לאה יקרה
חשבתי הרבה זמן האם לכתוב
ואת רואה שאני מגיבה רק לאחר 5 ימים על מה שכתבת
אני מקווה שהתגובה שלי לא בוטה מדי…
בכל אופן את לא חייבת להתייחס ואם מדי בוטה פשוט תעבירי את המייל לאשפה…
כותבת לך בהקשר למה שכתבת בחלקנו האחרון
למה את לוקחת על עצמך את משא הדור על כתפייך הצרות
בבקשה תשאירי לאלוקים גם משהו
חבל חבל חבל על חייך וחיי משפחתך…
ולא שאני מזלזלת חלילה בסכנות האורבות מAI אני מכירה היטב היטב את הסכנות ונחרדת גם כן
אבל ואבל גדול מאוד תמיד חשבו הנה הנה הנה לא ישארו יהודים חרדים בדור (תקופת ההשכלה ועוד הרבה תקופות בהיסטוריה היהודית —)
ותמיד תמיד תמיד הובטחו שלא תשכח  מפי זרעו
נכון הניסיונות הם קשים אבל תמיד ד' מביא איזשהו ישועה בדרך כלשהיא….
את מתארת סערה פנימית לא פשוטה שאת עוברת ואני ממש מרחמת חבל תורידי מעצמך עול זה ותני לאלוקים להוביל אותנו
על תקחי את משא הדור על כתפייך
הם ממילא צרות בלווא הכי…
לא רוצה להחליש ולא רוצה לזלזל אבל מקריאת הדברים היה נשמע שאת מנסה להוביל ולשנות וכו'
מקווה שלא הייתי בוטה מדי—-
הרגשתי שאני חייבת להשיח קצת על ליבי …
הצלחות בכל מכל 

מייל שנחת בתיבתי האישית. לא נגעתי… וכן. הוא עורר אותי לעוד שיח פנימי עם עצמי.
האם זה אכן בכלל ענייני?
מי אני בכלל להתעסק עם דבר גדול כל כך?
איך כתבה לי אותה חברה: "… ממילא צרות בלאו הכי…"
אבל הבוקר התעוררתי לקול פנימי חדש
קול ששם בצד את מה שתכננתי לכתוב לכן
והתמזג יחד עם אותו 'קול גדול שלא יסף'
ל'כה תאמר לבית יעקב' הנכסף.

השבוע, פרשת יתרו, יזכה עם ישראל כולו לחוות מחדש את המעמד הנשגב ביותר אשר כמוהו לא היה וכמוהו לא יהיה – מעמד מתן תורה.
בואו יחד נעצור את שטף החיים ופשוט נתבונן במילות התורה הקדושה המתארת את אותם רגעים גדולים.

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת… ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה…וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק (שמות י"ט)

אין מילים שיוכלו לתאר את קדושת ועוצמת המעמד.
וינועו העם – ויעמדו מרחוק.
בקולות. ברקים ואש.
"ויעל עשנו כעשן הכבשן" – רש"י: בער עד לב השמים!
אין ולא יהיו לנו מילים אף פעם לתאר את עוצמתם של הרגעים.
אבל כן אנו יודעות שהתורה נמסרה בחיל, בסילודין, באש קודש, באימה, בזיע ובעוד שאין בהשגתי אפילו לא לדמיין, קל וחומר לא להגיד.
והרגעים הללו – הם לא רק רגעים שהיו ואינם,
התורה הקדושה לא נמסרה לנו אי אז – אלא אותו מעמד מתהווה רגע רגע.
החל מהרגע בו עוטפים ההורים באהבה ובסילודין את ילדם הקטן המגיע לראשונה ל'מלמד', ללקק את הדבש מאותיות הקודש, דרך שנות הלימוד בטהרה ובקדושה, בחורי הישיבות הקדושות, אברכי הכוללים, דיינים, פוסקים וכל העוסקים בתורה הקדושה. כולם חלק ממעמד הסטורי ההולך ונמשך בכל רגע ורגע.
מתן תורה הוא מתנה מתמשכת.
רש"י הקדוש אומר על הפסוק בשיר השירים "ישקני מנשיקות פיהו" – על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו
הדבקות המוחלטת בין כלל ישראל, לבורא עולם – זה דבקות מתמשכת!
לימוד כל תג ותג של התורה הקדושה, זאת הדבקות המושלמת בין "ממלכת כהנים וגוי קדוש" לקדוש ברוך הוא!
ואותו הלימוד נמשך בדיוק כמו אז.
בטהרה. בסילודין. באש קודש.

