הרשינה נא לי לנצל את הבמה לציון שני דברים מופלאים הקורים בימים אלו,

הראשון – סיום לימוד הדף היומי בהלכה. רבבות רבות של לומדים התמידו ולמדו יום

אחר יום והקיפו את הלכות 'משנה ברורה' פעם נוספת.

כמה גדול ומופלא הוא אותו לימוד המביא לידי מעשה!

ב"ה, בדורנו, שזכינו לחוש מעט מ'כבוד ותפארת' הראוי לדברים שבקדושה,

במעמדות ואירועים מפוארים, המקרבים את הלב לאהבת ה' – וזאת הזדמנות טובה

להתחזק בעצמינו בהרגשת הלב החשובה הזאת.

בהזדמנות זאת נשגר איחולים חמים לכל אותן נשים ואמהות ללומדי התורה

באשר הם – אשריכן! והלואי ותזכינה תמיד להיות חלק ממגדילי התורה וממהאדירי

מתוך שמחה וטוב לבב!!!

מה עוד?

ובכן, יש לנו כאן שבוע מיוחד החותם גם הוא מסע מופלא של קרבת ה' –

וברשותכן, אני רוצה להקדיש לזה כמה מילים אישיות:

השבוע, ישבתי כמה ישיבות מרתוניות עם חברה. 'שמורה' מדהימה, בכירה מאד בתחומה

שבעבר היה לי קשר מולה בתפקיד ניהולי בכיר בו היא כיהנה. המשימה שעמדה בפנינו

(הכנת חומרים להגשת פרוייקט גדול למממנים) התארכה, נפגשנו שוב בשעות הצהרים,

והיא הגיעה למשרד עם שניים מילדיה.

היינו בחדר והבן והבת שחקו בחדר הישיבות של השמורה.

ואז, הוא רצה משהו מאמא. ילדון חמד, טהור עיניים מוקף בצמד פאות מסולסלות

מתוקות מדבש… הוא עמד בפתח החדר ואני הזמנתי אותו לא להתבייש ולהרגיש בבי

(מה שמוזמנת להרגיש כל מי שמבקרת אותנו ב'בית שמורה':)

ואז אמרה לי אמא של ילדון החמד הזה: "הוא לא נכנס לחדר שיש בו מחשב"…

וואו…

אין לכן מושג כמה התרגשתי!

תארו לכן ילד של דור אלפיים הזה, שלא נכנס לחדר שיש בו מחשב….!!!

שמתי לב, שכשהוא עובר ליד הכניסה לחדר הוא משפיל עיניים, הוא לא רוצה לראות

בכלל מסך של מחשב…

חברות יקרות, זה ילד בן 6! הוא ילד חמוד! חייכני! שמח! שובב! יודע להנות מהחיים…

אבל הוא חי בפלנטה אחרת מ99% האנשים על הגלובוס הזה.

לא מרגש אתכן?

אמרתי לאמא שלו היקרה, שזה ממש מזכיר לי את עצמנו לפני 40 שנה.

כשהיינו מזדמנים לאיזה דודה מבוגרת עם מכשיר שמתחיל ב'ט' (מי בכלל היה מוציא את

המילה הזאת מהפה?) היינו נשארים בחדר אחר! ולא משנה כמה היא היתה אומרת שזה

שום דבר ואין בזה שום בעיה…

אז מדוע זה שונה היום?

הרי כל מחשב הוא בפוטנציאל פי מליון יותר גרוע מהמכשירים של אז שכולנו נשמנו את

התיעוב והריחוק מהם…

השהות בחברת החברה הדגולה הזאת במהלך השבוע, וההפתעות מגודל הזהירות שלה

(לא מכניסה מחשב נייד הביתה, אפילו לא סגור…) היוו ריכוך מסויים להפתעה הגדולה

לגלות ילד בעוצמות שכאלה…

ואז היא הזכירה לי שוב את החיזוק של 'שבתות טהרינו'-

חיזוקים בענייני טכנולוגיה של כל הקהילות החסידיות.

