שלום כולן,
חברה יקרה ואהובה שלחה לי אחרי הדיוור הקודם, על אחד התיאורים המבקשים להאיר את פניה של משפחה חרדית 'תוססת' אל מול הריקנות של מי שלמרבה הכאב עזב את מקור מיים חיים, את המשפט הבא:
אי! איזה משפט דוקר!
ודווקא בגלל שאני מכירה אותה היטב ויודעת שהיא מאלו שעדיין לא בסטטוס המלבב שתואר שם, הרגשתי שדווקא התגובה שלה הצביעה אצלי על 'מקום דוקר'… היא העמידה את הדברים שלי מול מראה וגרמה לחשוב: האם אכן? האם זה מה שהתכוונתי להביע? האם רציתי להציג את זה שהחיים שלנו יותר מאושרים ונכונים כי יש לי עיסוק כזה או אחר למלא בו את יומי אל מול אלו שצריכים להשקיע זמן ב'עם מי ולאיפה לצאת'…
מה, לי אין פעמים שאני 'מחפשת עם מי ולמה…'?
האם לא כל אחת מאיתנו חווה רגעים פחות נעימים בחייה, מי בתדירות נמוכה יותר או פחות?
אז מה כן מבדל אותנו ומייחד את החיים שלנו?

ובמחשבה שניה, זה מתחבר לי בדיוק עם הנושא שרציתי לכתוב עליו היום.
כי שבוע שעבר כשראיתי שהפרשה היא 'קרח' התעורר בי רצון לכתוב קצת על מקומה הייחודי של האישה היהודית.
זאת המנווטת בין הקצווות של "קרח ועדתו" לבין "און בן פלט", והמשפט של אותה חברה אהובה גרם לי להעמיק יותר בדבר הזה.
כי הרגיש לי חזק שההבדל בין אשתו של און בן פלט לבין אשתו של קרח לא נעוץ ב'איך הן קיבלו את הבעל ' או את הסנהדרין…
יש שם משהו עמוק יותר:
אשתו של קרח לא קיבלה את רצון ה'. היא לא יכלה להשלים עם העובדה שהחכמה העליונה קבעה שמשה רבינו ואהרון ובניו הכהנים – יהיו במעמד גבוה יותר ממעמד הלווים. רבבות נשים היו נשואות ל'סתם ישראלים' והיה להן טוב עם זה, והיא, שדווקא כן קיבלה חלק  נכבד יותר של 'בני לוי' היה לה צרות עין ותלונות… מנגד, האישה הטובה שחז"ל מצביעים עליה כזאת שבנתה ביתה – היא זאת שלמרות שבעלה הגיע 'מחומם' בעקבות דבריו של קרח, היא עשתה הכל כדי לא לתת דריסת רגל לקריאות התגר נגד דבר ה'.
וזה בעצם היסוד של 'חכמת נשים בנתה ביתה'
האישה – משמשת רק כמשל.
על הפסוק "חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידה תהרסינה" (משלי י"ד א') רש"י: החכמות שבנשים בונות את בתיהם שמתקיימות על ידיהן כמו אשתו של און בן פלת… ואשה שוטה… – תהרס ביתה זו אשתו של קרח
המלבי"ם מפרש שהאישה היא משל: כי הנפש המקבלת את החכמה היא מקבלת אותה מן השכל העליון המשפיע, והנפשות הלומדות ומשכילות הם הנשים הטובות נשי חיל השומעות לבעליהם העליון, והוא שופע עליהן מרוחו להשכילם באמתתו,
'האישה הטובה' היא המציאות המקבלת את רצון ה' בהכנעה… אישה היא סמל להיררכיה של הכנעה לרצון ה', של קבלה, של יצירת חוויה מכל רגע של חיים – יהיו החיים אשר יהיו. ואם נרצה עוד להעמיק – נוכל להשלים עם פירוש הגאון מוילא על הפסוק: והנשמה נקראת אישה… ומקומה הראשון הוא בעולם הבא וזהו 'חכמת נשים' היא רואה שייבנה ויתקיים ביתה שהוא העולם הבא והאולת בידיה תהרסנה… היא נפש הבהמיות כשעושה מעשיה שהיא התאוני והכעסני … היא תהרסנה את ביתה

ועכשיו אני חוזרת לדברים של שבוע שעבר:
אנחנו לא מאושרים יותר ו'שווים' יותר בגלל שיש לנו משפחה יותר בנויה, בית יותר יציב, או חיים יותר מלאים…
אנחנו שווים יותר בגלל שאנחנו ביחסים קרובים עם הקב"ה, אנחנו 'דבוקים' למציאות העליונה הממלאית את כל העולמות כולם,
אנחנו זוכות להיות מלגיונו של מלך המבינות את המקום שלנו.
'מקבלות' מול השפע האלוקי
'מכניעות' מול הרצון האלוקי
מנסות ליצוק בכל רגע ורגע תוכן ששמו 'מה ה' אלוקיך רוצה מעימך'
לפעמים רוצה אותנו במלכות, לפעמים ב'נשיאות' לפעמים 'בעבודת כהונה' או 'לוויה' ולפעמים – ישראלית –
אבל תמיד תמיד – בת לכנסת ישראל, 'רעייתו' של בורא עולםזאת שגם 'בחגוי הסלע' או 'בסתר המדרגה' מבקש ממנה הבורא 'הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נוה'

והלוואי ובקרוב ממש נזכה כולנו שיקויים בנו הפסוק:
שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך…
במהרה בימינו אמן!
שבת שלום,
לאה