"מה כבר אמרתי???"
שלום כולן
שוב אני כאן עם הדילמה הקבועה… כל כך קשה לבחור משהו אחד קטן מתוך פרשה שלמה בתורה הקדושה.
בתחילת הפרשה, כשראיתי שהמילים "קדושה" ו"חילול" כל כך נוכחים בפסוקים (הקדושים!), אמור אמרתי בליבי, אולי הפעם אבין לעומק משמעות המילה "קדושה" ו"חילול"
ואז הגיעו פסוקי ספירת העומר – ש… איך אפשר בלי לדבר עליהם…?
ובעקבותם: כל המועדות… וואו! ים של הארות!
אתן יודעות, זה הרבה הרבה ה-ר-ב-ה יותר קשה אפילו מלבחור בדוכן ענק, כדור אחד של גלידה:)
ואז הגעתי לשם…
לפסוקים שמדברים על "המקלל"
לא יאומן…. בתוך האוירה המרוממת שהיתה שם בדור המדבר קם בן ישאל(ית) ומגיע לדרגת שפלות ולדיוטא נמוכה כל כך.
המקלל.
מיהו?
מה שמו?
לא כתוב, ואני לא יודעת.
אני יודעת שהוא הוא "המקלל" שעליו מצווה משה רבינו:
"הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה… ורגמו אותו כל העדה"
(ויקרא כ"ד י"ד)
מה כן אני יודעת עליו?
מי היתה אימו! מי היא היתה, מה היא עשתה ובעיקר מה היא דיברה…
"ויקב בן האישה הישראלית… ויקלל… ושם אימו שלומית בת דברי…"
ידעתי בדיוק מה אני הולכת לראות ברש"י
אבל אמרתי לעצמי:
זה הדבר!
זה הדבר שאני צריכה שוב ושוב להזכיר לעצמי…
רש"י: דהוא פטפטא שלם עליך שלם עליך שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה"
נכון שכולנו מכירות את הרש"י הזה?…
בטח!
אבל כששמענו אותו בכיתה ח' הוא נשמע אחרת מהיום, כשאנחנו חיות בעולם משובש בו התערובת מצויה בכל פינה.
"אז לא להגיד שלום"?
לא יודעת.. להיות בן-אדם צריך, אין ספק.
אבל –
לא יותר מזה…
כל אחת יודעת בליבה פנימה, האם בסיטואציה הזאת די בהנהון, או "בוקר טוב", או מה שמתאים כדי להתנהל ביחסי אנוש תקינים וראויים
וכל אחת יודעת, היכן עובר הגבול בין זה לבין "שלום עלך, שלום עלך, שלום עליכון"
מתי עובר הגבול בין "מדברים מה שצריך ועם מי שצריך" לבין: מפטפטת עם כולם…
וזה מה שמאיר את עיננו רש"י הקדוש:
ה:לפי שהיתה מדברת עם כל אדם – הוא הוא שהוביל לקלקול הגדול שנהיה פה…
***
מפחיד?
מלחיץ?
לא… זה מרגש ומטעין בטונות של כח!
הנה תראו איזו פנינה דולה עבורינו רבינו בחיי, בדיוק על הפסוק הזה:
"כשאדם צדיק, בעל ענוה ואיש מידות, זה מופת שאמו היתה צנועה ובעלת מחשבה טובה על כן זכתה לו, כי הענף הטוב יעיד על השורש"
להדפיס ולשים בענק מול העיניים, ובעיקר על הלב…
כשאדם צדיק, בעל ענווה, ואיש מידות… זה מופת שאמו היתה צנועה ובעלת מחשבה טובה, על כן זכתה לו!!!
יש לנו את מפתח ההתנעה הכי גדול בעולם…
יש לנו את היכולת להביא לעוד ועוד אנשים צדיקים ובעלי ענווה…
יש לנו את זה!:)
הלוואי ואכן נזכה כולנו,
להיות בדיוק כאלו: צנועות ובעלות מחשבה טובה…
ונזכה תמיד שיעידו ענפינו על השורש
שבת שלום ומבורך
לאה
שלום כולן
שוב אני כאן עם הדילמה הקבועה… כל כך קשה לבחור משהו אחד קטן מתוך פרשה שלמה בתורה הקדושה.
