מחצתי ואני ארפא
שלום חברות,
ימים קשים וכואבים מאד עברו על כולנו בימים האחרונים. לא רק 43 משפחות ישבו השבוע שבעה… כולנו התאבלנו ובכינו יחד איתן. הלב מתקשה להכיל והנפש מתקשה לשאת את הכאב ואת האימה…
והשאלה היא כיצד מתמודדים נכון עם הכאב הגדול הזה בצורה יהודית ואמונית.
צריך להבין שתמיד זמן של כאב הוא זמן של ניסיון. הכאב עצמו הוא לא סתירה לאמונה. הוא יכול להוביל להיחלשות באמונה חלילה, והוא יכול להוביל לחיזוק גדול באמונה ולהתקרבות מחודשת להשם יתברך.
במה זה תלוי? באופן שבו בוחרים להתמודד איתו.
יש כמה צורות להתמודד עם הכאב:
הדרך הראשונה שמנסה לברוח מהכאב היא לנסות להבין ולשאול שאלות, איך זה קרה ולמה זה קרה, ואיך יכול להיות… וכו'
הדרך הזו היא בוודאי לא נכונה, כי אין לנו אפשרות להבין את דרכי ה'. ה' הוא הבורא ואנחנו הנבראים, ואין יכולת לנבראים להשיג את הבורא.
מספרים על הקדוש רבי מרדכי שפירא מנעשכיז ששאלו אותו במה זכה לאריכות ימים, והשיב, כי אין לי קושיות על הקב"ה. כשאדם שואל שאלות ורוצה להבין, אומרים לו, למעלה הכל בהיר ומובן, בוא למעלה ואז תבין את הכל… אבל לי אין קושיות, אני יודע שמה שהקב"ה עושה זה טוב, ולכן יש לי אריכות ימים!
דרך נוספת היא לומר שהכל מאת ה' והכל לטובה, אבל לומר את הדברים ממקום שמנותק מהכאב, ממקום של שכל בלבד. גם האמירה הזו כאשר היא מנותקת מהרגש של הכאב, היא נשארת בדרגה של "אמונה במח" בלבד, שלא משפיעה באמת על הבן אדם.
כדי להשיב את האמונה אל הלב ולהביא לו מרפא אמיתי, צריך קודם כל לקבל את הכאב. קודם לבכות אותו ולהתאבל עליו, ולדעת ולהאמין שאנחנו לא בוכים לבד. יחד איתנו בוכה הקב"ה מלמעלה וכואב לו עוד יותר ממה שכואב לנו כי כך כתוב: "בכל צרתם לו צר". באופן אישי, המחשבה הזו היא זאת שחיזקה אותי ביום שישי כשזרמו הידיעות הקשות, ונתנה לי את הכח להתכונן לשבת. המחשבה שאנחנו לא לבד בכאב הזה, והקב"ה משתתף בצערנו ובוכה יחד איתנו.
איך אפשר לקבל את הכאב? כשמאמינים שהכאב הזה מגיע מאבא אוהב, ויש לו תכלית טובה גם אם אנחנו לא מבינים אותה כרגע. רק כשמוצאים את ה' בתוך הכאב אפשר להתנחם. זה הכח שלנו כיהודים!!!
נזכרתי השבוע במה ששמעתי מהרב אינהורן בשם אביו שהיה ניצול מחנות ריכוז: "אי אפשר להבין את ה', אפשר רק לראות את ה'!"
העבודה שלנו היא להתחזק בלהאמין ולא לנסות להבין. באופן הזה הכאב לא מפיל לעצבות, אלא להיפך יכול לחזק את האמונה ולהעלות אותה מדרגה של "אמונה במח" לדרגה של "אמונה בלב". זוהי האמונה בפועל שמביאה להתחזקות בתשובה ולקרבת ה' שאין דרך אחרת להגיע אליה. זוהי האמונה בדרגה היותר גבוהה שלה שהיא המרפא היחיד לכאב, כי מי ששולח לנו את הכאב, הוא גם היחיד שיכול לשלוח לנו רפואה ונחמה וגאולת עולמים, כמו שאומר הפסוק: "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא".
