שלום כולן,
במסגרת המעטפת הערכית, שכל כך קריטית היום בעידן החידושים הטכנולוגיים,
זכינו לשמוע את דבריה היקרים מפנינים של גב' א. שפיצר.
עדיין אין לי את ההקלטה שלה… אבל אני כן רוצה להביא לפחות את רוח הדברים
ורעיון מדבריה- שמאיר הרבה מהחושך שסביב.
ובמיוחד, שזה גם קשור לפרשה…
אז כך:
היא שאלה מדוע היתה תביעה על עם ישראל בעניין השליו.
אם במן היו כל הטעמים כולם, מה הבעיה לבקש שטעם הבשר יהיה 'בצורתו המקורית'?
והיא הסבירה שכל פעולה של אדם מותירה רושם על המח,
לפי המעורבות החושית שלה.
יותר חושים המעורבים בדבר גשמי – יוצרים יותר רושם על האדם.
לטעום את טעם הבשר במן –
זה רושם הרבה יותר עדין בנפש
מאשר לערב גם טעם, מראה וריח – של הבשר עצמו.
הטענה על עם ישראל היתה שבדרגתם הגבוהה,
היו אמורים להסתפק במן ולא לרצות ולבקש עוד גשמיות.

הרעיון הזה כמובן בא להאיר לנו את החיים העכשוויים שלנו,
וזאת באמת השאלה:
היכן עובר קו הגבול המפריד בין רמה שהיא נכונה ומותרת עבורי,
לבין משהו שלא הייתי אמורה לצרוך.
התשובה נעוצה, על פי המקורות,
בהבדל שבין חיוני למותר (מלשון מותרות)
היא הסבירה שכל דבר שהוא 'חיוני' לאדם-
יהיה לו בו סייעתא דשמיא גדולה כדי להצליח בו
ודבר שהוא לא עבורו, הוא מיותר עבורו, הוא ייהפך למזיק.

מעניין שמחקרית, רואים בבדיקות סריקת מח
את השפעת הדברים מסוג 'מותרות' על האדם
לבין השפעה של דברים 'חיוניים'.
דברים שהם 'מותר' מרובי חושים:
עוצמות של מוזיקה, גירוי חושי, טעמים מוגזמים ועוד…
חורטים רישומים באונה השמאלית של המח
ויוצרים תלות ורצון מוטעה לעוד,
בעוד שפעילויות הנעשות מתוך צורך-
נרשמות במח הימני, החושב

מדהים…

גם אנחנו בחיי התעסוקה שלנו,
יש דברים שהם חיוניים עבורינו
ויש דברים שהם מותרות.
כשמשהו נכלל באזור החיוני שלנו,
אנחנו נראה ברכה בעמלו…
בניגוד לעודפים והמותרות,
שרק יוצרים תלוש שלילית…
ננסה דוגמא?
האם מותר ליצור תמונת רקע בAI?
(כמובן תחת סינונים)
תלוי…
האם זאת אישה שעובדת בגרפיקה
וזה נדרש לה,
או עובדת מחשבים בשעת שעמום או הפסקה בעבודה…
כל אחת והחיוני שלה!!!

כמובן הנושא של 'חיוני או מותר'
זה התחלה של חשיבה ודיונים אישיים
אבל זאת אמירה מאד מאירה ועושה סדר…
זה גם עונה לכל מיני תהיות של עד כמה אני צריכה לעבוד ועד כמה להפסיק…
האם לעבור לעבודה יותר משתלמת כלכלית, אבל יש לה מחיר ערכי…
ועוד!
ביקיר לי קראנו לזה 'צרכים מול צרחות'
לדייק תמיד מה באמת יש לנו צורך
ומהם הדברים שהם פשוט 'צרחה של העולם'…
אבל כאן היא הביאה את זה בשם (נדמה לי) האבן עזרא
שמגדיר את זה בצורה כל כך מתיישבת על הלב…

בני הדור ההוא נדרשו להסתפק ב'טעם המן'
ולא לחפש אחר גשמיות גדולה יותר
ובני הדור שלנו…?
ה 'חיוני' שלנו ודאי בקום אחר,
אבל עד כמה?
אוהו…  יש לכל אחת רשימה ענקית של דברים שהם בבחינת 'עודפים' עבורה…

יש עוד הרבה דברים ותובנות מדהימות שעלו…
בעז"ה מקוות להצליח ולשתף את הקהילה כולה!!!

הלוואי,
הלוואי ונזכה להיות 'עובדות חיוניות'
לזכך לעצמנו את המקום שלנו
ולזכות לסייעתא דשמיא הגדולה של מי שזונח את ה'מותר' ומסתפק ב'חיוני'…

בנתיים,
שבת שלום לכולכן
לאה