בתחילת הפרשה, כשראיתי שהמילים "קדושה" ו"חילול" כל כך נוכחים בפסוקים (הקדושים!), אמור אמרתי בליבי, אולי הפעם אבין לעומק משמעות המילה "קדושה" ו"חילול"
ואז הגיעו פסוקי ספירת העומר – ש… איך אפשר בלי לדבר עליהם…?
ובעקבותם: כל המועדות… וואו! ים של הארות!
אתן יודעות, זה הרבה הרבה ה-ר-ב-ה יותר קשה אפילו מלבחור בדוכן ענק, כדור אחד של גלידה:)
ואז הגעתי לשם…
לפסוקים שמדברים על "המקלל"
לא יאומן…. בתוך האוירה המרוממת שהיתה שם בדור המדבר קם בן ישאל(ית) ומגיע לדרגת שפלות ולדיוטא נמוכה כל כך.
המקלל.
מיהו?
מה שמו?
לא כתוב, ואני לא יודעת.
אני יודעת שהוא הוא "המקלל" שעליו מצווה משה רבינו:
"הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה… ורגמו אותו כל העדה"
(ויקרא כ"ד י"ד)
מה כן אני יודעת עליו?
מי היתה אימו! מי היא היתה, מה היא עשתה ובעיקר מה היא דיברה…
"ויקב בן האישה הישראלית… ויקלל… ושם אימו שלומית בת דברי…"
ידעתי בדיוק מה אני הולכת לראות ברש"י
אבל אמרתי לעצמי:
זה הדבר!
זה הדבר שאני צריכה שוב ושוב להזכיר לעצמי…
רש"י: דהוא פטפטא שלם עליך שלם עליך שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה"
נכון שכולנו מכירות את הרש"י הזה?…
בטח!
אבל כששמענו אותו בכיתה ח' הוא נשמע אחרת מהיום, כשאנחנו חיות בעולם משובש בו התערובת מצויה בכל פינה.
"אז לא להגיד שלום"?
לא יודעת.. להיות בן-אדם צריך, אין ספק.
אבל –
לא יותר מזה…
כל אחת יודעת בליבה פנימה, האם בסיטואציה הזאת די בהנהון, או "בוקר טוב", או מה שמתאים כדי להתנהל ביחסי אנוש תקינים וראויים
וכל אחת יודעת, היכן עובר הגבול בין זה לבין "שלום עלך, שלום עלך, שלום עליכון"
מתי עובר הגבול בין "מדברים מה שצריך ועם מי שצריך" לבין: מפטפטת עם כולם…
וזה מה שמאיר את עיננו רש"י הקדוש:
ה:לפי שהיתה מדברת עם כל אדם – הוא הוא שהוביל לקלקול הגדול שנהיה פה…
***
מפחיד?
מלחיץ?
לא… זה מרגש ומטעין בטונות של כח!
הנה תראו איזו פנינה דולה עבורינו רבינו בחיי, בדיוק על הפסוק הזה:
"כשאדם צדיק, בעל ענוה ואיש מידות, זה מופת שאמו היתה צנועה ובעלת מחשבה טובה על כן זכתה לו, כי הענף הטוב יעיד על השורש"
להדפיס ולשים בענק מול העיניים, ובעיקר על הלב…
כשאדם צדיק, בעל ענווה, ואיש מידות… זה מופת שאמו היתה צנועה ובעלת מחשבה טובה, על כן זכתה לו!!!
יש לנו את מפתח ההתנעה הכי גדול בעולם…
יש לנו את היכולת להביא לעוד ועוד אנשים צדיקים ובעלי ענווה…
יש לנו את זה!:)
הלוואי ואכן נזכה כולנו,
להיות בדיוק כאלו: צנועות ובעלות מחשבה טובה…
ונזכה תמיד שיעידו ענפינו על השורש
שבת שלום ומבורך
לאה