כל קהילה לוקחת שבת אחת – ומעוררת בעניין החשוב הזה את בני הקהילה.

וחשבתי, שגם אם לא כולנו זכינו ב'זריקת חיזוק' מרוכזת בעניין –

מגיע לנו לפחות לטעום טיפ-טיפה מהדרגות האלו,

ולנסות לתפוס את השבוע האחרון של 'שובבים ת"ת' – ולקבל על עצמנו מחדש את

מהות השמירה והריחוק.

ועוד מילה לכל מי שקצת נרגזת עלי ומרגישה שזה קיצוני ומוגזם:

נכון… לא כולנו מסוגלות לדרגות האלו. אודה וכן אבוש – גם אני לא בדרגות האלו.

האם ה' רוצה אותי שם?

לא בטוח. אני במסגרת אחרת ובתנאי חיים אחרים.

אבל ברור לי שאני אמורה להעריך ולאהוב את מי שכן בדרגה הזו.

כל ההטפות על 'הכלה' חלות בהחלט גם על מי שמהדר ממני בשטחים אלו ואחרים,

לא רק את מי שנמצא בדרגה מרוחקת יותר… לא!?

רוצות עוד סיפור לסיום? קבלו:

בשבוע הראשון של שובבי"ם ת"ת, קיבלתי מייל משמורה יקרה, הוא היה עטוף בהרב

מילים טובות – אבל תכל'ס עיקר התוכן היו המילים הללו:

שאלתי את הרב שלנו לגבי החיבור לשמורה, והבנתי שזה לא נקרא 'לצורך עבודה'

המייל משמש רק לצרכי עבודה (או לצרכי ציבור) ולא לצרכי התחזקות רוחנית.

ולכן תכנים שנשלחים רק במייל, לא אוכל להמשיך לקבל.

אני כבר מסתובבת עם זה שבוע וחצי, לאה, ולא מרגישה שאני מסוגלת לעשות את

הצעד הזה,

כי שמורה בשבילי היא העוגן, היא הכח. כמה מושגים בקדושה והתנזרות קיבלתי בשמורה.

דווקא דרך הסיפורים של ימי שלישי, החומר של ימי חמישי,

לא מרגישה מסוגלת להתנתק.

זהו. היום כשאני קוראת את המייל על המפגש והתוכן שלו

ומרגישה רצון עז לבא,

אני מבינה שכל אחד והתפקיד שלו בצבא ה'.

והמשואה שלי,

התוספת קדושה בעולם שלי,

היא דווקא בלהתנתק משמורה.

בכח שאספתי במשך שנים משמורה.

להגיד לכם ש'כיף' לי לקבל כזה מייל?… לא זה לא:) אבל אני מרוגשת ושמחה שיש לקב"ה

בעולם כאלו בנות יקרות ואהובות, שמוכנות לעשות גם צעדים קשים – כדי להתקרב

אליו יתברך…

ובמחשבה שניה, אני חושבת שמי שממש מנותקת לגמרי מכל תוכן והשפעה דיגיטלית,

וכפופה להוראות רבניה בכזאת שלמות – היא באמת צריכה אותנו פחות…

וזה מה שרציתי לחזק (בעיקר את עצמי) השבוע.

ללמוד מכל אחד, מכל מי שעושה צעדים אמיתיים להתקרבות, מכל מי שטהרת הלב שלו

קורנת החוצה – ולפעמים בדברים שעשויים להראות לנו מעל ומעבר…

לשאוף עמוק פנימה ישר את הנשמה, ולהתענג מעצם קיום המציאות הזאת.

אוטומטית זה כבר ישפיע גם עלינו,

בדרגות שלנו

מסכימות איתי?

שתהיה לכולנו שבת של רוממות ואהבת הבורא

שבת שלום,

לאה