בתפילה שנזכה בעזרתו יתברך לנתב את הכאב והשבר להתחזקות באמונה ובתשובה,
שבת שלום ומבורך ובשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל,
שרה
שלום חברות,
ימים קשים וכואבים מאד עברו על כולנו בימים האחרונים. לא רק 43 משפחות ישבו השבוע שבעה… כולנו התאבלנו ובכינו יחד איתן. הלב מתקשה להכיל והנפש מתקשה לשאת את הכאב ואת האימה…
והשאלה היא כיצד מתמודדים נכון עם הכאב הגדול הזה בצורה יהודית ואמונית.
צריך להבין שתמיד זמן של כאב הוא זמן של ניסיון. הכאב עצמו הוא לא סתירה לאמונה. הוא יכול להוביל להיחלשות באמונה חלילה, והוא יכול להוביל לחיזוק גדול באמונה ולהתקרבות מחודשת להשם יתברך.
במה זה תלוי? באופן שבו בוחרים להתמודד איתו.
יש כמה צורות להתמודד עם הכאב:
הדרך הראשונה שמנסה לברוח מהכאב היא לנסות להבין ולשאול שאלות, איך זה קרה ולמה זה קרה, ואיך יכול להיות… וכו'
הדרך הזו היא בוודאי לא נכונה, כי אין לנו אפשרות להבין את דרכי ה'. ה' הוא הבורא ואנחנו הנבראים, ואין יכולת לנבראים להשיג את הבורא.
מספרים על הקדוש רבי מרדכי שפירא מנעשכיז ששאלו אותו במה זכה לאריכות ימים, והשיב, כי אין לי קושיות על הקב"ה. כשאדם שואל שאלות ורוצה להבין, אומרים לו, למעלה הכל בהיר ומובן, בוא למעלה ואז תבין את הכל… אבל לי אין קושיות, אני יודע שמה שהקב"ה עושה זה טוב, ולכן יש לי אריכות ימים!
דרך נוספת היא לומר שהכל מאת ה' והכל לטובה, אבל לומר את הדברים ממקום שמנותק מהכאב, ממקום של שכל בלבד. גם האמירה הזו כאשר היא מנותקת מהרגש של הכאב, היא נשארת בדרגה של "אמונה במח" בלבד, שלא משפיעה באמת על הבן אדם.
כדי להשיב את האמונה אל הלב ולהביא לו מרפא אמיתי, צריך קודם כל לקבל את הכאב. קודם לבכות אותו ולהתאבל עליו, ולדעת ולהאמין שאנחנו לא בוכים לבד. יחד איתנו בוכה הקב"ה מלמעלה וכואב לו עוד יותר ממה שכואב לנו כי כך כתוב: "בכל צרתם לו צר". באופן אישי, המחשבה הזו היא זאת שחיזקה אותי ביום שישי כשזרמו הידיעות הקשות, ונתנה לי את הכח להתכונן לשבת. המחשבה שאנחנו לא לבד בכאב הזה, והקב"ה משתתף בצערנו ובוכה יחד איתנו.
איך אפשר לקבל את הכאב? כשמאמינים שהכאב הזה מגיע מאבא אוהב, ויש לו תכלית טובה גם אם אנחנו לא מבינים אותה כרגע. רק כשמוצאים את ה' בתוך הכאב אפשר להתנחם. זה הכח שלנו כיהודים!!!
נזכרתי השבוע במה ששמעתי מהרב אינהורן בשם אביו שהיה ניצול מחנות ריכוז: "אי אפשר להבין את ה', אפשר רק לראות את ה'!"
העבודה שלנו היא להתחזק בלהאמין ולא לנסות להבין. באופן הזה הכאב לא מפיל לעצבות, אלא להיפך יכול לחזק את האמונה ולהעלות אותה מדרגה של "אמונה במח" לדרגה של "אמונה בלב". זוהי האמונה בפועל שמביאה להתחזקות בתשובה ולקרבת ה' שאין דרך אחרת להגיע אליה. זוהי האמונה בדרגה היותר גבוהה שלה שהיא המרפא היחיד לכאב, כי מי ששולח לנו את הכאב, הוא גם היחיד שיכול לשלוח לנו רפואה ונחמה וגאולת עולמים, כמו שאומר הפסוק: "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא".
בתפילה שנזכה בעזרתו יתברך לנתב את הכאב והשבר להתחזקות באמונה ובתשובה,
שבת שלום ומבורך ובשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל,
שרה