עכשיו… בואו נסתכל על מה שקורה מסביב ונבין עד כמה ה"ויחרד כל העם" צריך שיטלטל אותנו דווקא עכשיו. אני כותבת ומוחקת. ושוב כותבת ומוחקת.
ומחליטה שאכתוב ל'בית יעקב' בלשון עדינה ורכה…ואני מתפללת לה' הטוב שגם אתן, חברותי היקרות, תקבלנה את הדברים כמו 'בית יעקב'. כמו נשים צדקניות שבזכותן ניגאל… ככה, מילה שנאמרת ותילי תילים של מילים שלא נאמרות.
הבנה מתוך בינה יתירה שניחנו בה.
ואני שואלת: האם ייתכן שדברי תורה יילמדו מתוך מנגנון שכולו מבוסס על מאגר סחי ומאוס כלל עולמי???
לצערי הרב (כן. לצערי הרב) אני לא מאלו שלא מוכנים לראות דברי תורה דרך אתרים.
אכן, דברי התורה הקדושים היו ראויים להיות בענן מופרד היורד על הר ה' וכולו קדש קדשים.
אבל גם לאלו שמהלך החיים שלהם כן דורש שימוש בענן משותף, הרי שעד היום השימוש היה טכני.
סוג של 'שמירת חפצים'. אחסון. חיפוש. שליפה.
אבל מרגע שהמנועים שוכללו, ויש סוג של: עיבוד משותף, חשיבה והסקה כמעט אנושית של חומר,
הרי שהדברים פתאום מקבלים משמעות חדשה לגמרי.
רגע, רגע, רגע…
האם בכלל מותר לנו להעביר את הקדושה הזאת דרך אותם צינורות?

שוחחתי אישית עם גדולי מפתחי פתרונות הסינון לAI.
לא. אין דרך לסנן את מקורות המידע – יש דרך רק לשלוט על הצגת הדברים.
אופס.
זה אומר שכל 'דבר תורה לשולחן שבת' שמבקש מי שמבקש מהממשק התמים הזה, או 'סברא טובה לחברים מהכולל' או 'דרוש לבוחן מהישיבה' – זאת בעצם הפעלה של מודלים סטטיסטים על מגה-ג'יגות של חומרים שמקורם – ה' ישמור ויציל, ויחד עם סמיילי חמוד ואדיב, יוגש לנו על השולחן – 'דברי תורה כבקשתך'…
אם חז"ל גזרו צום על יום בו תורגמה התורה ליוונית,
מה צריכה להיות הגזירה ביום הזה???

חברות יקרות,
אני יודעת… אני מדברת דברים 'קשים כגידים'
הרי, שם העולם נמצא. וכי יש מה לעשות מול ההתפתחות הכלל עולמית הזאת?
האם יש דרך לעצור את כדור השלג והסערה המשתוללת?
אז כנראה שכן. יש מה לעשות.
לשמור חזק חזק על עצמנו…
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם י"ט ה)
כי כמו שאי אפשר שכל האילן יהיה פרי, וכל הגוף יהיה לב ומוח, שבהכרח ימצא בהאילן שרשים וקליפה ועץ ועלים שהם טפלים אל הפרי ושומרים את הפרי, וכן ימצא בגוף עצמות ובשר ידים ורגלים שכלם טפלים אל הלב והמוח ששם משכן הנפשות, כן ימצאו בהאומה אנשים המונים שהם במדרגת העץ והעלים או הבשר והעצמות, ואנשים אלקיים יחידי סגולה שהם במדרגת הלב והפרי, והבטיח להם שגם בית יעקב ההמוניים יהיו סגולה כשישמרו תורת ה', ושהגדולים שבהם יהיו קדושים וכהני ה' נעלים מעניני הטבע מושלים על כל המעשים שעז"א ממלכת כהנים, וזה הגדה מיוחדת חדשה (מלבי"ם)

ואם אפשר עוד הרהור קטן:
העולם דוהר, והסינונים פתוחים ובעל הבית…
בעל הבית היכן הוא?
בעל הבית בכלל לא יודע ממה שקורה כאן.
הוא ספון בעולמה של תורה. אפוף בקדושה אמיתית.
עסוק רובו ככולו ב'כי טובים דודיך מיין'.
ורק אנחנו… בנות יעקב…
אנחנו נמצאות בחזית ועוקבות בחשש אחר המהלך הכל כך מסוכן שקורה פה.
אז הנה עכשיו הדברים מוארים באור חדש.
ה:"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות י"ט ג') רש"י: נשים תחילה
כי העובדה שמתן תורה התחילה אצלנו, הנשים, היא לא סתם משהו 'מטעמי נוחות או נימוס'.
מתן תורה התחילה אצל הנשים, משום שההכנה והסלילה שעושות הנשים באהבה ובדרכן הייחודית –
היא מהותית בשביל קבלת תורה בית ישראל.
והיום הזה מקבלים המילים הללו משמעות חדשה.
כי אם תמיד היו דברים שרק אנחנו מבינות – בבינה היתרה שניחנו בה,
ויש דברים שרק אנחנו מרגישות – בלב הרחב שבורכנו בו,
הרי שהיום… יש דברים שרק אנחנו יודעות…
ואם כך, האחריות המוטלת על כתפינו הצרות (אוהו… צרות צרורות…) – גדלה שבעתיים!

ואין לי אלא לסיים במילותיו הנפלאות של רבינו בחיי על הפסוק היקר הזה.
…שהאשה הטובה היא סיבה לתורה, שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש, לפי שהיא מצוייה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה
וגם אם אמנם, השתנו הנסיבות. וה- 'שהיא מצויה בבית' – זו נקודה קצת רגישה…
אבל המהות – אחת היא.
ולרגעים שנחוש חולשת הדעת…
איך בימים הסוערים הללו, כשגם בבית כל כך קשה לשמור על 'כמה מיני געגועין' לקדושה…
ממשיך ומדריך אותנו רבינו בחיי:
ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור,

אכן,
בורא עולם הבטיח לנו כי לא תשכח מפי זרעו,
אבל עלינו מוטל לעשות כל שנוכל לזכות גם – כי לא תשכח מפי זרעינו…
שבת שלום,
לאה