"וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אלוקיך אֲנִי השם" (ויקרא י"ח, כ"א)

מדוע דוקא בעבודה זרה זו נקט הכתוב בחטא של חילול השם?

הרמב"ן והספורנו מתנבאים בלשון אחד:

והזכיר בו חילול השם, כי כאשר ישמעו הגוים שכיבד את המולך בזרעו ויקריב מבהמתו קרבן לשם הוא חלול השם. (רמב"ן שם)

כי אמנם בהקריבך לאלוקים יתברך שאר בעלי חיים ולמולך תקריב את הבן, הנה יראה מזה שיהיה המולך רב המעלה ממנו חס ושלום. (ספורנו שם)

וביאור הדברים, אומר הג"ר בן ציון ברוק זצ"ל: שמלבד זה שהטיפש הזה מקריב את בנו לשם דמיון כוזב, גדולה התביעה ממנו שבעתיים על החשבתו את העבודה זרה עד כדי כך שמוסר לה את בנו, בעוד שלעבודת ד' יתברך אינו נותן אלא בעלי חיים – צאן ובקר ותו לא. היש לך חילול שם שמים יותר נורא מזה? (הגיוני מוסר חלק ג)

יצר הרע של עבודה זרה כבר נשחט, ועמו פסה מן העולם עבודת המולך המחרידה. אולם כאז גם היום, שומה על כל אדם להתבונן ולבדוק כמה כוחות, יגיעה ומסירות הוא מקדיש לענייני העולם הזה, ומהי מידת יגיעתו בתורה ובקיום מצוותיה.

הג"ר ישראל יעקב לובצנסקי זצ"ל, למשל, החליט שלא ליסוע למעיינות המרפא שנזקק להן כחולה לב ברכבת שיצאה לפנות בוקר, ודחה את הנסיעה לרכבת שיצאה בשעות הצהרים. למה? כי לא ייתכן להשכים בשביל צרכי הגוף יותר ממה שמשכימים ללימוד התורה.

אשתו של הגאון ר' פסח פרוסקין זצ"ל, למשל, לא התפלאה כשבעלה העיר אותה משנתה, לספר לה בצהלה כי הוא מצא פשט חדש ברמב"ם! אם היה נולד נכד באמצע הלילה, הסבירו צאצאיה, הייתה רוצה שיעירו אותה לשמע הבשורה. פשט ברמב"ם חשוב ומשמח הרבה יותר!

אלו הם סיפוריה של ליטא וגדוליה, אולם את ואני צריכות לכתוב את הסיפורים לדור הבא. סיפורים על חיים של קידוש השם, סיפורים שיוכיחו לנו ולכל הסובבים, כי עם ההתעסקות הרבה שלנו בענייני הגשם, מה שחשוב לנו באמת זה קודשא בריך הוא ואורייתא.   

(ע"פ ילקוט לקח טוב)