יתברך?
הרגשתי פתאום שבעצם אנחנו, עם ישראל, עמו של הקב"ה, עם שתמיד יכול להיות בכיסופין.
הקב"ה כל כך נשגב ועצום –
שתמיד יש לכל אחד ואחד, ולכל אחת ואחת – פסגה נוספת ואופק חדש לשאוף אליו…
וזה דבר אדיר, משום שתמיד יש לנו גם בחינה של געגוע. געגוע 'למדרגה הבאה'…
והנה עוד משהו שהתחדש לי היום – כשקראתי קצת מפרשים לראות מה יש לפרשה 'להאיר' לנו היום… וראיתי את דבריו של ה'כלי יקר' על הפסוק "נשא את ראש" – מדוע נמנה קודם קהת ואח"ג גרשום – למרות שגרשום היה בכור. ומסביר דבר נפלא:
זה לא רק שקהת היה קודם משום שהוא היה נושא ארון העדות, אלא קהת נבחר להיות נושא הארון, כדי שלא יחשבו שהתורה תלויה בבכורה!!! שידע כל אחד מישראל שכל אחד ואחד יכול לזכות לכתרה של תורה!!!
שרצה הקב"ה להראות שכבוד חכמים ינחלו כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה ולקרא לקדוש ה' מכובד לקדשו בכל דבר שבקדושה, … אך מדסמך בעל המדרש ענין זה לפסוק יקרה היא מפנינים (משלי ג, טו) כדאיתא ברבתי ודאי כוונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל וע"כ לא ניתן הארון אל הבכור שלא יהיה תפארתו לומר אני ראוי לכתר תורה יתר מזולתי אלא הכל שוין בה לכך נאמר יקרה היא מפנינים. היינו מכ"ג שנכנס לפני ולפנים כי לכתר כהונה אין זוכה כ"א מי שהוא מזרע אהרן אבל כתר תורה הפקר לכל והכל זוכין אליו, ויקרה היא מפנינים, מכתר מלכות שיש לו זהב ורב פנינים ואין זוכה בו כ"א מי שהוא מזרע דוד אבל לכתר תורה הכל זוכין!
ומדוע זה קשור לעניין הכיסופין שדברנו בו?
משום שכיסופין יכול להיות רק לדבר שהוא בעל השגה!!!
ישראל לא יכול לכסוף להיות 'כהן גדול', אבל כהן – יכול
אם נפנים ונחזק את ההכרה שכל אחד יכול לזכות בכתר תורה!
שכתר תורה לא עובר בירושה, לא נמסר לחלק אחד של העם… אלא "כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" – במילא תתחזק אצלנו תחושת המסוגלות להגיע לדרגות גבוהות התורה, ואם אנחנו יכולות לזכות לדרגות גבוהות – אנחנו גם יכולות לכסוף אליהם…
והסיכוי שנגיע מתוך כיסופין והשתוקקות – הוא גדול הרבה יותר…
הרבה מקורות יש לכך שחג השבועות הוא מעין 'יום דין' לתורה,
בימים הגדולים הללו יש בחינה של קביעה לגבי הצלחה בלימוד התורה בביתנו בשנה הקרובה,
הלוואי ונזכה כולנו – להגיע לדרגות גבוהות ככל שניתן
מתוך חיבור גדול ושמחה אמיתית!
חג שמח!
לאה
